מהות ה׳פער׳ וה׳מעוקה׳

אני מקשיב לשיח

 הרב אבישי והרב נעם: הרב קוק - הרמוניה ומלחמה פנימית

נראה לי צריך לברר את מהות ה׳פער׳ וה׳מעוקה׳ שדיברו עליו בערך בדקה 26

הרב נועם - אור בלי חושך...

הרב אבישי - העולם שבור

28:50 -- צמיחה מחייבת פער

הרב נועם - גישה אשכנזי - אין בית, תמיד יחווה מעוקה...האם חייבים להקדם דרך מעוקה? ...

מזכיר לי שיח בין קפיטליסט של מארקס והיום, מארקס חי בעולם של מגבלה במשאבים, ולכן להרוויח הקפיטליסט קונה בזול ומוכר ביוקר, או שהוא משעבד את העובד והמשאבים כדי לקנות בזול או שהוא משעבד ומשכנעה את הקונה לקנות ביוקר.  

אבל היום מדברים בשפה של להגדיל את המשאבים, חברות חדשות בוראים מציאות חדשה שבה קיימת יותר משאבים.

אסביר כך:

הרצון לקשר בין התחתון לעליון היא בעייתית (מורה נבוכים) בעולם האשלגי בניית כלי ועליית מ״ן מחייב תיאור החיסרון (יצירת חיסרון על ידי היצר הרע), ומילוי הכלי בא ישירות מעליון.  אלא לשיטת המורה, זה שיתוף, כיצד אפשר לתאר את חיסרון בדרך שהיא תכלול יכולת מילוי על ידי העליון, אין דרך לתאר את העליון, ולכן כל תיאור של החיסרון בתחתון היא משתתפת את התחתון בעליון.

הבעיה לשיטת הרמב״ם אינה כיצד לבנות כלים לקבלה, אלא כיצד ליצור משמעות מתוך מערכת סגורה.  משמעות מוגדרת (סמיוטיק) כחיבור בין שתי מערכות סגורות.  ושוב אין לי דרך לחבר בין המערכת העליונה לתחתונה.

הפיתרון היא קודם ליצור מערכת קשרים בין המערכת הסגורה שלי, לבין המערכת הסגור של משהו אחר, קשר בין התחתונים, תהליך זאת מיצרת את הפער בין העליון לתחתון בצורה לא ישירה (מרחב השלילי). השלבים הם, קודם על ידי הגדרת הפרט, ומערכת הסגורה של פרט, ואז פתיחת המערכת הסגורה על ידי חיבור לפרט אחר.  הפתיחה הזאת היא השלב השני.  ושוב, אין מעוקה.  מתוך חיבור לשני, ופתיחת המערכת הסגורה שלי נולד בריאה חדשה, זה שלב שלישי, הבריאה החדשה היא הגיעה מהעליון מכוח המדמה (המשמעותית) של התחתונים שנגלה בחיבור המערכות שלהם.  

לדוגמא, היה אפשר לספר על שני יחידים, איש ואישה, המרגישים בודדים, וחווים מעוקה, ומתוך שבר ופער זו הם מתחתנים להשלים את החסר, וליצור זוגיות שכפרת על המעוקה והבדידות.  אם אפשר, ששני האנשים אינם בבדידות, ובכל זאת כאשר הם נפגשים הם רואים בריאה חדשה, זוגיות.  עצם הראיה הזאת בוראת את המושג המופשט ׳זוג של שני אלו׳, ומושג זה נהפך למגושם באופן מידי (כמו דרקון בשפה של ג׳ורדון פיטרסן).  המושג הזוגי לא נברא מתוך מעוקה, ולא מצריך השלמה של חסר.

נראה לי שהרב קוק בפיסקה הבאה מתאר את התהליך הזו:

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%96_%D7%92

(שבת עד:): "הקושר והמתיר - קשירה במשכן היכי הואי? אמר רבא שכן קושרים ביתדות אהלים".

תעודת הקשר, כוללת חוץ מההתאחדות של חלקים נפרדים, גם לקשר את הדבר הבלתי קבוע ומתנודד, אל הקבוע וקיים. צורת קשר כזאת היא מתאמת עם התכונה של קשר המחשבה הרוחנית שההתאשרות שלה תלויה היא בזו המדה, שכל המחשבות המתנודדות, עוברות וחולפות, בלא מעמד איתן, הנן קשורות להמחשבה הקבועה החיה וקיימת לעד, הנושאת בחיקה את כל המחשבות כולם, שאליה הנן הולכות, ובקרבה הנן מתכנסות, היא המחשבה האלהית שהיא הבסיס, המקום המחזיק את כל הרעיונות המתפרשות כאהל ברחבי הנשמה והגיונותיה, שכן קושרין יתדות אוהלים.

נראה לי שיש המשך שלא מופיע בציטוט.

ואז הקב ממשיך:

(שבת עד:): "אמר לו אביי: קושרין? ההוא קשר על מנת להתיר הוא!".

המחשבה האלהית העליונה מזקקת היא את כל המחשבות כולן. כשהן נסמכות אליה, לא תוכלנה להיות קבועות בה כצורתן, כי ע"י המחשבה האלהית, האדם מתעלה והולך מחיל אל חיל, והמחשבות שהיו זכות בעיניו בשעה אחת, ע"י אור האלהי השופע על הרעיון הכללי, ימצאן שהן חשודות וקדורות בהתעלותו בשעה הבאה, עד אשר הוא צריך להתירן מקישורן, ולסגנן אותן בצורה ותכונה אחרת יותר מאירה והדורה, קושר על מנת להתיר.

החיבור בין הפרטים נוצר מתוך ראיה של התחתונים, בשפה משותפת, איש ואישה, אחרי החיבור עם העליון, אפשר לדבר על ׳זוג׳, שפה חדשה ומאירה.