מתני'
זה הכללכל השוחט והמקבל והמהלך והזורקלאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר כזיתחוץ למקומו פסול ואין בו כרתחוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרתובלבד שיקריב המתיר כמצותו
כיצד קרב המתיר כמצותושחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנואו ששחט חוץ לזמנו וקבל והלך וזרק בשתיקהאו ששחט וקבל והלך וזרק חוץ לזמנוזהו שמקריב המתיר כמצותוכיצד לא קרב המתיר כמצותושחט חוץ למקומו קבל והלך וזרק חוץ לזמנואו ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק חוץ למקומואו ששחט וקבל והלך וזרק חוץ למקומו (ולזמנו)
הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן וקבל והלך וזרק חוץ לזמנואו ששחט חוץ לזמנו קיבל והלך וזרק שלא לשמןאו ששחט וקבל והלך וזרק דמן שלא לשמןזהו שלא קרב המתיר כמצותולאכול כזית בחוץ כזית למחר כזית למחר כזית בחוץכחצי זית בחוץ כחצי זית למחר כחצי זית למחר כחצי זית בחוץפסול ואין בו כרת
אמר רבי יהודהזה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרתואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרתוחכמים אומריםזה וזה פסול ואין בו כרת
לאכול כחצי זית להקטיר כחצי כזיתכשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין:
גמ'
אמר אילפא מחלוקת בשתי עבודות אבל בעבודה אחת דברי הכל עירוב מחשבות הוי
ורבי יוחנן אמר אף בעבודה אחת מחלוקת
בשלמא לאילפא מדרישא בשתי עבודות סיפא נמי בשתי עבודות
אלא לרבי יוחנן רישא בשתי עבודות וסיפא בעבודה אחת
(דף ל - א)
אין רישא בשתי עבודות סיפא בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות:
תנן
אמר רבי יהודהזה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת
בשלמא לרבי יוחנן היינו דקתני זה הכלל
אלא לאילפא מאי זה הכלל קשיא:
תנן התם
הרי זו תמורת עולה תמורת שלמיםהרי זו תמורת עולהדברי רבי מאיראמר רבי יוסיאם לכך נתכוון תחילה הואיל ואי אפשר להוציא שתי שמות כאחת דבריו קיימיןואם משאמר הרי זו תמורת עולה ונמלך ואמר הרי זו תמורת שלמים הרי זו עולה
איבעיא להו
הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו
אמר אביי בהא ודאי מודה רבי מאיר
רבא אמר עדיין היא מחלוקת
אמר רבא לאביי
לדידך דאמרת בהא ודאי מודה רבי מאיר הרי שחיטה דלכי לחצות דמי ופליגי
[לשיטת רבי יוחנן שבעבודה אחת קיימת מחלוקת רבי יהודה וחכמים, כנראה רבי מאיר סובר כשיטת רבי יהודה, והאמירה הראשונה עומדת, ולכן חייב כרת, ולכן תמורת עולה, ואילו רבי יוסי כשיטת חכמים ושתי האמירות קיימות בבת אחת, וכל זה לרבא, וקשה לי להבין כיצד בפשטות רבי מאיר סובר כרבי יהודה הייתי מצפה שרבי מאיר הסובר שקיימת תהליך בזמן לא יסכים עם רבי יהודה הסובר שקיימות תופעות ולא רצף -- ובהמשך הגמרא רב דימי אומר רבי מאיר לשיטת רבי יהודה ואביי חולק. ואולי לרבא אמירה של רבי מאיר דומה למחשבה של רבי יהודה (אין בה מעשה -- זה שיטת רבא, ואביי סובר שלא מודדים מעשה). אני מבין שלרבי יהודה האמירה הראשונה תופסת משום שאין רצף, כל אמירה נבחנת כתופעה בודדת, ואילו לרבי מאיר הייתי מצפה שאמירה ראשונה אינה מנותקת מהאמירה השניה. ורבה לומד שרבי מאיר סובר שרק פעולות נבחנות כרציפות ואילו אמירות דומות למחשבות.
(ורבי יוסי מחזיר אותנו למחשבה, ׳נתכוון׳ כלומר רבי מאיר התייחס לאמירה כפעולה ורבי יוסי רואה באמירה מחשבה)
גם היה נראה לי שהגמרא משווה בין שתי מקרים שחילול קודש, פיגול דומה לתמורה משום ששניהם מפרקים את הקדושה (או מנסים). ואילו הקדשה של הרי זו עולה הרי זו שלמים שונה, במקרה של הקדשה קיימת יצירת קדושה חדשה ולא פירוק. ואני לומד שפיגול היא פירוק לשיטת רבי עקיבא בדף הקודם. אלא שהמשנה נראה כשיטת רבי אליעזר...]
אמר ליה
מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף
ומשנתינו דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו סימן שני חוץ למקומו
[כלומר, לאביי שיטת רבי יוחנן שבעבודה אחת עדיין יש מחלוקת אינה ממש כפשוטו, אלא בעבודה אחת שמתחלקת לשתי עבודות קיימת מחלוקת, אביי מקרב את רבי יוחנן לשיטת אילפא]
הרי קמיצה דלכי לחצות דמי ופליגי
התם נמי שהקטיר קומץ מנחה חוץ לזמנו קומץ לבונה חוץ למקומו
הרי קומץ דמנחת חוטא דליכא לבונה בהדיה ופליגי
לא פליגי
אמר רב אשי אם תימצי לומר פליגי פליגי בפסיעות
רב שימי בר אשי מתני כדאביי
רב הונא בר נתן מתני כדרבא
כי אתא רב דימי אמר
רבי מאיר בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר תפוס לשון ראשון
דתנן
אמר רבי יהודהזה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה את מחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת
דף ל - ב
אמר ליה אביי
והא רבה בר בר חנה א''ר יוחנן כי מגעת להו רבי מאיר ורבי יוסי בהדי הדדי לא פליגי
[נראה לשיטת אביי באמת אין מחלוקת, והמחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר - כמו שכתבתי למעלה, רק לרב דימי הסובר ׳תפוס לשון ראשון׳ יש מקום למחלוקת, אבל בעולם של מחשבה ׳עירוב מחשבות׳ אין מחלוקת - נדמה לי...]
ולא פליגי והא מיפלג פליגי
א''ל
פליגי במאי דפליגי ולא פליגי במאי דלא פליגי
דאמר רבי יצחק בר יוסף א''ר יוחנןהכל מודים היכא דאמרתחול זו ואחר כך (אמר) תחול זו דברי הכל לא חיילאלא תחול זו אלא א''כ חלה זו דברי הכל חיילאכי פליגי דאמר תמורת עולה תמורת שלמיםרבי מאיר סבר מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורת עולה תמורת שלמים שמע מינה מיהדר קא הדר ביהור' יוסי אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא פלגא תמורת עולה ופלגא תמורת שלמים להכי אמר תמורת עולה תמורת שלמים למימרא דכולה עולה וכולה שלמים הויא
[לאביי המחלוקת בין רבי יוסי לרבי מאיר מצטמצם לקריאת מחשבות, מה אנו אומרים שהוא חשב בזה אמירה, ואין מחלוקת בין תהליך בזמן, ותפוס לשון ראשון, גם רבי יוסי מודה לרבי מאיר שקיימת תהליך בזמן -- אבל האמירה הייתה מורכבת כך ששתי פניה חלים בו בזמן אחת בסגנון ׳לא תחול זו אלא א״כ חלה זו׳]
אמר ליה
הוא אמר לא פליגי ואנא אמינא פליגי
אמר עולא ואיתימא רב אושעיא
אפשר ידעין חברין בבלאה
כזית כזית תנן או כזית וכזית תנן
כזית כזית תנן אבל כזית וכזית דברי הכל עירוב מחשבות הוי
או דלמא כזית וכזית תנן דלרבי יהודה פרטא הוי וכל שכן כזית כזית
תא שמע
דבעא מיניה לוי מרבי חישב לאכול כזית למחר בחוץ מהו
א''ל זו שאילה עירוב מחשבות הוי
אמר לפניו רבי שמעון ברבי לא משנתינו היא לאכול כזית בחוץ כזית למחר כזית למחר כזית בחוץ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת הא אידך עירוב מחשבות הוי
א''ל הוא שאל בי דבר חכמה ואת אמרת משנתינו
לדידך דאתניתך תרתי לא קשיא לך לדידיה דלא אתניתיה אלא חדא ושמעינהו לרבנן דקא גרסי תרתי וסבר דידי דווקא ודידהו עירוב מחשבות הוי או דלמא דידהו דווקא ולדידי שיורי שייר לי ומדשייר לי לדידי הא שייר להו לדידהו נמי בהך
והי אתנייה
אילימא כזית וכזית אתנייה האי לאו שיורא הוא
אלא כזית כזית אתנייה ותיבעי ליה כזית וכזית
סבר איבעי מיניה חדא דשמענא תרתי דאי בעינא כזית וכזית הא ניחא אי אמר לי כללא כ''ש כזית למחר בחוץ אלא אי אמר לי פרטא אכתי כזית למחר בחוץ קא מיבעיא לי
אי הכי השתא נמי התינח אי אמר ליה כזית למחר בחוץ פרטא כ''ש כזית וכזית
אלא אי א''ל כללא אכתי כזית וכזית מיבעי ליה
אם כן מרתח רתח השתא כזית וכזית כללא כזית למחר בחוץ מיבעיא
(דף לא - א)
(לישנא אחרינא כזית למחר בחוץ פרטא כזית כזית מיבעיא)
(דף לא - א)
איתמר חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו
אמר רבא ויקץ כישן הפיגול
ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוי
אמר רבא מנא אמינא לה
דתנן
כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה ראשוןחלקן זה שני וזה שני הא חזר ועירבן ראשון הוי
ממאי מדקתני סיפא
נפל זה בעצמו וזה בעצמו על ככר של תרומה פסלוהנפלו שניהן כאחת עשאוה שניה
ורב המנונא אמר
התם איכא שיעורא הכא ליכא שיעורא
אמר רב המנונא מנא אמינא לה
דתנן
האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאהמצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם
מאי לאו אע''ג דהדר מלייה
דלמא דלא הדר מלייה
כי אתא רב דימי אמר
חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ לזמנותני בר קפרא פיגול אין חצי זית מועיל במקום כזית
כי אתא רבין אמר
חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומותני בר קפרא פיגול אין חצי זית מועיל במקום כזית
רב אשי מתני הכי
חצי זית חוץ לזמנו וכזית חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנותני בר קפרא פיגול אין חצי זית מועיל במקום כזית
[רציתי לומר שהשלם, הכלל, מבטל את פרטיו, וזה האמירה אין חצי זית מועיל במקום כזית, והשלם הולך ונהיה יותר כיצוני. לרב המנונא החצי זית לא קיים מעצמו, אין בו שיעור, ואילו לרב דימי רבין ורב אשי (כמעט לשיטת רבא), החצי זית מתבטל מול השלם (רבא לא סובר שהחצי מתבטל, אלא שהזית השלם קיים). השאלה היא מהשלם.
ונראה לי לשון הגמרא (כי אתא רב דימי, כי אתא רבין, ורב אשי מתני) מעיד על שני מימרות דומות מול רב אשי ששונה. רב דימי ורבין די דומים, עם סוברים שעירוב מחשבות ממש מבטל את הסדר, ואינו שולל את המחשבה הכוללת (והכלל מבטל את הפרט) אלא זה שיש שני דעות מעיד שהם לא סוברים שעירוב מחשבות מבטל את הסדר!
ורב אשי סובר שעירוב היא טוטאלי, אין סדר, אין חצי קיים מול הכלל,
רב דמי ורבין סוברים שחצי מתבטל מול שלם, ואין כלל של כל האמירה....]
אמר רבי ינאי חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דכתיב {מלכים ב ט-י} ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל מתקיף לה רבי אמי אלא מעתה חישב שתאכלהו אש למחר דכתיב {איוב כ-כו} תאכלהו אש לא נופח ה''נ דפיגול וכי תימא הכי נמי והתנן לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי כזית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין אי דאפקה בלשון אכילה ה''נ הכא במאי עסקינן דאפקה בלשון הקטרה דלשון אכילה לחוד ולשון הקטרה לחוד
בעי רב אשי
חישב לאכול כזית בשני בני אדם מהובתר מחשבה אזלינן דאיכא שיעורא או בתר אוכלין אזלינן וליכא שיעורא
אמר אביי
ת''ש לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין
הא לאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר
והיכי דמי בשני בני אדם מצטרף ש''מ
(דף לא - ב)
בעי רבא
חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס מהולאכילת גבוה מדמינן ליה או לאכילת הדיוט מדמינן ליה
אמר אביי ת''ש לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין
טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול מצטרף
והא הקטרה ביותר מכדי אכילת פרס הוא
דלמא בהיסק גדול:
[שפת המחשבה חשובה! אולי בקודשים מחשבה כדיבור]
