ששים המה הגיבורים

 מצוה הראשונה והשנית והשלישית והרביעית והחמישית והששית והשביעית והשמינית והתשיעית, והעשירית אין הנשים חייבות בה. והאחת עשרה ולא תתחייב לנשים, והשתים עשרה ולא תתחייב לנשים, והשלש עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן, והארבע עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן. והחמש עשרה, 

מצוות עשה, א׳

היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו אנכי ה' אלהיך.

מצוות עשה, ב׳

היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד, והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

מצוות עשה, ג׳

היא שצונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחוייבת,

מצוות עשה, ד׳

היא שצונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו, ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל נירא ביראת ענשו בכל עת וזהו אמרו את ה' אלהיך תירא

מצוות עשה, ה׳

הוא שצונו לעבדו, וכבר נכפל זה הצווי פעמים באמרו ועבדתם את ה' אלהיכם, ואמר ואותו תעבודו.

מצוות עשה, ו׳

היא שצונו להתחבר עם החכמים ולהתיחד עמהם ולהתמיד בישיבתם בכל אופן מאופני העבודה והחברה במאכל ובמשתה והעסק כדי שיגיע לנו להדמות במעשיהם ולהאמין האמתיות מדבריהם. והוא אמרו יתעלה ובו תדבק וכבר נכפל זה הצווי גם כן ולדבקה בו

מצוות עשה, ז׳

היא שצונו להשבע בשמו כשנצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו, כי בזה תהיה הגדולה והכבוד והעילוי. והוא אמרו יתברך ובשמו תשבע, ובבאור אמרו אמרה תורה השבע בשמו ואמרה תורה אל תשבע,

מצוות עשה, ח׳

היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת והוא אמרו והלכת בדרכיו. וכבר נכפל זה הצווי ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש (סוטה י"ד) מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון

מצוות עשה, ט׳

היא שצונו לקדש את שמו והוא אמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותנו שלא נשמע אליו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה

מצוות עשה, י׳

היא שצונו לקרוא קריאת שמע ערבית ושחרית והוא אמרו ודברת בם.

מצוות עשה, י״א

היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו ושננתם לבניך וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרויים בנים שנאמר יצאו בני הנביאים, ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד.

מצוות עשה, י״ב

היא שצונו להניח תפילין של ראש והוא אמרו והיו לטוטפות בין עיניך. וכבר נכפל זה הצווי ארבע פעמים

מצוות עשה, י״ג

היא שצונו להניח תפילין של יד והוא אמרו וקשרתם לאות על ידך. וכבר נכפל זה הצווי ארבע פעמים, והראיה על היות תפילין של ראש ושל יד שתי מצות אמרם

מצוות עשה, י״ד

היא שצונו לעשות ציצית והוא אמרו יתעלה ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף. 

מצוות עשה, ט"ו

 שצונו לעשות מזוזה והוא אמרו יתעלה וכתבתם על מזוזות ביתך.  

והשמנה עשרה ואין הנשים חייבות בה. והתשע עשרה,

מצוות עשה, י״ח

היא שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו, והוא אמרו כתבו לכם את השירה הזאת.

מצוות עשה, י״ט

היא שצונו לברכו אחר אכילה והוא אמרו ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך.

 והשש ועשרים מיוחדת בזכרי הכהנים, 

מצוות עשה, כ״ו

היא שצוה הכהנים לברך את ישראל והוא אמרו יתעלה כה תברכו את בני ישראל.

ול"ב 

מצוות עשה, ל״ב

היא שצונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם ושנשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע מהם, זה כלו הגדלה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו

ונ"ד 

מצוות עשה, נ״ד

היא שצונו לשמוח ברגלים, והוא אמרו יתעלה ושמחת בחגך, והיא מצוה שלישית מן השלש מצות שנוהגות ברגל.

וע"ג 

מצוות עשה, ע״ג

היא שצונו להתודות על העונות והחטאים שחטאנו לפני האל ולאמר אותם עם התשובה. וזהו הודוי וכונתו שיאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך.

וצ"ד

מצוות עשה, צ״ד

היא שצונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשנו בדבור משבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה, והוא אמרו יתעלה מוצא שפתיך תשמור, ואף על פי שחלקו מלות זה הפסוק ושמו כל מלה ממנו לענין אמנם הכוונה המגעת מכל מה שזכרתי לך שמצות עשה היא לקיים כל מה שהאדם מחייב על נפשו באי זה דבר שיהיה מהדברים והעובר עליו עובר על מצות לא תעשה

 [וקמ"א] 

מצוות עשה, קמ״א

היא שצונו להשמיט כספים כלומר החובות כלם בשנת השמטה, והוא אמרו יתברך ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך

וקמ"ג 

מצוות עשה, קמ״ג

היא שצונו לתת לכהן הזרוע והלחיים והקבה מכל זביחה שנזבח בבהמה טהורה.

וקמ"ז 

מצוות עשה, קמ״ז

היא שצונו לכסות דם חיה ועוף אחר שנשחטו. והוא אמרו יתעלה ושפך את דמו וכסהו בעפר. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ו מחולין.

וקמ"ט וק"נ 

מצוות עשה, קמ״ט

היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה השחוטין והוא שיהיו מעלה גרה ושוסע שסע ואז יהיו מותרין לאכלן, והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה, והוא אמרו יתברך זאת החיה אשר תאכלו.

מצוות עשה, ק״נ

היא שצונו לבדוק בסימני העוף שיהיו קצת מינין ממנו מותרין, וסימני העוף לא נאמרו מן התורה אבל הגיע בחקירה כשאנחנו חפשנו המינין שנכתב איסורן אשר מצאנו בהם סגולות יכללו אותם והם סימני עוף טמא,

וקנ"ב 

מצוות עשה, קנ״ב

היא שצונו לבדוק בסימני דגים והם כתובים. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו את זה תאכלו מכל אשר במים.

וקנ"ד וקנ"ה וקנ"ו וקנ"ז וקנ"ח וקנ"ט וק"ס, וקס"א ואין הנשים חייבות בה, וקס"ב וקס"ג וקס"ד וקס"ה וקס"ו וקס"ז, וקס"ח ואין הנשים חייבות בה, וקס"ט ואין הנשים חייבות בה, וק"ע ואין הנשים חייבות בה, 

מצוות עשה, קנ״ד

היא שצונו שנשבות בשבת והוא אמרו יתברך וביום השביעי תשבות.

מצוות עשה, קנ״ה

היא שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו נזכיר בם יציאת מצרים וקדוש היום ומעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו, והוא אמרו יתברך זכור את יום השבת לקדשו כלומר זכרהו וקדשהו בברכה.

מצוות עשה, קנ״ו

היא שצונו לבער חמץ מבתינו ביום ארבעה עשר מניסן וזו היא מצות השבתת שאור

מצוות עשה, קנ״ז

היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס

מצוות עשה, קנ״ח

היא שצונו לאכול מצה בליל חמשה עשר מניסן, יהיה שם כבש הפסח או לא יהיה. והוא אמרו יתברך בערב תאכלו מצות.

מצוות עשה, קנ״ט

היא שצונו לשבות ביום ראשון של פסח. והוא אמרו יתעלה ביום הראשון מקרא קדש ובא בפירוש קדשהו והוא שלא תעשה בו כל מלאכה אלא מה שמיוחד באכילה לבד כמו שבאר הכתוב.

מצוות עשה, ק״ס

היא שצונו לשבות ממלאכה בשביעי של פסח והוא אמרו יתעלה ביום השביעי מקרא קדש.

מצוות עשה, קס״א

היא שצונו לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום. והוא אמרו יתעלה וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'.

מצוות עשה, קס״ב

היא שצונו לשבות ממלאכה ביום עצרת. והוא אמרו יתברך וקראתם בעצם היום וגו'.

מצוות עשה, קס״ג

היא שצונו לשבות ממלאכה באחד בתשרי.

מצוות עשה, קס״ד

היא שצונו להתענות ביום עשירי מתשרי.

מצוות עשה, קס״ה

היא שצונו לשבות ביום הכפורים מהמלאכות והמעשים.

מצוות עשה, קס״ו

היא שצונו לשבות ממלאכה ביום ראשון של סוכות.

מצוות עשה, קס״ז

היא שצונו לשבות ממלאכה ביום שמיני מחג הסוכות.

מצוות עשה, קס״ח

היא שצונו לישב בסוכה שבעת ימים בימי החג

מצוות עשה, קס״ט

היא שצונו ליטול לולב ולשמוח בו לפני ה' שבעת ימים. והוא אמרו יתברך ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'.

מצוות עשה, ק״ע

היא שצונו לשמוע קול שופר ביום ראשון מתשרי והוא אמרו יתעלה יום תרועה יהיה לכם.

וקע"ב 

מצוות עשה, קע״ב

היא שצונו לשמוע לכל נביא מהנביאים לעשות כל מה שיצוה אפילו בהפך מצוה או כלל מצוה מהמצות האלו ובתנאי שיהיה זה לפי שעה, לא שיצוה להתמיד תוספת או חסרון

וקע"ה 

מצוות עשה, קע״ה

היא שצוה לנטות אחרי רבים כשתפול מחלוקת בין החכמים בדין מדיני התורה כלה וכן נמשך ונטה בדין פרטי בין ראובן ושמעון דרך משל כשתפול מחלוקת בין דייני עירם אם שמעון הוא חייב אם ראובן, נמשך אחר הרוב.

וקפ"ד

מצוות עשה, קפ״ד

היא שצונו להסיר המכשולים והסכנות מכל מושבותינו, וזה שנבנה כותל סביב הגג וסביב הבורות והשיחין והדומה להם כדי שלא יפול המסתכן מהם או בהם,

 וקצ"ה 

מצוות עשה, קצ״ה

היא שצונו לעשות צדקה ולחזק החלשים ולהרחיב אליהם. וכבר בא הצווי במצוה זו במלות מתחלפות, אמרו יתעלה פתוח תפתח את ידך וגו' אמר והחזקת בו ואמר וחי אחיך עמך

וקצ"ז 

מצוות עשה, קצ״ז

היא שצונו להלוות לעני להקל לו מעניו ולהרחיב לו, וזה מצוה היותר חזקה ויותר מחוייבת מכל מצות צדקה,

ור"ו ור"ז ור"ח ור"ט ור"י ורי"א, ורי"ב ואין הנשים חייבות בה, [ורי"ג ואין הנשים חייבות בה, ורי"ד ואין הנשים חייבות בה, ורט"ו ואין הנשים חייבות בה, 

מצוות עשה, ר״ו

היא שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כאשר נאהב עצמנו ושתהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו בממונו ובגופו וכל מה שיהיה ברשותו אם ירצה אותו ארצה אני אותו וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו. והוא אמרו יתעלה ואהבת לרעך כמוך.

מצוות עשה, ר״ז

היא שצונו לאהוב את הגרים והוא אמרו יתעלה ואהבתם את הגר, ואע"פ שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו ואהבת לרעך כמוך שזה הגר גר צדק

מצוות עשה, ר״ח

היא שצונו לצדק הפלס והמאזנים והמשקולות והמדות להפליג בצמצומם. והוא אמרו יתעלה מאזני צדק.

מצוות עשה, ר״ט

היא שצונו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם. והוא אמרו יתעלה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. ולשון ספרא תקום והדרת קימה שיש בה הדור.

מצוות עשה, ר״י

היא שצונו לכבד אב ואם

מצוות עשה, רי״א

היא שצונו לירא מאב ואם, והוא שיתנהג עמהם כמנהג מי שהוא ירא ממנו שיענישהו כמו המלך

מצוות עשה, רי״ב

היא שצונו לפרות ולרבות לכוין לקיום המין, והיא מצות פריה ורביה. והוא אמרו יתעלה ואתם פרו ורבו.

מצוות עשה, רי״ג

היא שצונו לבעול בקדושין ולתת דבר ביד האשה או בשטר או בביאה, וזו היא מצות קדושין, והרמז עליו כי יקח איש אשה ובעלה

מצוות עשה, רי״ד

היא שצונו להתיחד חתן עם אשתו שנה תמימה שלא יצא חוץ לעיר ולא יצא לצבא ולא יעבור עליו דבר מהדברים הדומים לאלו אבל ישמח עמה עד מלאת לו שנה תמימה.

מצוות עשה, רט״ו

היא שצונו למול את הבן. והוא אמרו יתעלה לאברהם המול לכם כל זכר וכתיב בתורה שהוא בכרת מי שמבטל מצוה זו.

ורל"א]:

מצוות עשה, רל״א

היא שצונו לקבור הרוגי בית דין ביום שנהרגו. והוא אמרו יתעלה כי קבור תקברנו ביום ההוא

שיטת לימוד -- נדרים - הרב גיא אלאלוף

אני מקשיב לרב גיא אלאלוף בשיעור בנדרים -- 

https://www.youtube.com/watch?v=LFbp6MYdk3g

וזה דוגמא יפה לשיטת לימוד ׳חרדי׳.  הרב גיא מציג את הנושא, משנה גמרא, מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש, מדוע כינוי נדרים כנדרים.  אז הרב מקשה קושיות, מציג חידוש שלו (שפה נוכרית ואומות העולם היא שפת העברית המדוברת על ידי יהודים בארץ נכריה), מביא מקורות וסמכות לחידושו, חוזר על גודל החידוש היחודי שהוא חידש, מציג עוד נושא, תורתו של שפה (זה כבר לא גישה חרדית, מקורות חיצוניות פילוסופיה) לומד שריש לקיש סובר ששפה היא דבר נוקשה ונוצרת על ידי סמכות, ואילו רבי יוחנן סובר ששפה היא נזילה ונוצרת בו בזמן על ידי אנשים המדברים אותה.  אחרי זמן מה, מסכם - חז״ל (ריש לקיש) לא רצו שבני ישראל חלילה יחטאו באמירת שם, ולכן יצרו כינויים כדי להרחיק את האדם מעבירה.

השיטה החרדית, מקבלת בקל שהגמרא רוצה לחדש חומרה, הרחקה מעבירה, והיא גם נהנת מהסמכות המוצגת על ידי מקורות, ולבסוף המגיד שיעור חידש תורה, אז זה מדד של לימוד.  לא ברור לי הקשר בין שתי החידושים של הרב גיא, האם הגישה הפילוסופית תלויה בהנחת החידוש ששפת האומות היא יהודים המדברים עברית?

לשיטת הרב צוריאל, תג״ל, הלימוד ממשיך עם השאלות: מה הם הערכיים שעומדים מאחורי מחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן?  כיצד הם מופיעים בחיי?

אני הייתי לומד שריש לקיש רואה בנדרים שפת הקודש, מחוברת חזק לקורבנות. האמירה שקורבן מביא לידי חילול השם, היא אמירה על קדושת הקורבן, והכינויי מאפשר יד לאדם לגשת לעולם הקדושה.  רבי יוחנן רואה בשפה תוצר חברתי, ופועל יוצא מהעם, ולכן רבי יוחנן מחבר את הנדר לעם, ומרחיק את נדרים מעולם הקודש.

האם כיום יש לי גישה לעולם הקודש דרך נדרים?  האם מסכת נדרים הנמצאת בסדר נשים היא סימן למערכת יחסים זוגית של קדושה?

השיטה של תג״ל זולגת למשיחיות, הנושא היא בית המקדש בימינו, והיא בורחת מסמכות, והרחקות מקדושה.

ספר המצוות -- לפי סקאלה

האם קיימת רשימה קטנה של מצוות פרטיות, גם שנצטוו לפרט וגם שמתבצעות על ידי הפרט?

מסתבר שהרמב״ם כבר חשב על זה:

ודע כי מה שאמרנו שנתבארו משפטם במקום פלוני, אין כונתנו בזה שזה הפרק או המסכת ההיא תכלול כל משפטי המצוה ההיא עד שלא תמלט מהם שאלה אבל אזכור מקום אשר בו עיקר דין המצוה ההיא ורוב משפטיה ואולם יהיו שאלות רבות למשפטי המצוה ההיא מפוזרות במקומות רבים מהתלמוד ולא אזכור מקומם עתה.

וכשתסתכל כל אלו המצות שקדם זכרם עתה שתמצא מהם מצות שהם חובה על הצבור לא כל איש ואיש כמו בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק. ומהם מצות שהם חובה לאיש אחד אם עשה פעולה פלונית או שימצאהו ענין כגון קרבן שוגג ומזיד ופעמים יעמוד אחד מן האנשים כל ימי חייו ולא יעשה הפעולה ההיא ולא ימצאהו הענין ההוא ומאלו המצות גם כן דינן כמו שבארנו כמו עבד עברי ודין אמה העבריה ועבד כנעני ושומר חנם ושואל וזולתם ממה שקדם זכרם, יתכן שיעמוד אחד מן האנשים כל ימי חייו ולא ישפט בזה ולא תתחייב לו המצוה ההיא. ומהם גם כן מצוה אינה נוהגת אלא בהיות הבית קיים, כגון חגיגה וראיה ומצות הקהל. וכבר זכרנום אחת אחת, ומהם גם כן אינה נוהנת אלא למי שיש לו נחלות, כגון מעשרות ותרומות ומתנות כהונה וחוקי העניים, כלקט שכחה ופאה ועוללות, ופעמים לא יהיו לו אותם הקנינים ולא יתחייב בהם, ויעמוד האיש כל ימי חייו ולא יתחייב במצוה מהמצות שהן מזה המין, ואין הצדקה מכלל הזה, כי הצדקה מחוייבת אפילו לעני המתפרנס ממנה כמו שבארנו. ומהם מצות מתחייבות בהכרח בכל זמן בכל מקום ובאיזה ענין שיהיה, כגון ציצית ותפלין ושמירת שבת, ונקראו המצות שהן מזה המין מצות הכרחיות מפני שהם מתחייבות לכל איש שהגיע לפרקו מישראל בהכרח בכל זמן ובכל מקום ובכל ענין. וכשתסתכל באלו הרמ"ח מצות עשה תמצא המצות ההכרחיות ששים מהם, ובתנאי שיהיה האיש שאמרנו שחייב באלו הששים מצות הכרחיות שיהיה ענינו כענין שרוב בני אדם בו, והוא שיהיה עומד בבית במדינה ויאכל המאכלים הידועים למין האדם, רוצה לומר הלחם והבשר ויעשה סחורה עם בני אדם וישא אשה ויוליד בנים. ואלו הששים מצות הם לפי הסדר אשר סדרנו אותם במניננו זה:

מצוה הראשונה והשנית והשלישית והרביעית והחמישית והששית והשביעית והשמינית והתשיעית, והעשירית אין הנשים חייבות בה. והאחת עשרה ולא תתחייב לנשים, והשתים עשרה ולא תתחייב לנשים, והשלש עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן, והארבע עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן. והחמש עשרה, והשמנה עשרה ואין הנשים חייבות בה. והתשע עשרה, והשש ועשרים מיוחדת בזכרי הכהנים, ול"ב ונ"ד וע"ג וצ"ד [וקמ"א] וקמ"ג וקמ"ז וקמ"ט וק"נ וקנ"ב וקנ"ד וקנ"ה וקנ"ו וקנ"ז וקנ"ח וקנ"ט וק"ס, וקס"א ואין הנשים חייבות בה, וקס"ב וקס"ג וקס"ד וקס"ה וקס"ו וקס"ז, וקס"ח ואין הנשים חייבות בה, וקס"ט ואין הנשים חייבות בה, וק"ע ואין הנשים חייבות בה, וקע"ב וקע"ה וקפ"ד וקצ"ה וקצ"ז ור"ו ור"ז ור"ח ור"ט ור"י ורי"א, ורי"ב ואין הנשים חייבות בה, [ורי"ג ואין הנשים חייבות בה, ורי"ד ואין הנשים חייבות בה, ורט"ו ואין הנשים חייבות בה, ורל"א]:

=-=-=-=

-=-=-=

מצוות עשה, פ״ד | היא שצונו להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה

מצוות עשה, פ״ה

היא שצונו להביא כל מה שאנחנו חייבין חטאת ועולה ואשם ושלמים אל בית הבחירה

מצוות עשה, פ״ו

היא שצונו לפדות מה שנתחדש בו מום מן הקדשים

מצוות עשה, פ״ז

היא שצונו להיות התמורה קודש.

מצוות עשה, צ״ד

היא שצונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשנו בדבור משבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה,

מצוות עשה, ק״ט

היא שצונו שנטבול במי מקוה ואז נטהר מאיזה מין ממיני טומאות שנטמאו בה

לא -- מצוות של הכלל על הפרט

מצוות עשה, קי״א

היא שצוה המצורע לגלח

אבל לא - מצוות על השבט

מצוות עשה, פ״ח

היא שצוה הכהנים לאכול שירי מנחות

מצוות עשה, פ״ט

היא שצוה הכהנים לאכול בשר קדשים

מצוות עשה, צ׳

היא שצוה לשרוף קדשים שנטמאו,

מצוות עשה, צ״א

היא שצוה לשרוף נותר,

וגם לא -- מצוות של הפרט על האחר

מצוות עשה, צ״ב

הוא שצונו שהנזיר יגדל שער

 מצוות עשה, צ״ג

היא שצונו לגלח הנזיר

מצוות עשה, צ״ו

היא שצונו להיות כל איש נוגע בנבלה טמא,

מצוות עשה, צ״ז

היא שצונו להיות מטמאים בשמנה שרצים

[טומאה היא מצוות על האחר - או על הקהל או על בית דין?]

מצוות עשה, צ״ט

היא שצונו שתהיה הנדה טמאה

מצוות עשה, ק׳

היא שצונו להיות היולדת טמאה

מצוות עשה, ק״א

היא שצונו להיות מצורע טמא,

מצוות עשה, ק״ג

היא שצונו להיות בית המנוגע טמא,

מצוות עשה, ק״ד

היא שצונו להיות הזב טמא

מצוות עשה, ק״ה

היא שצונו להיות שכבת זרע טמא,

מצוות עשה, ק״ו

היא שצונו להיות זבה טמאה,

מצוות עשה, קי״ב

היא שצונו להיות המצורע ידוע לכל עד שיובדלו ממנו בני אדם,

מצוות עשה, קי״ח

היא שצונו שיהיה כל מי שיהנה מן ההקדש מוסיף חומש

מצוות עשה, רכ״ד

היא שצונו להכות ברצועה את העוברים על מצות מיוחדות

מצוות עשה, רכ״ה

היא שצונו להוציא מכה נפש בשגגה מעירו לעיר מקלט

לא מצוות של הפרט על הפרט בהינתן אחר - שאפשר לומר שהמצווה היא על האחר

מצוות עשה, רי״ד

היא שצונו להתיחד חתן עם אשתו שנה תמימה

מצוות עשה, רט״ו

היא שצונו למול את הבן.

מצוות עשה, רט״ז

היא שצונו להיות היבם נושא את אשת אחיו כשמת ולא הניח זרע.

וגם לא -- מצוות של הפרט על בית דין

מצוות עשה, צ״ה

היא שצונו לדון בהפרת נדרים

מצוות עשה, צ״ח

היא שצונו לדון בטומאת אוכלין ומשקין הדינין הכתובים

מצוות עשה, ק״ב

היא שצונו להיות דנין בטומאת בגד מצורע שיהיה טמא

מצוות עשה, ק״ז

היא שצונו להיותנו דנין בטומאת מת

מצוות עשה, קי״ד

היא שצונו לדון בדין ערכי אדם

מצוות עשה, קט״ו

היא שצונו בדין ערכי בהמה

מצוות עשה, רי״ט

היא שצונו דין מוציא שם רע

מצוות עשה, רכ״א

היא שצונו בדין אשת יפת תואר.

וגם לא -- מצוות של הפרט על האומה או כל הכהנים או על בית דין הגדול או כלליות ללא מעשה

מצוות עשה, ק״ח

היא שצונו והורונו במשפטי מי נדה

מצוות עשה, ק״י

היא שצונו שתהיה הטהרה מן הצרעת כמעשה הכתוב והוא עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים חיות ומים חיים

מצוות עשה, קי״ג

היא שצונו לעשות פרה אדומה

מצוות עשה, קט״ז

היא שצונו בערכי בתים,

מצוות עשה, קי״ז

היא שצונו בערכי שדות,

מצוות עשה, קי״ט

היא שצונו להיות נטע רבעי כלו קדש,

-=-=-=-=-=-=-=-

בשאלה בין העיקרים למצוות, נראה לי קשר בין זהות וחיוב, העקרים מגדירים את הזהות שלי, ואחרי שיש לי זהות אני יכול להבין במה התחייבתי.  לצערי אין עיקר ׳לישב את הארץ׳...

מה אני מתכוון, יש שיח של מיכה גודמן ועולם יהדות ארה״ב, בסגנון תעשה את המצוות שאתה רוצה.  כנגדם קמים ואומרים, מצוות הם חיוביות, אתה לא רשאי לבחור, יש כוח גדול ממך המחייב.  ולדתי נשאר להאמין ולפעול לפי רצונו ואז להגיד נסיתי, או בחרתי איזה מצוות אני יכול עכשיו אבל יש עוד שעדיין לא הגעתי לרמה גבוהה מספיק, או סתם קשה לי, או אפשר לא ידעתי שזה מצווה,  וכן הלאה...המסורתי לא שואל את השאלות האלו, הוא סובר שמצוות הם חיוב הציבור, ומשהו מקיים את המצווה, וכבר כתבתי על זה, אבל למסורתי גם אין דרך לשנות את המשווה, יש מצווה ומצוות ומשהו מקיים.

לי נראה שאם נגדיר את המצוות בסקאלות הנכונות, אז יש בחירה לאדם, לפרט, לזהות את עצמו, ובבחירה זו הוא משנה את המשווה.

היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות

היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד,

[שתי המצוות הראשונות, עומדות לבדיהם, ללא מצווה, היא הצווי, קיימת ציווי]

היא שצונו באהבתו יתעלה

[הרבה מצוות צונו, צוה הקב״ה את כל יחיד ויחיד בעם, כחלק מהכלל]

היא שנצטוו הלוים בה לבד לעבוד במקדש

היא שנצטוו הכהנים להדליק הנרות תמיד לפני ה'

[יש מצוות לשבט, פסיבי, נפעל, נצטוו השבט]

היא שצוה הכהנים לרחוץ ידיהם ורגליהם

היא שצוה הכהנים לברך את ישראל

[יש מצוות לשבט, אקטיבי, פעל, צוה השבט]

היא שצונו להשים לחם הפנים לפניו תמיד

[ציווי לכל פרט ויחיד בעם לעבוד בהיכל, מקום שרק כהנים נכנסים]

היא שצוה להקריב קרבן מוסף בחג הסכות

[ציווי לעם ככלל לעבוד בבית המקדש]

משנה תורה, מצוות עשה

מצוות פרטיות מאוד

[אמירה לרבים בספר דברים היא לכל פרט ופרט]

לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט).

מצוות פרטיות אבל לכל פרט בכלל

[אמירה בלשון יחיד בספר דברים היא לכלל]

לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד" (דברים ו, ד)

לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו ה, יא א)

לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו יג, י כ)

לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י כ).

לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ" (דברים ו יג, י כ).

לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).

לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.

[אילו היה מפסוק בדברים הייתי אומר - עבודה שבלב - פרטי מאוד]

לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז).

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח).

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח).

לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו ט; יא, כ).

לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח).

[לא ברור לי אם ציצית מכוון לכל פרט או לעם, הרי בספר במדבר אמירה לרבים היא לרבים]

לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, י).

[בית המקדש]

לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל; כו, ב).

משפחה

לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז).

שבט

לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח, כג).

לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות ל, יט).

לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר יח, ב).

לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז, כא).

לאום

לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).

לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "הַקְהֵל אֶת הָעָם..." (דברים לא, יב).

לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה, ח).

מצוות כלליות אבל לפרט בתוך הכלל

לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים יז, יח).

מעשה חילון או פעולת חול

בנושא מאמרי הקטן על ׳מעשה חילוני׳

נעם ב:
קראתי את דבריך על מעשה חילוני ויצירה של קודש. 
דברים מעניינים מאד מאד. 

ביני לביני ניסיתי להבין אגב קריאה: האם יש לשיטתך הבדל בין מעשה חילוני למעשה של חולין? 
שכן חולין היא קטגוריה ״פנים דתית״: המבדיל בין קודש לחול. 
כמו ״צמדים נוספים״: טומאה וטהרה, כשר וטרף, חייב ופטור.

ואילו החילון כך נדמה לי הוא מושג מודרני. כתהליך, הוא כרוך במידה רבה בכפירה בהמשגה הדתית, במיוחד בשאלות של ״מקור״.

הנה דוגמאות ״לתהליכי חילון״:
מקור הסמכות של השלטון נמצא באל? האם הנביא / הכהן / האפיפיור הוא שממליך את הקיסר ומעניק לו לגיטימציה? לא, העם בוחר את מנהיגיו בבחירות חופשיות, זה מקור הלגיטימציה שלהם לשלוט.
מקור הזמן הוא במעשה הבריאה? הוא בשנים שחלפו מאז שנצלב אותו האיש? לא הזמן הוא מוסכמה שאנחנו חופשיים לשנות. רוב מערכות המחשוב כיום פועלות על ״זמן יוניקס״ - מספר המילי-שניות שחלפו מה 1.1.1970

מקור החוק הוא בכתבי הקודש, בהתגלות? לא מקור החוק בחוקה כתובה, במנהגים, בתקדימים משפטיים.

מקור החכמה הוא בנבואה או בבית המדרש? לא מקורו במעבדות מחקר, אולמות הרצאות, כתבי עט עם ביקורת עמיתים 
וכולי.

לא יודע אם הדברים לעיל רלוונטיים לטיעון שלך או לאו.

דוד:
מחשבה ראשונה, בוודאי אתה צודק, תודה, ולא הבחנתי בין חולין לחילון, ואכן אפשר שדוד המלך מלחמותיו התחילו בחולין, אבל רבי יהודה נראה לי מבצע תהליך של חילון, הוא מוציא את הסמכות האלוקית מהאורים ותומים.

יש גם מהלך חז״ל במסכת ׳חולין׳ שנמצא בסדר קודשים, והיא מקדישה את החולין, שחיטת חולין מדמה לזביחת קורבן, לכן אני קצת מרגיש שקשה מאוד להישאר במצב של ׳חולין׳ לאורך זמן, יש כוחות שדוחפות לפה ולפה.  מעניין, חושב....

אולי הסיפור התנ״כי מייצרת סמכות, לכן כעת אנחנו החיים בתקופה תנכ״ית מייצרים סמכות חדשה, או קודש או חילון ...

עוד דבר שאני חושב עליו בנושא, היא חשיבות של עמילות, יגיעה, כאשר אני מתאמץ ללמוד זה משנה אותי (לטובה), אני חושב שיש משהו בעולם החילוני שעובד ומשקיע הרבה, נכון שהחומר שהם עובדים איתו היא לא סמכותית אלוקית, אבל אולי העמילות מצריך סמכות, כלומר קשה לעמול ולעבוד קשה בשביל ׳חולין׳, אין מספיק אנרגיה במערכת של ׳חול׳ --  אבל יש הרבה אנרגיה במערכת של ׳חילון׳

חנוך הנער

משום מה, לאחרונה עלה הנושא של חינוך.

חנוך הנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה, אפשר לפרש שהתוכן הנלמד ישאר - על דרך גירסא דינקותא לא משתכחא.

אבל לשיטתי אפשר לפרש, כל אחד יש לו שיטת לימוד, ׳דרכו׳ מתייחס לשיטת הלימוד ולא התוכן, ואז הפירוש עולה - חנוך הנער ותלמד אותו את שיטתו, משום שכאשר יגדל הוא לא ישתנה, הוא לא יסור משיטת לימודו, שורש נשמתו, לא תשתנה, אנשים לא משתנים כל כך, ואם תתן לו כלים חזקים ללימוד זה ישרת אותו כאשר הוא יזקין.

אופי הלימוד תלוי בשיטה, לשיטתי חייבים חומר, דאטא, ללא דאטא אין על מה להפעיל את שיטת הלימוד.  לכן נסיון להעביר מוסר, התנהגות, על בסיס מערכות דלילות אינפורמציה אינה עמידים בזמן.

איזה חומר מתאים?  נראה לי שיטת הרב צוריאל - ׳אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ׳

--

חשיבות של עמילות, יגיעה, כאשר אני מתאמץ ללמוד זה משנה אותי (לטובה), אני חושב שיש משהו בעולם החילוני שעובד ומשקיע הרבה, נכון שהחומר שהם עובדים איתו היא לא סמכותית אלוקית, אבל אולי העמילות מצריך סמכות, כלומר קשה לעמול ולעבוד ולהשקיע בשביל ׳חולין׳, אין מספיק אנרגיה במערכת של ׳חול׳ --  אבל יש הרבה אנרגיה במערכת של ׳חילון׳

לשיטת הרב אשלג העמילות, ההשקעה, היא לבנות כלים, להעמיק את החיסרון, פירושו על ׳צו׳ חיסרון כיס, פירושו יגעת ומצאתי תאמין, וכן הלאה.  הכלי מושך אור, נכון יש חוק היפוך כלים ואור, אבל בגדול כלי מושך אור כמהותו.

לשיטתי הרב קוק מצמיח ישועה, למושך שפע, ולכן העמילות היא ליצור קשרים בין הפרטים כדי שהכלל בוקע ועולה מעליה, בעלותך את הנרות.  לצורך יצירת הקשרים צריך פרטים, חומר, מה בדיוק החומר פחות מעניין.

--

לגבי השאלה של דתל״ש

צריך לחלק בין סוגי הדתל״ש