זהות מאפשר ציווי -- קדושת מקום

 בהמשך לעיון בדברי רב חיים בהל׳ שמיטה ויובל, והל׳ תרומה

כסיכום כעת נראה
רב חיים מחלק בין קדושת הארץ לבין קדושת מקדש וירושלים
ואני מחלק בין קדושת מקום, מקום לאומי מול מקום שבטי

לשיטתי תרומה היא שולחן גבוהה, ודומה למנחה ונסך ולכן הרמב״ם ציטט את הפסוק מפרשת שלח כי תבואו ולא פרשת שמיטה וגם לא בבאכים בפסיקה תרומה

גם נראה לי שלרב חיים קדושה היא ביטוי לחיוב מצווה
ולשיטתי מקום מייצר קדושה וזהות מאפשר ציווי

 

קדושת ידים מול טהרת רחיצה

מקשיב לרב רא״ם, קידוש ידיים ורגלים מול טהרת מקווה.

ולי נראה פשוט להגדיר קדושה כביטוי למקום, ויצירת מקום חדש על ידי קידוש ידיים ורגלים כפי שהרב רא״ם הסביר, מחבר את הידיים והרגלים לגוף ולנשמה לכלל חדש לקראת עבודה.  טהרה היא פעולה הפוכה של פיצול הפרטים, השלכת החוצצים והמרכיבים החיצוניים.

בהקשר דומה ואחר, דברתי עם יאיר על מצוות ציצית - פרשת שלח, ונראה לי פשוט שציצית עם תכלת הם בגדי עבודה לישראל כמו שבגדי כהן יש בהם תכלת, צמר ופשתן. ולכן בפרשת ציצית יש ׳הויה׳ והיו ציצית, משום שההויה היא הבריאה של מקום חדש שנעשה בהרכבת כל הפרטים