יסוד הדמוקרטיה
דמוקרטיה היא אחת מאבני
היסוד של תרבות המערב -- הכוח מועבר אל העם הבוחר את נציגיו, ומבטא בכך בחירה
חופשית. אלא שיש בעיה מובנית בתוך התהליך הדמוקרטי: עריצות הנוצרת ע"י החלטת הרוב,
בעיה זו גורמת לכך שדמוקרטיה מפירה את היסוד האונטולוגי שעליו היא בנויה.
בלשונו של אהרון ברק: "משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד הוא
משטר של שלטון רוב, אך הוא אינו משטר דמוקרטי[1]"
שליטת הרוב על המיעוט,
היא דבר רע, וכך אומרת התורה – אחרי רבים לרעות, הליכה אחרי הרבים מביאה
לרעות. ולכן פסוק זה מצווה שלא
לציית לרוב, ׳לא תהיה אחרי רבים לרעות׳.
נשמע מוזר והלא כך עובדת
דמוקרטיה, כך פוסקים הלכה, לפי רוב. כיצד הולכה אחרי הרוב היא דבר רע?
הפתרון של אהרון ברק הוא
להישען על חוקי יסוד ומידתיות של השופטים, כדי להכריע מתי כן לשמוע לרוב מתי לא.
לי נראה שפתרון זה מעביר את הבעיה של הכרעה מעולם של רוב לעולם של סמכות.
השופטים הסמכותיים יכריעו, חוק היסוד סמכותי - והוא יכריע. אלא ששימוש
בכלים סמכותיים להכרעה מנוגד למהותה של הדמוקרטיה. דמוקרטיה מעצם טבעה רוצה להעביר
את הסמכות מהיחידים (השופטים במקרה הזה) לעם. לשיטתו של אהרון ברק הפתרון
לעריצות הרוב הוא להעביר את הסמכות מהרוב (מהעם) לידי היחידים.
סמכות מול השראה
ראשית, נראה לי שיש לחלק
בין מושג של 'סמכות' לבין מושג של 'השראה'.
סמכות היא פעולה כפייתית.
הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים (חלק א' פרק ב') מפרש את מעשה האכילה מעץ
הדעת כפעולה שהביאה מידת 'אלוהים', מידת הדיינים, רברבין, והיא תוצאה של ידיעת טוב
ורע. הדיינים פועלים בכוחניות, רברבין, הם
שולטים כמו שר ומלך, והם מכריעים לטוב ולרע.
מול סמכות עומדת השראה,
הבאה מכוח עיון באמת ושקר, בשפה של הרמב"ם.
עיון באמת ושקר אינו מכריע, אלא מברר, ונותן השראה לשומעים. כלומר הלומד להבחין בין אמת ושקר שומע שפה חדשה
המאפשרת תובנות חדשות, ומאפשרת ביטוי לרעיונות חדשים על ידי השפה החדשה.
נראה לי, כאשר התורה
אומרת שללכת אחרי רבים היא 'רע' הכוונה הפשוטה היא שכל הכרעה כוחנית היא בגדר טוב
ורע. וכמו שכל שופט וכל פוסק מכריעה לטוב
ולרע, כך בדמוקרטיה רוב מכריעה לטוב ולרע.
