עכשיו נראה לי ששתי פרשיות שמע, והיה הם תוצר של שפע אלוקי, ואילו שתי פרשיות קדש והיה הם תוצר של שפע אנושי (קדושת בכור באה מתוך לידה, בריאת האדם על ידי אדם!). וכך יסודות האמונה בנויה על שתי הכוחות, האלוקי והאנושי, ושתיהם בבית אחד. וכן מושג של אות, וברית, שותפות הבוראת ישות חדשה, וכאן השותופות היא בין כוח האלוקי לכוח האנושי. גם מסומן על ידי שתי בתים, כוח מדמה (בראש) וכוח השכל הפועל (בזרוע), ברית בין שמים לארץ. ומצוות הזכירה, הסיפור, היא מלמדת על קשר סיפורי בין שתי הכוחות, אין הם מנותקות. ואולי זה כוונת אביי למטה, קיימת שתי קבוצות מאוחדות, ולא ד׳ פרשיות מופרדות בסדר מסוים. יש שתי יסודות, פינים וחוץ, יש אות אחד מבפנים ואות אחד מבחוץ, אות של שפע אלוקי (לי נשמע חיצונית לאדם) ואות של שפע אנושי (לי נשמע פנימית לאדם)
מנחות דף לד ע״ב
ת''ר
לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד'
דברי רבי ישמעאל
ר''ע אומר
אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים
[עכשיו שאני חושב על המחלוקת הזאת, נראה שרבי ישמעאל לומד מכלל הפסוקים, (וקצת קשה מה עושים עם הפסוק ׳לזכרון׳), כאילו קיימת רק שלושה פסוקים סך הכל. ואילו רבי עקיבא לומד מתוכן פסוק א׳ או יותר, (ונראה פחות קשה הלימוד מזכרון)]
ת''ר
ת''ר
יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות
ת''ל {שמות יג-ט} ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות
הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד
ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא
וצריך שיהא ריוח ביניהן
דברי רבי
וחכ''א
אינו צריך
ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת
ואם אין חריצן ניכר פסולות
[אולי הכוונה ׳ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא׳, כאילו כתב על אותו עור שממנה בנה את בתים, אין הפרש בין עור הכתיבה לעור הבתים, המבנה והתוכן אחת, זה זכרון אחת]
[אולי הכוונה ׳ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא׳, כאילו כתב על אותו עור שממנה בנה את בתים, אין הפרש בין עור הכתיבה לעור הבתים, המבנה והתוכן אחת, זה זכרון אחת]
תנו רבנן
כיצד כותבן תפלה של יד כותבה על עור אחד
ואם כתבה בארבע עורות והניחה בבית אחד יצא
וצריך לדבק שנאמר {שמות יג-ט} והיה לך לאות על ידך
כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים
דברי ר' יהודה
ר' יוסי אומר אינו צריך
א''ר יוסי
ומודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש
שטולה עור על אחת מהן ומניחה
[שיטת רבי יהודה (שנראה לי אביי למטה יפנה אליה ׳ברייתא גוייתא׳) מבטא קושי בפסוק, קשה להבין כיצד תפילה של יד היא אות מבחוץ, ותפילה של ראש שאחרים רואים אותה היא דווקא זכרון ולא אות. אני רוצה להאמין שקיימת פעולה או נקודת זמן של הויה, ׳והיה לך׳. שלושה פעמים כתוב ׳אות׳ ביד ו-׳טוטפות׳ בעינים, ואילו הפסוק הזה שלומד רבי יהודה ממנו דווקא מדבר על ׳אות׳ ביד ו׳זכרון׳ בראש. וזה מזכיר את הברייתא הקודמת, זכרון בין עיניך -- זכרון אחד, דברי רבי. וגם ר׳ יוסי שאומר ׳מודה לי ר׳ יהודה ברבי׳ מחזיר אותנו לברייתא הקודמת. ודווקא זכרון, התנועה לאחדות, ולא טוטפות מראים כמה דומה תפילה של ראש לתפילה של יד.]
מודה היינו פלוגתייהו
אמר רבא
מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה
[אני הייתי לומד שרבי יהודה סובר שאות אחת, היינו הבית, ולא המכתב, כלומר אם כתב על ארבע עורות ואין לו בית נפרד מהכתיבה, צריך לדבק את העורות כדי שיהיה בית אחת, אבל עם יש לו בית אחת, ובתוכה ד׳ קלפים כתובים, ברור שרבי יהודה יודה לרבי יוסי]
איני
והא שלח רב חנניה משמיה דר' יוחנן
תפלה של יד עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד
לפי שאין מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה
ל''ק הא בעתיקתא הא בחדתתא
ולמ''ד הזמנה מילתא היא
דאתני עלייהו מעיקרא
[אני לומד ש׳ארבע עורות׳ קדוש יותר מ׳עור אחד׳. ורבא לומד ש׳דבק׳ -- ׳אות אחת׳ -- מגדירה את מימד הקדושה, כנראה לא עצם הקלף או העור, אלא רציפות הפרשיות (לא תוכן הפרשיות), לרבא ד׳ פרשיות רציפות חשוב. ואני מצפה שאביי יחזיר את רבי יהודה שלא כרבי יוסי, שקיימת הבדל מהותי בין תפילה של ראש לשל יד]
ת''ר
כיצד סדרן
קדש לי והי' כי יביאך מימין שמע והי' אם שמוע משמאל
והתניא איפכא
אמר אביי
ל''ק כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח והקורא קורא כסדרן:
[לאביי אני לומד שקיימות שתי רציפות, לא ארבע כרבא ורבי יוסי, מצד אחד אביי נשמע כמו ר״ת ולא רש״י והרמב״ם, ורבא נשמע כמו הרמב״ם (והרמב״ם מביא את דינו של רבי יוסי כהוכחה לשיטתו, שהרי תפילה שלראש יכול לשמש לשל יד, ושל יד ברור הסדר), אלא שהרמב״ם גם מביא גירסה אחרת באביי שמפורש כשיטתו]
הגמרא דנה בשאלה של היחס בין תפלה של ראש לשל יד, מה ההבדל ביניהם? האם יש הבדל בקדושה? מדוע של ראש מחולקת לד׳ פרשיות נפרדות?
נראה שאביי מביא נקודת מבט של האחר, ומשום כך צריך לחלק לד׳ פרשיות. ואילו תפלה של יד אינו בר ראיה לאחר, לא קוראים ממנה. וזה פשוט.
החילוק מאפשר סימטריה בין שתי הסוגיות, ספר שמות, קדש והיה, מול ספר דברים שמע והיה. קדש ושמע, מול הוויות.
עוד מהמשך הגמרא, אביי סובר שאפשר להחליף את הסדר, כל זמן שנשאר סדר .... לא מבין. אבל החידוש בהמשך שהשפה של הגמרא אחרת, רבא מחדש שפה, חיצוני רואות אור, ׳חזיא אוירא׳, האם אביי גם סובר שקיימת ראית אור? או רק רבא?]
אמר רב חננאל אמר רב
החליף פרשיותיה פסולות
אמר אביי
לא אמרן אלא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא
אבל גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא לית לן בה
א''ל רבא
מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא
דהך דבעי למיחזי אוירא לא קא חזייא והא דלא קא בעי למיחזי אוירא קא חזייא
דהך דבעי למיחזי אוירא לא קא חזייא והא דלא קא בעי למיחזי אוירא קא חזייא
ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא נמי
הך דבעיא למיחזי אוירא דימין קא חזיא אוירא דשמאל ודשמאל קא חזיא אוירא דימין
הך דבעיא למיחזי אוירא דימין קא חזיא אוירא דשמאל ודשמאל קא חזיא אוירא דימין
אלא ל''ש
[אולי משמע מאביי שרק אכפת לו לשמור על כך שקיימות שתי קבוצות. לא ברור בכלל משפת אביי מי זה גוייתא ומי זה ברייתא, ואילו לרבא ברור שמדובר על ימין ושמאל. לאביי בעיית סדר הפרשיות היא בעיית סדר פרשיות פנימיות בכל זוג, אולי....]
[עכשיו נראה לי ברור, שאביי מחזיר את רבי יהודה מהברייתא, שם רבי יהודה אמר:
כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים
השפה של חוץ ופנים!
ורבי יהודה למד מהספוק בפרשת קדש, והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, נראה ששפה זו משווה בין תפילה של ראש לשל יד, ויש רצון לאחד את הבית ואת הכתב, ולא כמו הלימוד שתפילה של ראש נפרדת לד׳ כתבים, טוטפות. אות וזכרון, בפרשת קדש....]
[אולי משמע מאביי שרק אכפת לו לשמור על כך שקיימות שתי קבוצות. לא ברור בכלל משפת אביי מי זה גוייתא ומי זה ברייתא, ואילו לרבא ברור שמדובר על ימין ושמאל. לאביי בעיית סדר הפרשיות היא בעיית סדר פרשיות פנימיות בכל זוג, אולי....]
[עכשיו נראה לי ברור, שאביי מחזיר את רבי יהודה מהברייתא, שם רבי יהודה אמר:
כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים
השפה של חוץ ופנים!
ורבי יהודה למד מהספוק בפרשת קדש, והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, נראה ששפה זו משווה בין תפילה של ראש לשל יד, ויש רצון לאחד את הבית ואת הכתב, ולא כמו הלימוד שתפילה של ראש נפרדת לד׳ כתבים, טוטפות. אות וזכרון, בפרשת קדש....]
