פנקסי הראי״ה פנקס ל״ה סימן ו
הרעיון שכאשר יחלש אחת הפרטים, יתחזקו שאר הפרטים משום שהשורש המשפיע ישפיע לפחות מקומות. נראה לי לא כשיטת הרב קוק. ואולי גם לא לשיטת הרב אשלג.
זה נשמע חצי דרך לכיוון הרעיון של כלל ופרט.
מצד אחד השפה היא שפה של כלל ופרט. ומצד שני הכלל אינו הכללות ומקום חדש הבנוי מפרטים. אלא השורש מהכלל משפיע על הפרטים. וזה מזכיר מה שכתבתי בבלוג לגבי שורש הענין.
לרב אשלג. המנהיג מקבל כוח מהעם. החיסרון של העם בעליית מ״ן מביא לשפע דרך המנהיג. וכן כתבתי לרב סולוביציק בפרשת תרומה. אבל לרב קוק הייתי מצפה שהמנהיג הוא הכלל של הפרטים. המנהיג מתחזק בזה שיש לפרטים שוני. והחיבור בין הפרטים יוצר את המנהיגות.
הרב קוק ממשיך ומסביר שמשה רבנו היה שונה מיוסף לשיטתנו יוסף הוא בשיטת הרב אשלג ממש. משפיע על ידי עליית מ"ן. אבל לא כך משה. משה רבנו התחזק כאשר נחלש הקשר בינו לבין העם. משום שהגוף השלם של משה איבד חלק שהחליש אותה.
כלומר מצד אחד הרב קוק מדבר על גוף אחת ועל יחס בין משה לעם כגוף ואבריו. אבל מצד שני כאשר אחת מאברים בגוף נחלשים הגוף מתחזק. שזה קצת מוזר. ושורש בא פה בשפה של אישתי ולא השפה שלי.
