ואני הנה - מינוי לעבודה
נזכרתי בסיפרא, פרשת קורח, הנציב על הסיפרי, ׳אני הנני׳ בשמחה, כמו ׳אני הנני מביא את המבול׳, השמחה היא שהוכן בששת ימי הבריאה, וכן שבט לוי הוכן. כאשר יש השלמת תוכנית הקב״ה יש שמחה -- (ואפשר ש׳אני הנה׳ דומה ל׳אני הנני׳...)
[עכשיו נראה לי לפי שיטת הרב רפפורט, החץ הסמיוטי, שקיימת חץ מימי הבריאה, שבט לוי היא רעיון, המשגה של משרתי ה׳, וכן הבכורות היו תחנה בתהליך]
בפרשת כי תשא ופרשת ויקהל, הכנה של חכמה,
[בדיוק הקשבתי לדברי משה שרון, שמעתי, יהיב חכמה לחכמים, יש מימד כזה פה גם]
וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן
וּבְלֵ֥ב כּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָהֵב חכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה״.
שְׁמַע רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא וְאַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ.
אָמַר לֵיהּ: אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לַהּ, אֲנַן מֵהָכָא מַתְנִינַן לַהּ,
דִּכְתִיב: ״וּבְלֵב כּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חכְמָה״.
מה המחלוקת?
ופרשת ויקהל
וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן ה׳ חכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה ה׳׃
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵל֮ וְאֶל־אהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן ה׳ חכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃
וסתם אני חושב, כמה יפה היה אם היו קוראים לכל אחד לפי חכמתו, לקרבה אל המלאכה, וכך הייתי יודע מה ה׳ רוצה ממני, כיצד לעבוד את ה׳.
=-=-
ברכות נ״ה
ואמר רב יהודה אמר רב
שלשה צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב
מלך טוב דכתיב {משלי כא-א} פלגי מים לב מלך ביד ה'
שנה טובה דכתיב {דברים יא-יב} תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה
חלום טוב דכתיב {ישעיה לח-טז} ותחלימני (ותחייני):
[הקב״ה בידו, ולכן צריך רחמים, או שהקב״ה ירחם עלינו, או שאנחנו נרחם על עצמנו, או שהקב״ה ברחמיו נתן לנו יכולת ליצור את העתיד, כך פירשתי ׳תפילה רחמים׳, שהקב״ה ברחמיו נתן לנו יכולת להתפלל לא שצריך רחמים שהקב״ה יקבל את תפליתנו]
[האם קיימת הנגדה בין רב לרבי יוחנן? רבי יוחנן מדבר על פעולה של הקב״ה ואילו רב מדבר על פעולה של האדם? פרנס טוב מול מלך טוב, פרנס טוב נמלכים בצבור (לשיטת רבי יצחק) ואילו מלך טוב נמנה על ידי נביא או יורש את אביו. אע״פ שרבי יצחק מספר סיפור שאין דעת הקהל ממש חשובה בו]
אמר רבי יוחנן
שלשה דברים מכריז עליהם הקב''ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב
רעב דכתיב {מלכים ב ח-א} כי קרא ה' לרעב וגו'
שובע דכתיב {יחזקאל לו-כט} וקראתי אל הדגן והרביתי אותו
פרנס טוב דכתיב {שמות לא-ב} (ויאמר) ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו'
[הביטוי פרנס טוב, שמאופיין כמנהיג טוב, אינו הולם את ההקשר, פרנס טוב כמו, רעב, שובע, מפרנס. כיצד בצלאל פירנס? הוא הנהיג? אולי פירנס חכמה! ]
אמר רבי יצחק
אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור
שנא' {שמות לה-ל} ראו קרא ה' בשם בצלאל
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל
אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן
אמר לו אף על פי כן לך אמור להם
הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל
אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן
א''ר שמואל בר נחמני א''ר יונתן
בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב''ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת
אמר רב יהודה אמר רב
יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ
כתיב הכא {שמות לה-לא} וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת
וכתיב התם {משלי ג-יט} ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה
וכתיב {משלי ג-כ} בדעתו תהומות נבקעו
[שוב הנגדה בין רב לרבי יוחנן, רב מחזיר את הכוח לאדם, בצלאל היה לו כוחות לברוא עולמות, רבי יוחנן מחזיר את זה לקב״ה - ׳מכריז הקב״ה בעצמו׳, יש ברבי יוחנו מימד שהאדם רוחני, כלומר אפילו הצד הגשמי באדם רוחני (כך פירשתי בעבד) ולכן נכון שבצלאל היו לו כוחות גשמיות ליצור ולברוא, אבל הם בעצם ביטוי לכוחות הרוחניות שהקב״ה שולט בהם]
אמר רבי יוחנן
אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה
שנא' {דניאל ב-כא} יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה
שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה
אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה
דכתיב {שמות לא-ו} ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:
[עכשיו נראה לי שאין מחלוקת, גם הנוסח של הגמרא לא מראה על מחלוקת תוצאה, שניהם לומדים שהקב״ה נותן חכמה למי שיש בו חכמה, המחלוקת היא שורשית יותר, מדוע הקב״ה נותן חכמה לחכמים.
אצל רב תחליפא אני לומד שהחכמה קיימת מששת ימי בראשית, ואני הנה, וכלי שיקבל את החכמה, החכם לב, נוצר מוכן לקבל את חכמת הבריאה, יודע היה בצלאל לצרף אותיות (למדתי מרב, ואלי רב תחליפא גם).
ואולי אצל רב יוחנן האדם בורא את החכמה החדשה, הגילוי הפנימי של קב״ה באדם, הרוחני שבאדם, בורא את החכמה כעת, בדניאל ׳יהב חכמתא׳, יש מימד של אנושיות, פחות נבואה יותר חכמה, נבוכדנצר הרג את כל הנביאים, וכעת הורג את החכמים עד שדניאל עוצר אותו.
ואני רוצה ללמוד שהחכמה אצל רבי יוחנן אינו דבר שבא בכלי הריק, מתוך החיסרון שהאדם מייצר הקב״ה ממלא אותו בחכמה. אלא החוכמה האלוקית נברא מחדש באדם הרוחני החכם. החכם יודע כיצד לברוא חכמה.]
