scale of halacha - Chatam Sofer as explained by R. Rappaport

Monday  Jan. 18th Rabbi Rappaport gave a summary and explained the Chatam Sofer

נראה לי כך, הרב מסביר שקיימות שתי מערכות, מערכת ה׳תורה׳ ומערכת ׳אדם האשון׳, במערכת התורה הסקאלה היא יותר פרטית, במערכת אדם הראשון הסקאלה יותר גדולה (חברתי, בית דין, מלכות)

התורה מלמדת ׳על פי שתי עדים יקום דבר׳, וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד

אישה הטוענת ששמע מעד, נישאת, והעד אינו יוכל לחזור בו. שבמערכת הכללית שערכיה ׳דרכיה דרכה נועם׳, נשתמש בשפה של התורה, אבל עם משמעות רחבה יותר.  הטענה של העד ש׳סתם אמירה, הטלה, דימוי׳ אינם מתקבלים.  וכן עדות מפי שפחה וגוי מתקבלים על ידי האישה ואינם יכולים לחזור בה.

אבל העד יכול לומר לא היו דברים בעולם, ומשום ערכי ׳מדבר שקר תרחק׳ נקבל את מאמר העד מול האישה.  הערך הפרטי יותר בקאלה הקטנה יותר קיימת מול הערך הכללי יותר של ׳דרכיה דרכי נועם׳ (וזה נראה נכון לשיטתי, שכאשר יש סתירה במעשה בין שתי ערכים בסקאלות שונות, הערך הפרטי יותר גובר)

עכשיו ניסיתי לחשוב על דוגמא הפוכה, כאשר קיימת ערך כללי (שלילי) כמו ע״ז, אולי יין נסך, ומול זה קיימות ערכים בסקאלה קטנה יותר, שוב הייתי מצפה שהערך הפרטי יותר יגבר.  אולי שוב בנושא נשואין, תקנה משום ׳חיתון׳, שערכי המשפחה יותר פרטיים מערכי ע״ז...

 - יין נסך - דפים נה-נז

היררכיה של ברכות

היררכיה או לא  -- לעילוי נשמת אמי מורתי חיה שרה ציפורה בת החבר חיים הכהן

מצד אחד היה אפשר לומר שברכת האדמה פוטרת פרי העץ משום שהיא יותר כללי.  ואז שהכל היא אפילו יותר כללי

או אפשר לומר שפרי עץ מש לה שם פרי אדמה. כמו שפירש מהרם ׳ו חביב. ולכן שייך לברך ברכת האדמה על פרי שיש לו שתי שמות. ואין היררכיה

הפירוש השני טוב לי. שלשיטתי אי אפשר להשתמש בשפה בדרגה אחת להעביר מסר בדרגה שניה

see:

https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fncom.2021.649679/full

"It is argued that as the processes at the different levels of explanation take place at the same time, they are linked by a non-causal supervenient relationship: causality can best be described in brains as operating within but not between levels."

and:

https://arxiv.org/pdf/2104.13368.pdf

"Specifically, we show evidence that a macroscale can have more of a certain type of information than its underlying microscale"

מה אם ׳שהכל׳?  כיצד היא פוטרת פרי?
אין דיבר בבריאת העולם, מנין השפה ׳שהכל נהיה בדברו׳?

אני מבין את הבאר היטב, ׳נהיה׳ בסגול ולא בקמץ

לכן נראה לי:

יש היררכיה בברכות, סדרה של מקומות, סקאלות שונות.  כל זמן שאני בתוך אותה סקאלה אפשר לברך, ׳פרי העץ׳ ׳פרי האדמה׳ באותה סקאלה, ׳המוציא לחם׳ בסקאלה אחרת.  ו׳שהכל׳ באוצה סקאלה, כיצד?

פרק ו - משנה א

כֵּיצַד מְבָרְכִין {א} עַל הַפֵּרוֹת. עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ {ב}, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים:

פרק ו - משנה ב

בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא {ד}. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא {ה}. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה, יָצָא:

 ר"ע מברטנורה  בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן וְכוּ'. כָּל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלֵי פֵּירָא אִיתֵיהּ לֶעָנָף, וְאוֹתוֹ הֶעָנָף עַצְמוֹ חוֹזֵר וּמוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת, מִקְרֵי אִילָן, וּמְבָרְכִין עַל פֵּרוֹתָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלַת לֵיהּ לַפְּרִי לֹא יִשָּׁאֵר עָנָף שֶׁיַּחֲזֹר וְיוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת אֵין מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה: וְעַל כֻּלָּן אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל יָצָא. וַאֲפִלּוּ עַל הַפַּת וְעַל הַיַּיִן. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה אֵין לֶאֱכֹל שׁוּם פְּרִי אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחִלָּה שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ד} יָצָא. בַּגְּמָרָא אָמְרִינַן סְבִירָא לֵיהּ דְּעִקַּר אִילָן אַרְעָא הִיא, כְּלוֹמַר הַכֹּל הוּא מֵהָאָרֶץ. בַּיְרוּשַׁלְמִי מְבֹאָר דְּדִבְרֵי הַכֹּל הִיא, דְּפֵרוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פְּרִי הָאֲדָמָה וְאֵין פְּרִי הָאֲדָמָה בִּכְלַל פְּרִי הָעֵץ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} לֹא יָצָא. דְּסַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וְאָמְרִינַן חִטָּה מִין אִילָן הוּא לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

פרק ו - משנה ג

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:

פרק ו - משנה ד

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:

שולחן ערוך או״ח ר״ד

יג כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְסֻפָּק בְּבִרְכָּתוֹ, יְבָרֵךְ (כ) שֶׁהַכֹּל.

 באר היטב  (כ) שהכל. מ''מ אם הוא דבר שיכול לפוטרו תוך הסעודה עדיף טפי דאז אין ספק כלל. כתב בספר חכמת מנוח שהכל נהיה בסגו''ל תחת היו''ד שהוא לשון בינוני ולא בקמץ שהוא לשון עבר דרוב ברכות נתקנו בלשון בינוני. ובסי' קס''ז ס''ק ח' כתב המ''א בקמץ ע''ש:

ועל כולן אם אמר שהכל וכו':

אתמר רב הונא אמר

חוץ מן הפת ומן היין

ורבי יוחנן אמר

אפי' פת ויין

[פת ויין יש בהם מעשה אדם, ולכן אין מקום לברך על הבריאה, ששת ימי בראשית, אלא על זיעת האדם]

נימא כתנאי

ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא

ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה

יצא 

דברי ר' מאיר

ר' יוסי אומר

כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו

נימא רב הונא דאמר כר' יוסי ור' יוחנן דאמר כר' מאיר

אמר לך רב הונא

אנא דאמרי אפי' לר' מאיר עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא היכא 

דקא מדכר שמיה דפת אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת אפילו ר' מאיר מודה

ור' יוחנן אמר לך

אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דקאמר 

ברכה דלא תקינו רבנן אבל אמר שהכל נהיה בדברו דתקינו רבנן אפילו ר' יוסי מודה

 

בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא 

אמר רב יצא 

והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה 

דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא 

והא בעינן שלש ברכות 

מאי יצא דקאמר רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה 

מאי קמשמע לן אע''ג דאמרה בלשון חול 

תנינא ואלו נאמרים בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון 

אצטריך סד''א הני מילי דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אימא לא קמ''ל.

 

גופא

אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה

ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה

אמר אביי

כוותיה דרב מסתברא דתניא {דברים כו-יג} לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי 

לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני

ור' יוחנן תני

ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו: 

- אולי לרבי יוחנן לשיטתו, עיקר הברכה היא הזכרת שם ומלכות, והברכה היא על המלכות, המרכבה לברכה, האוכל שולי, לכן שהכל על פת ויין גם טוב.

לרב, לשיטת אביי, ההקבלה למצווה שיש בו מעשה, להזכיר שם על החפץ, ברכה היא מצווה, והזכרת ה׳ על החפץ.

 https://www.hebrewbooks.org/1064

יוסף אומץ

סימן מ״ח. ליל א' של חג אוכל כסנין בסוכתו. אם יצא ידי חובתו:

סימן מ״ח (דף ע״א עמוד א׳)

וזה חזיתי להרב המופלא רבי״ן חסידא מו״ר ניהו רבא כמהר״ח ן׳ עטר זלה״ה שכתב בספר הבהיר ראשון לציון בסוגית ברכות דף ל״ז ותחילת דף ל״ח שכתב וז״ל טרוקנין חייבין בחלה וכו׳ מהכא משמע דהגם שחייב בחלה אין לדון לברך המוציא כפת

...

וי״ל דשאני כזית מצה בליל פסח דחשיב והו״ל בקבע דמברך המוציא ודרכן של ישראל לקבוע אכזית מצה דאחשבה להו קרא ושפיר פריך אביי מדקאמר יוצא י״ח בפסח אלמא מברך עלה המוציא...

ומדברי הרב ז״ל מוכח הפך ממאי דכתיבנא בעניותין דהרי כתב הרב ז״ל דבליל פסח יוצא י״ח מצה בכזית פת הבאה בכסנין ומברך המוציא וברכת מזון אף בכזית פת הבאה בכסנין, דמצות בערב תאכלו מצות משוי ליה קבע, כאלו אכל מפת הבאה בכסנין שיעור שאחרים קובעים עליו, דדינא הוא כי הוא יברך בהמ״ז. וא״כ הוא הדין בחג הסוכות אם אכל בלילה הראשונה כזית מפת הבאה בכסנין מברך המוציא וברכת המזון דחיוב אכילת כזית בסוכה מג״ש דט״ו ט״ו משוי ליה קבע:

 

לקראת סוף סימן מ״ח (דף ע״ב עמוד ב׳)

דאי סברי כשיטת הרב מהר״ח ן׳ עטר ז״ל שהבאתי לעיל דאף דבעלמא בפת הבאה בכסניו לברך בהמ״ז צריך שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה, ליל פסח חיובא משוי ליה קבע אפילו כזית. א״כ איך כתבו דבליל א' של חג צריך יותר מכביצה נימא דחיובא משוי ליה קבע לכזית. 

אלא ודאי מוכרח לדעת זה דגם בליל פסח פת הבאה בכסנין בעי שיעור שאחרים קובעים סעודה. ולפי זה כתבו דבחג בעי יותר מכביצה. ומאחר שכן נראה דגם ליש אומרים, והוא דעת הריטב״א ורבו, דכזית סגי דחובתו משוי ליה קבע, לא כתבו כך אלא בכזית פת דכבר הוא חייב בבהמ״ז אלא דבשאר החג לא מחייב בסוכה בזה כתבו דלענין חיוב סוכה ליל א׳ חובתו משוי ליה קבע, אבל פת הבאה בכסנין דכזית פטור מבהמ״ז חיובא דסוכה לא משוי ליה קבע לברך בהמ״ז, כיון דבעלמא מברך מעין ג׳ וחיוב ליל א׳ בסוכה הוא לאכול דבר שחייב בבהמ״ז. 

ומכלל הדברים אתה תשמע מדברי הר״ן והריטב״א הנז׳ דלא קי״ל כסברת רבינו אביגדור שכתב בש״ל דשבת וי״ט אכילת עראי חשיבה קבע והבאתיו בספר הקטן ברכי יוסף סימן קס״ח אות ה׳ ושם כתבתי דהמנהג פשוט כמ״ש הרב גנת ורדים דדין כסנין בשבת כחול ע״ש: 

ברכי יוסף סימן קס״ח אות ה׳

כתב מורי זקני הרב מהל׳א אזולאי ז״להה בהגהותיו נ״י מצאתי בס׳ כתיבת יד קדמון וז״ל שבת קובעת דאפי' אכילת עראי חשיבא קבע למעשר נראה דגם לפת הבאה בכסנין דק״ל שאם אכל ממנה מעט מברך במ׳׳מ ולבסוף בורא נפשות אבל אם קבע סעודתו עליה בתחילה מברך המוציא ולבסוף בהמ״ז נ״ל דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר ומיהו לאכול עראי בשבת חוץ לסוכה שמא אין איסור מהאי טעמא דהתם בעינן תשבו כעין תדורו עכ״ל :

-- אני לומד שאע״פ שעראי למצוות תשבו כעין תדורו, קבע לעניין ברכות

להרב מהר׳י חאגיו בס׳ עץ חיים פ״ד דמעשרות נסתפק בזה אי שבת קובעת לפת הבכ״כ והר' גנת ורדים כלל ג' סי' י״א פשיטא ליה דלענין כסנין אין חילוק בין שבת לחול. ומצאתי בס׳ תניא סי' פ״ד שכתב וז׳ל ת״ר אוכלין עראי חוץ לסוכה וכו' ומצאתי בשם רבינו אביגדור דאכילת עראי דשבת וי״ט ואפי' שתיה חשובה נקבע עכ״ל וכ״כ בס׳ שבלי הלקט סי' קי״א. וסיים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין ועיין מ׳׳ש רי׳׳אז הובא בשלטי הגבורים פ' ערבי פסחים ובגנת ורדים שם סי' י״ב. ודברי הרב גנת ורדים נכונים בטעמן דלענין כסנין כמעשהו בחול כן מעשהו בשבת דעל אכילת עראי מברך במ״מ ומעין שלש וכן עמא דבר;

ר׳ חיים ן׳ עטר

ודרכן של ישראל לקבוע אכזית מצה דאחשבה להו קרא

החיד״א

דמצות בערב תאכלו מצות משוי ליה קבע, כאלו אכל מפת הבאה בכסנין שיעור שאחרים קובעים עליו

....

דאי סברי כשיטת הרב מהר״ח ן׳ עטר ז״ל שהבאתי לעיל דאף דבעלמא בפת הבאה בכסניו לברך בהמ״ז צריך שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה, ליל פסח חיובא משוי ליה קבע אפילו כזית. א״כ איך כתבו דבליל א' של חג צריך יותר מכביצה נימא דחיובא משוי ליה קבע לכזית. 

 

מהרב מהל׳א אזולאי

-- אני לומד שאע״פ שעראי למצוות תשבו כעין תדורו, קבע לעניין ברכות

<< · עין איה על ברכות · ו · לח · >>

...

. וי"ל דר"י ס"ל שהדרישה במעשה ד' ע"פ ארחות הטבע לפרטי היצירות היא חובה, ע"כ נרמזה במטבע הברכות לשינוי המין ע"פ טבעו. ורבנן אולי ס"ל שאין זאת מדת כל אדם, ודי לכל איש להכיר בכלל מעשה ד' ולעבדו באמונה, והאמונה אינה צריכה לפרטי פרטים, כ"א בכלל שהשי"ת הוא עושה עשה ויעשה את כל המעשים, ע"כ אין מקום של חובה לדיוק הפרטי.

יוסף אומץ סימן כ״ד

...

וכבר נודע שהאחרונים המה ראו כן תמהו על סברת התום׳ והרא״ש ודעמייהו והביאו ראיות דגרעינין לאו פרי נינהו כמ״ש הרב פרי חדש והרב פנים מאירות והרב אבן העוזר ודעמי׳ וכמו שרמזתי בספרי הקטן ברכי יוסף שם סימן ר״ב ולענין הלכה נקיטינן דלא יברך על הגרעינין אלא שהכל כמ״ש בספרי הקטן ברכי יוסף שם:

ולפי העלות דמספיקא לא מברכינן בורא פה״ע על הגרעינין לחוש לסברת הרשב״א והאחרונים דפשיטא להו דלאו פרי נינהו ושאני גבי ערלה דאתרבו מאת. ה״ה בנ״ד דאין לברך שהחיינו האוכל גרעין פרי חדש דכיון דמברך על הגרעין שהכל משום שאינו פרי איך יברך שהחיינו על הגרעין דברכת שהחיינו נתקנה על הפרי וזה כבר ראה הפרי אלא שנהגו לברך על אכילת הפרי ואין מברכין אלא על פרי גמור.  

הלכה ב

מעניין שבירושלמי רק מביא את שיטת רב הונא.  לא יצא על פת ויין

משנה בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל יצא: 

גמרא רבי חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודה עביד את האילנות כקשים. אמר רבי יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ רב הונא אמר חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ תני ר' יוסי אומר כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו ר' יודה אומר כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא ר' מאיר אומר אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הלכה כר' מאיר מילתיה דרב אמרה כן חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי א"ל אין. רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין אמרו נברך על קפלוטה דו פטר אחונייתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחונייתא לא פטר לא דין ולא דין פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו גחיך ליה חבריה א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן אלא לך לוגלן זה עשה בגרגרנותו אתה למה לגלגתה ולזה אמר חכם אין כאן זקן אין כאן אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו א"ר יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוטה שהכל נהיה בדברו טפילה לו: 

מסכת חולין - להשתתף במעגל החיים - חיות

לקראת הנחלה של אמי מורתי, חיה שרה ציפורה בת החבר חיים הכהן, כ״ד אייר תשפ״א

מסכת חולין דנה בחיות, ׳זאת החיה אשר תאכלו׳, בפרק אלו טרפות, מצווה לאכול את חי (אחרי שחיטה) ואסור לאכול אבר מן החי, או את המת ׳בשר טרפה בשדה לא תאכלו׳.  החיות המורכב בגוף ונפש, דמו בנפשו, ׳שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם׳ (בראשית), ויקרא: כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:

[משחק מילים של ׳אדם׳ ׳דם׳, יותר חזק מ׳אדמה׳ שהאדם נברא מעפר ולא מאדמה...]

ולכן שחיטה המפרדת בין הבשר לדם היא פירוק החיות של החיה ובהמה, עצם הפירוק היא מקור הירידה למקום נמוך יותר, עולם הפירודא, וגוררת חיוב כפרה, לכפר לכפות ממש פשט המילים של כיסוי דם לחיה ועוף שדמן אינו עולה על המזבח.  במקביל יש פירוק הבשר, מתנות כהונה, פרק העור ורוטב, השומר של פרי, הבשר הוא הפרי (הפרי אינו מקור החיות אלא התוצר, עולם המעשה, משפיע ומקבל) הוא מתפרק גם ומתחלק לחלקים שאינם נאכלים, וכפרתם דרך מתנות כהונה (השפעה לאחר, פרקים על הלחיים, גיזה...)

הנושא של פירוק החי, מתרחבת בפרקים של בהמה ביולדת, אם ובנה, אותו ואת בנו, ואפילו איסור בשר בחלב שורשו בגדי בחלב אמו, קשר משפחתי בין דורות, ופירוקה היא חיות מורחב של יחיד לכלל, למשפחה.  ואולי שיא לדבר מתגשם בפרק האחרון, שילוח הקן, חיות מרחבית בזמן ומקום, בין משפחה, בין המושג אמהות לבין ילד, פרי.

קבוצת האם והאפרוחים, גם היא קבוצה שהרי היא נוגעת בהם, רובצת, והאדם המשלח את האם הרובצת מפרק את הקבוצה הזאת.  וכמו שחיטה לבהמה ולפרט קיימת פירוק למשפחה.  

סיום המסכת מדהימה, היא משווה בין מערכת ביתית משפחתית בין אישית (בדוגמא של הגמרא זוגיות המצורע ואישתו) לבין משפחה של החי בשדה, ציפור אפרוחים בקן.  דברים דומים.  ויש מצווה לפרק את הקבוצה, להשתתף בחיות, במעגל החיים, זאת החיה אשר תאכלו.

ואני לומד מסופו על תחילתו, שילוח הקן מביא את האדם המצווה לתוך הדיון, לא רק שהוא מפרק את קן, אלא הוא לוקח חלק מהחיות של השדה, המרחבי, האקולוגיה המרחבית, האדם הופך להיות חלק מהחי הרחב יותר.  וגם תחילת המסכת, הפירוק של בשר ודם מביא את האדם המצווה לתוך מערכת הקיום, מעגל החיים, בין אדם לאדמה, בין אדם לדם, בין בשר לדם, בין גוף לנשמה.

-=-=

אנחנו לומדים עם הרב רפפורט תשובת הרב קוק ראי״ה, חסד ורחמים במשפט

נראה לי שכאשר אדם שוחט בהמה וחיה ועוף הוא מגדיר את הבדל הדרגה הקיימת.  האדם בדרגה אחרת, במקום אחר, ויש מעבר פזה, בין החיים והחיות של האדם לבעלי חיים אחרים.  אי לכך אין דרך לדבר על רחמים בדרגות שונות.

ככל שהכלל יותר גדול הדין יותר חזק, וזה פשוט מטעם הכפיה הבאה בסקאלות גדולת יותר.  לכן הרב רפפורט חידש שיצירת תת קבוצות היא מלאכת הרחמים של המחוקק, ואז בכל תת קבוצה הדין פועל, אבל יחסית לדין החזק שהייתה בקבוצה גדולה היא נקראת רחמים

[ועכשיו ראיתי בספרו של הרב ברקוביץ פרק שני של חולין (סוף) ציטוט מהתומר דבורה, כיצד תבטא רחמים בשחיטה מהצוור, אז עדיף לא לשחוט...וזה נראה הפך המושג.]

וכן הדיון ברחמיו בעת שילוח הקן,  גם שם ברור לי שרחמים היא לא הנושא, אלא הפוך.

[מפרק את הקן, פעולה של פקידה, זה מידת דין, זה הגדרת ה׳רע׳ פירוק כלל שמאוחד.  אלא שמכיוון שהציפור שייך כעת לשתי קבוצות, קבוצות האדם בזמן ומקום (מקריות) וקבוצת הקן, ציפור ואפרוחים, אין זה נקרא רע אלא בחירת זהות...

זה מביא אותי לחשוב שהחיות המתבהר מפרק שילוח הקן היא חיות של אחדות בין זהויות, כלומר הציפור יש לו כמה זהויות, והיא דומה לחיה ולא לבהמה - יש דמיון לכיסוי דם במשנה, היא מזכיר ציפור דרור, שילוח הציפור של מצורע,   חיות של זאת החיה אשר תאכל, ואינה קרבה על המזבח, חיות של חולין.]

והחידוש הגדול של מקריות המחייב את שילוח הקן, באה מתוך הכר בסקאלות,  יש מקריות בסקאלה מסיומת ולכן זה הדין יחסית לדין הכללי שאינה מקרי היא רחמים.

המקריות מגדירה את הסקאלה!!

יש הרי אמירת פרשת בחוקתי, ׳אם תלכו איתי בקרי׳, איסור לחיות במקריות.  ופה נראה שמקריאות מגדירים חיות?!  אלא כאשר המקריות חוצה סקאלות, יש רע בזה.

לכן נראה שבשילוח הקן המקריות בסקאלי של האדם ההולך, ׳לפניך׳, פנים שלך לא של שמים, ׳בדרך׳ גם הציפור נמצאת איתך בדרך, האדם והציפור באותה סקאלה, בשדה, במרחב, ומקריות באותה סקאלה היא יוצרת קבוצה קטנה - יצירת הקבוצה ׳האדם והציפור כעת באותה מקום באותה זמן׳, היא רחמים, השליחה אינה רחמים, אלא יצירת הקבוצה.

=-=-

https://www.dropbox.com/s/5wnybrzb8ukvttn/%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95%20%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA%20%D7%99%20%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A8%20%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%90%20%D7%93%D7%99%D7%9F%20%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D%20%D7%94%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9B%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9F.mp4?dl=0

free will - determinism - but wait closed systems

Listening to Kevin Mitchel - innate ...

1. A closed system is such that it does not have knowledge of what is outside of it, no transfer of information from outside the closed system

2. Once a (non-linear) judgment occurs, a decision with loss of information, there is no way to know from which of the many multiple possible paths the decision emerged.  For example, I conclude I am looking at an apple, is that because it is red, or large or in context...

3. Why did I choose a particular path?

4. I assume if the scenario is repeated I may not choose the same path.  But that assumption is really just a probability thing, there are so many paths, from the atomic level up to the action that I must traverse across the path space.

5. If the path is chosen from within the closed system then there must be randomness or something inside the closed system that is indeterminate

6. If  the path is chosen from outside the closed system, how did the closed system know about?  It undermines 'closed system'

7. So there are no real closed systems, or perhaps a better definition is 'a closed system is one in which there is no free will, no voluntary control'

8. The energy/information from outside the system enables the choice of path.

9. Can I control which energy I take in?