מטרת המצוות, עיקר עבודת ה׳
הוא מסביר לקראת סוף שיעור הכללי (דקה 59 לערך) על היחס בין תפילין של יד לתפילין של ראש, שהרמב״ם סובר שעיקר עבודת ה׳ היא דבקות שכלית בהקב״ה:
מה סיבת המצוות המעשייות לפי הרמב״ם?
מה עיקר בעבודת ה׳ על פי שיטת הרמב״ם?
עניין התפילין היא הוויה, הוויה של הראש, החיבור לחכמה, לשכל האלוקי במהותו
מה הכלי ומהו המטרה, מה האמצעי ומה המטרה.
לפיכך הרמב״ם תמיד מדבר על המטרה (תפילין של ראש) קודם שהוא מדבר על האמצעי.
-- עד כאן
ונראה לי שהרמב״ם אינו סובר שמצוות הם אמצעי למטרה, לפי שיטתי ברמב״ם ההתכללות היא שמביאה לדבקות השכלית, ולא תהליך סיבתי. הדעת הבוקע ועולה באדם באה מתוך פעילות בחומר, שהיא תורה ומצוות. וככל התכללות אי אפשר לדבר על הפרטים כאמצעיים, אלא הם פרטים בכלל. התוצאה של פעילות בחומר, אינה מטרה הבאה מתוך סיבת החומר, אלא מתוך פעילות בחומר בוקע ועולה הכלל. אין זה נקרא תוצאה אלא הוויה. ולכן אין ׳סיבת המצוות׳, ולא ׳מטרת המצוות׳, אלא יהודי חיי את המצוות, ומתוך כך הוא נהיה אדם אחר, הדבק בבורא.
