סוגיות בפסחים
1. הערה קטנה לסוגיא
למדתי בשבת פרק ה' סוגיא א'' פסול ביוחסין ופסול בקורבן פסח. שם פסול בגופו, נשמע מאוד קרוב לפסול יוחסין - באפשרות אחת, שיוחסין חלות שם בגוף האדם
ופסול מנוי קורבן, פסול חיצוני לגוף הקורבן הקדוש, אבל חלק מקבוצה, וזה נשמע לשיטה לפסול יוחסין היא הצטרפות לקבוצה ולא דין באדם הפרטי
2. סוגיא דף ע״ד
מַתְנִי׳ כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח? מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, וְתוֹחֲבוֹ לְתוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ, וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּמִין בִּישּׁוּל הוּא זֶה, אֶלָּא תּוֹלִין חוּצָה לוֹ. אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא עַל הַשַּׁפּוּד וְלֹא עַל הָאַסְכָּלָא. אָמַר רַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ: צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח עַל הָאַסְכָּלָא.
מה היא שיטת ׳מעשה לסתור׳
נראה לי פשוט מהגמרא שקיימות שתי בחינות למצוות ׳צלי אש׳, צלי ואש. והכוונה היא שמצד אחד הגדי צריך להתבשל, להיות ראוי לאכילה, והדרך היא בצלי ולא מבושל במים. ומצד שני יש מצווה שיהיה להבי האש נוגעים בגדי. והכוונה היא שאש ממש שורף את הגדי (מדוע אני עדיין לא יודע אולי קשור אש על המזבח תוקד בו תמיד).
אבל אש לבד אינו מבשל, ובישול לבד אינו מצריך להבים שנוגעים בגדי.
כאשר המשנה אומרת שאסכלא פסולה היא אומרת זאת מצד שאין להבי האש נוגעים בגדי, ואילו רבן גמליאל סובר שאין צורך מצד הבישול שלהבי האש יגעו.
ועכשיו, מדוע המשנה לא מביאה את שיטת רבן גמליאת כחולקת על תנא קמא, משום שרבן גמליאל מדבר בעולם המעשה, ואילו המשנה מדברת בעולם רעויני יותר, מצד האש.
ולכן המשנה משתמשת בכלי של ׳מעשה לסתור׳, אין מחלוקת עקרונית, רק יש מחלוקת בין מציאות מעשי לרעיוני. ואין דרך לגשר ביניהם. אין פה דיאליטיקה שאפשר ללמוד מכללות המחלוקת. יש פה שני עולמות
