נראה לי מפתיחת זבחים, שהפסול בחטאת כהמשך בעלות, שלא יצא ידי חובתו, ואז המערכת מתקפלת לשכבה אחת, הבהמה מקבלת את שם הבעלים, ולכן פסולה
לעומת זבחים, במנחות מביאים סיבה אחר לפסול. התוצאה של הקורבן לא הושלמה, לא התירה, לא כיפרה...
סיבתיות אינה בזבחים...מעניין אם היא תופעה במנחות. אני צפיתי שמנחות יהיה כפי שלמדתי במנחת כהן גדול, נפש כתחטא, פן הנפש הכללי, ולא תופעה סיבתית. ואולי באמת הגמרא אזלא לכיוון הזה, ריש לקיש בסופו של דבר מסכים עם שיטת רב...????
ואולי כהמשך לשיטת רבי שמעון, שיטה סיבתית, מעשיו מוכיחים עליו, וגם אם לא התירה פסולה.
