מאן תנא
אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי היא
דתניא ר' יוסי הגלילי אומר חלבו לא נאמר אלא חלבם דמו לא נאמר אלא דמם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח כנגד היסוד מנא לן א''ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה
דף נז - א
ועולה גופה מנלן
דף נז - א
ועולה גופה מנלן
דכתיב {ויקרא ד-ז \יח\כה} אל יסוד מזבח העולה למד על עולת חובה שטעונה יסוד אי מה להלן שתי מתנות שהן ארבע אף כאן שתי מתנות שהן ארבע
אמר אביי
למה לי למכתב {ויקרא ח-טו} סביב בעולה סביב בחטאתהוו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
הניחא למ''ד אין מלמדין אלא למ''ד מלמדין מאי איכא למימר
הוי אשם שלשה ושלשה ודאי אין מלמדין:
הבכור נאכל לכהנים:
ת''ר
מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילהשנאמר {במדבר יח-יח} ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימיןהקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחדאף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד
וזו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל נענה ר''ט ואמר לשני ימים ולילה אחד היה שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחלה ור' יוסי הגלילי שמו אמר לו רבי מנין לך אמר לו בני שלמים קדשים קלים ובכור קדשים קלים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמר לו רבי בכור מתנה לכהן וחטאת ואשם מתנה לכהן מה חטאת ואשם ליום ולילה אף בכור ליום ולילה אמר לו נדון דבר מ (תוך) דבר ונלמד דבר מ (תוך) דבר מה שלמים אין באין על חטא אף בכור אינו בא על חטא מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמר לו רבי נדון דבר מדבר ילמד דבר מדבר חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין באין בנדר ונדבה אף בכור אינו בנדר ונדבה מה חטאת ואשם נאכלין ליום אחד אף בכור נאכל ליום אחד קפץ ר''ע ונסתלק ר''ט אמר לו הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך הקישן הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמר לו היקשתו לחזה ושוק של שלמים ואני מקישו לחזה ושוק של תודה מה תודה נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה אמר לו הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך שאין ת''ל לך יהיה ומה ת''ל לך יהיה הוסיף הכתוב הויה אחרת בבכור
וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להן
צאו ואמרו לו לר''ע טעיתה
תודה מהיכן למדה משלמים [וכי] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
הא אין עליך לידון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון
ור' ישמעאל האי לך יהיה מאי עביד לי'
לימד על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן שלא מצינו בכל התורה
ור''ע יליף ליה מבשרם חד תם וחד בעל מום
ור' ישמעאל מבשרם דהנך בכורות קאמר
במאי קמיפלגי
מ''ס הימנו ודבר אחר הוי היקש
ומ''ס לא הוי היקש
[נראה פשוט שרבי ישמעאל צודק, ותודה היקש לשלמים (פרשת ויקרא?) ושלמים היקש לבכור (במדבר מתנות כהונה פרשת קרח?), נכון אפשר לומר שתודה יש בה אחרי הלימוד חזה ושוק בדין, כמו גזרה שווה, הדין קיים, אבל היקש לא ממש...אולי נכון לומר כך, בכור הוקש לחזה ושוק, לבשר ולא לזמן ומקום אכילה, כלומר דיני הקורבן מהמשניות ׳איזהו מקומן׳ לא שייכים להיקש, מקום השחיטה, וזמן האכילה לא נמצאים בהיקש של בכור. בכור אין לו ׳מקום׳. בפשט נראה לי שרבי יוסי הגלילי לא התכוון להיקש בשיחה עם רבי עקיבא, אלא בהמשך לשיחה עם רבי טרפון יש אמירה הגיונית, לא היקש בפסוק אלא ברעיון, ואולי זה הנקודה, שר״ע מחזק, הימנו והיקש אינו ממש היקש, יש קטגוריה של ׳שלמים׳ וכולל דיני מקום, וזמן אכילה, וקורבן תודה יורש את כל המרכיבים ולא משום היקש אלא משום קטגוריה וכמו ג״ש...]
בשלמא למ''ד לא הוי היקש
היינו דכתיב {ויקרא טז-טז} וכן יעשה לאהל מועדכשם שמזה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפרכך מזה בהיכל
וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעירכך מזה בהיכל
אלא למ''ד הוי היקש מאי איכא למימר
מקומות הוא דגמרי מהדדי
ואיבעית אימא
חוץ מפנים בחד זימנא גמיר
[לפי האיכא דאמרי הראשון, ׳מקומות׳, יש מקום להזהה של דם קורבנות הפנים (תחילת הפרק)...ואין מקום לבכור, יש קדושה למקומות...ואין קדושת מקום לבכור, זה לא נמצא בקבוצה...]
(דף נז - ב)
בשלמא למ''ד הוי היקש
היינו דכתיב {ויקרא כג-יז} ממושבותיכם תביאו לחם תנופהשאין ת''ל תביאו מה ת''ל תביאו
כל שאתה מביא ממקום (למקום) אחר הרי הוא כזהמה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלהאי מה להלן שני עשרונים אף כאן שני עשרוניםת''ל תהיינהולמדנו עשרה לחמץ עשרה למצה מניןת''ל {ויקרא ז-יג} על חלת לחם חמץ נגד חמץ הבא מצה
אלא למאן דאמר (לא) הוי היקש מאי איכא למימר
תביאו יתירא היא:
[סיום הפרק (לא הסוף עם המחלוקת לגבי פסח בלילה נאכל מדאורייתא...
לקראת סיום הפרק, סיכום של שני מושגים:
׳מקום׳ - איזהו מקומן של זבחים,
ושיטת לימוד, ׳הימנו ודבר אחר הוי היקש׳
-- מסיכום לפניכן:
ולכן אין מקום להעתק דין בדיני מקום -- אע״פ שיש מקום לעתקת דין במרחב הכלל (קבוצה של פרטים) - אין מקום להעתקת דין בין פרטים אע״פ שהם באותה סקאלה - וראה מורה נבוכים, ספר א׳ פרק ח׳ ׳מקום׳ - וזה פתרון ׳איזהו מקומן של זבחים׳, קריאה בסימן שאלה, ואין תשובה, אין מקום לזבחים, יש שחיטה בצפון..., אבל מקום, סקאלה אינה נהוגת בה
---
מה שיטת הימנו ודבר אחר לא הוי היקש? - ר״ע ורבי יוסי הגלילי -- אע״פ שהדברים לא נאמרו, כוח המקום מייצר היקש, שלמים יש להם מקום. ובכור לא ממש, אלא שהיקש מביאו לקטגוריה של שלמים ונותן לא מקום
מה משמעות הדבר לי?
קדושת מקום נוצרת מתוך מאפייני המרכיבים ׳שלמים׳ יש לה חזה ושוק, זמן ומקום אכילה וזביחה, אבל גם אפשר שקדושת מקום תייצר על ידי היקש, חיבור חיצוני
]
