וְרָבָא אָמַר,
מֵהָכָא: ״בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״.אָמְרָה תּוֹרָה: כּל שִׁבְעַת הַיָּמִים צֵא מִדִּירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת עֲרַאי.עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי,לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי אֶלָּא דִּירַת קֶבַע.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי:
אֶלָּא מֵעַתָּה, עָשָׂה מְחִיצוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, הָכִי נָמֵי דְּלָא הָוֵי סוּכָּה?
אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ:
עַד עֶשְׂרִים אַמָּה דְּאָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי,כִּי עָבֵיד לֵיהּ דִּירַת קֶבַע, נָמֵי נָפֵיק.לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, דְּאָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת קֶבַע,כִּי עָבֵיד לֵיהּ דִּירַת עֲרַאי, נָמֵי לָא נָפֵיק.
תוספות דף ב ע״א
[יש מפרשים שתוספות מחדש שהגמרא מלמדת שסכך חייב להיות עראי, ורק לאביי הדפנות יכולות להיות קבע. לי קשה קצת, האם אפשר ללמוד מסוגית פתיחה פרטים כאלו, או רק הערכים הבסיסים. עוד נראה לי שפרק ב׳ זה מקום הנכון לדיון הזה, ותוספות מתעלמים מפרק ב׳]
כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי.
[מעניין שינוי גירסה? ׳שפיר דמי׳ מול ׳נמי נפיק׳ - לתוספות נשמע לכתחילה - או אפשר שרבא השתמש בביטוי ׳נמי נפיק׳ מול ׳נמי לא נפיק׳ לדירת עראי למעלה מעשרים אמה, ואז אני לומד שעיקר החידוש לרבא היא הפסול מעל עשרים אמה - ראוי לדירת קבע פוסל אפילו עראי, אבל הדין של דירת עראי שעשהו קבע אין בו חידוש, אלא יצא לכתחילה כתוספות]
דאע"ג דיש לפרש קרא בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה למעוטי קבע משמע ליה קרא דאתא לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה כלו' בסוכה שאפשר לעשות עראי
[פשט הגמרא אחרת, סוכה שרוב בני אדם אינם עושים אותה קבע]
וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואע"פ שעושה אותה קבעא"כ אמאי אמר (תענית דף ב.) גשמים סימן קללה בחג
[מעניין שתוספות לא מפנה לסוף פרק ב׳ בסוכה - או אולי טעות במדפיס?]
והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה
ואפילו תימצי לומרדאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין (סוכה דף יד.) גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת ביתי וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנהמ"מכיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה
[מה תוספות רוצים להוסיף? להרחיב גזרת תקרה מעבר למשנה/גמרא גודל הנסר, לתחלית הנסר. כבר לא עניין של חווית האדם, אלא מדד של גשם? בכלל נראה שהגמרא בתענית ׳סימן קללה׳ אינו מדד פרטי, אלא כללי, אולע השאלה היא האם ׳רוב בני אדם עושים עראי׳ מגדיר מושג כללי, או אולי האם קבע/עראי היא תוצר של הסוכה או של האדם החיי בתוך הסוכה?]
וי"ל
דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבעמ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי
[נראה שוב שפה לא מדובר על חווית עראי, זה מה שלמדנו מהגמרא בי״ד ונסרים, ולכן תוספות מדבר על נסרים כל הזמן, או כדי להגיד שנסרים מגדירים חווית ישיבה, וזו חייבת להיות עראי (שיטת רבה לא שיטת רבא) או כדי להגיד הפוך, שרבא לא מדבר על חווית ישיבה - יותר הגיוני]
ומה"ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה תהיה לצל הא כתי' נמי מזרם וממטרוניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכהאלא ודאי משום דבעינן סככה עראי וא"כ הוה ליה קבע:
[קפיצה לשיטת רבי זירא, שמדבר שוב על תפקוד סוכה, לא כרבה חווית סוכה, ולא כרבא עצם הסוכה]
משנה פרק ב׳ ב׳
הַמְעֻבָּה כְמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, כְּשֵׁרָה:
