Tuesday, January 19, 2021

The scale of everyday things

https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2018/10/the-natural-scale-of-thing.html

https://mobile.twitter.com/normonics/status/1092827181263265792

Quick GMO complexity lesson: A central challenge in complexity studies is understanding how microscopic properties and behaviors flow upwards in scale and produce macroscopic behaviors

So we could define a measure of a network, cluster. Different scale clusters, incorporate lower level clusters.  Lets say we create a node that has edges to all the members of a group. What is the distance between that node and a member of the group?  However, I think that node would be at the lower level.  Seems like a nonsensical question.  Since all members are connected equally.  But if they are connected to varying degrees....Then it would make sense.  I would be asking what is the membership quality of this particle in the group.  But that is still a different question that: what is the distance between this particle and the group...in this case the node has collapsed to the lower level. How do I know?  Because I connected it to the lower level via an edge! 

[What would the law of large numbers say about levels...]

https://transportgeography.org/?page_id=6164
Hierarchy (h). The exponent of the slope for the power-law line drawn in a bi-log plot of node frequency over degree distribution. Networks characterized by strong hierarchical configurations, such as scale-free networks (few large degree nodes and many small degree nodes), often have values over 1 or 2. A value lower than 1 indicates the absence of scale-free properties and a limited hierarchy among nodes.

in truth Hierarchy seems to be a poor measure.  Since a graph with very tight relationships between the nodes in local communities has a low 'h' since the average degree is even, but the relationships are very clear and produce well defined communities...

A better measure for me:
https://transportgeography.org/?page_id=6171
Transitivity (t). Also called clustering coefficient, it is the overall probability for the network to have adjacent nodes interconnected, thus revealing the existence of tightly connected communities (or clusters, subgroups, cliques). It is calculated by the ratio between the observed number of closed triplets and the maximum possible number of closed triplets in the graph. Another way calculating transitivity is to calculate the average clustering coefficient of all nodes. Complex networks and notably small-world networks often have a high transitivity and a low diameter. Because triplets are not the only way for looking at neighborhood density among nodes, this measure can be extended to cycles of length 4 and 5.




=-=-
what is the difference between attempting to measure the distance between to elements at the same level with different dimensionality vs. two elements at different levels?

Right now I think there is no difference.

=-=---=

How Much Data Do You Need
https://arxiv.org/pdf/1802.05495.pdf

I am missing a reference to the difference scales of the data. So, a different version that we can answer: Given a data set, do we have enough observations to answer a question at a particular scale?

We may not have enough data to describe a student with 3 degrees of freedom, but if the data indicates that those 3 degrees can collapse to a single degree (they are highly correlated) then we do have enough data to answer the more abstract queries at the single degree of freedom scale.
=-=-
so, being practical. How many observations will you need depends on the distribution of the data. But we don't know a priori the distribution...but we do have a data set. So the question is:

Given a data set, do we have enough observations?

1. faddc the data set. determine the distribution type, two components, the number of clusters @ each scale and number of levels
2. based on (1) we can determine if we have enough data.

Basically the number of clusters at a particular level provide a dimensionality to the data in a normalized space (kinda Gaussian). And we have a rule of 10^d -- where d is dimension of data.

How does the structure of the levels answer the question...we need to answer (2) for each level and then say: with the data we can answer questions relevant for this level, however there is insufficient data to answer the questions at other levels.
=-=-=

https://www.skepticalscience.com/weather-forecasts-vs-climate-models-predictions.htm
So if we measure a lower level fact, that exists in a high dimensional space it does not help us underside a higher level behavior.  Unless we assume causative model which can only exist on the same level! -- maybe that is the point.

Also we need to assume a distribution, such as a normal/gaussian distribution.  So we know how many observations we need.

Why can causation only exist on the same level? First, due to dimensionality mis-match it is not possible to measure distance between objects on different levels.  Causation requires two objects to influence each other, relative to other objects in the space.

A simple example is trying to sort something in one-dimension based on two parameters.  Sorting a group of people by height and hair color into a single row, does not work.


=-=-=-=
Article in Scientific American sept. 2015
https://www.scientificamerican.com/article/what-einstein-really-thought-about-quantum-mechanics/

http://philsci-archive.pitt.edu/13311/1/LevelsRevised.pdf
Scientists and philosophers frequently speak about levels of description, levels of explanation, and ontological levels. This paper proposes a unified framework for modelling levels. I give a general definition of a system of levels and show that it can accommodate descriptive, explanatory, and ontological notions of levels. I further illustrate the usefulness of this framework by applying it to some salient philosophical questions: (1) Is there a linear hierarchy of levels, with a fundamental level at the bottom? And what does the answer to this question imply for physicalism, the thesis that everything supervenes on the physical? (2) Are there emergent properties? (3) Are higher-level descriptions reducible to lower-level ones? (4) Can the relationship between normative and non-normative domains be viewed as one involving levels? Although I use the terminology of “levels”, the proposed framework can also represent “scales”, “domains”, or “subject matters”, where these are not linearly but only partially ordered by relations of supervenience or inclusion.

Levels: descriptive, explanatory, and ontological
Christian List


=-=-==--

deontology vs utilitarianism medical ethics and autonomous vehicles

Perhaps a better approach is to start with natural scale. And define that. Then check what the natural scale of public health is

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4778182/
=-=-

Interesting to think of utiliterianism as a method to provide equitable outcome
"For instance, under a utilitarian conception of equity, an increase in the provision of needed PMTCT services implies an improvement in equity of health outcomes. "
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5446714/

Dominance Hierarchies vs Information based Hierarchies

Reading Jordon Peterson and thinking that we both see hierarchies in nature and the humanities, however, we see very different types of hierarchies.

Jordon Peterson argues for a top down type of hierarchy while I propose bottom up hierarchies.

For me the at the base of nature is a requirement for communication, for him domination or competence.  For me efficient communication requires hierarchies, abstraction.  Abstraction can happen in a top down or bottom up way, I have been arguing for a bottom up method of unsupervised abstractions.

חולין -- דף קכ״ז -- meat is alive


[נראה לי דיון על הגדרת חיים, קיימת איסור מאכלת אסורות של ׳אבר מן החי׳, וקיימת איסור מאכל של ׳נבלה׳, ומול זה קיימת טומאה של אוכל.  האם בהמה בחייה היא בשר מהלכת?  האם כאשר אבר ניתק היא אינה חלק מהחיי?]

דף קכז - ב

מתני' 
האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר

נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה
דברי רבי מאיר
רבי שמעון אומר
לא הוכשרו

מתה הבהמה הבשר צריך הכשר האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר נבלה
דברי ר' מאיר
ור' שמעון מטהר:

גמ'
טומאת אוכלין אין טומאת נבלה לא היכי דמי אי דמעלין ארוכה אפילו טומאת אוכלין נמי לא ליטמו ואי דאין מעלין ארוכה טומאת נבלה נמי ליטמו לעולם דאין מעלין ארוכה ושאני טומאת נבלה דרחמנא אמר{ויקרא יא-לז} כי יפול עד שיפול תניא נמי הכי האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה יכול יטמאו טומאת נבלה תלמוד לומר יפול עד שיפול ואפילו הכי טומאת אוכלין מיטמו מסייע ליה לרב חייא בר אשי דאמר רב חייא בר אשי אמר שמואל תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת לימא מסייע ליה ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת אין מטמאין טומאת אוכלין קצצן ויבשן מטמאין טומאת אוכלין קצצן ויבשן ס''ד עץ בעלמא הוא וא''ר יצחק בעל מנת ליבשן טעמא דכרוב ודלעת הוא כיון דיבשן לאו בני אכילה נינהו הא שאר פירות מטמאי היכי דמי אי דיבשן הן ועוקציהן פשיטא אלא לאו בלא עוקציהן לעולם הן ועוקציהן וקצצן על מנת ליבשן איצטריכא ליה ת''ש אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין יבשו הרי הן כמחוברין מאי לאו מה תלושין לכל דבריהן אף מחוברין לכל דבריהן מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא:

נשחטה הבהמה [וכו']: 
במאי קא מיפלגי

אמר רבה
בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי
מר סבר אין בהמה נעשית יד לאבר ומר סבר בהמה נעשית יד לאבר

אביי אמר
באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קמיפלגי
מר סבר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ומר סבר אינו כמוהו
ואף ר' יוחנן סבר באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קא מיפלגי דרבי יוחנן רמי דר''מ אדר''מ מי אמר ר' מאיר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ורמינהו אוכל שנפרס ומעורה במקצת רבי מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו
ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה
ומאי קושיא דילמא שני ליה לר''מ בין טבול יום לשאר טומאות
תניא רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר טומאות
ודילמא לרבי לא שני ליה ולר' מאיר שני ליה
אמר ר' יאשיה הכי אמר ר' יוחנן לדברי רבי מוחלפת השיטה

רבא אמר
ביש יד לטומאה ואין יד להכשר קמיפלגי
מר סבר יש יד לטומאה ואין יד להכשר ומר סבר יש יד לטומאה ולהכשר

[עד כאן דור אמצעי, רבה, אביי, ורבא.  גם משולש, רב ותלמידיו]

רב פפא אמר
בהכשר קודם מחשבה קמיפלגי
דתנן אמר ר' יהודה כך היה רבי עקיבא שונה חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר שכבר הוכשר בשחיטה אמרתי לפניו למדתנו רבינו עולשין שלקטן והדיחן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות הכשר שני וחזר רבי עקיבא להיות שונה כרבי יהודה
מר סבר לה כמעיקרא ומר סבר לה כחזרה

רב אחא בריה דרב איקא אמר
בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמיפלגי
מר סבר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והאי דם שחיטה הוא ומר סבר אינה לשחיטה אלא לסוף והאי דם מכה הוא

רב אשי אמר
בשחיטה מכשרת ולא דם קמיפלגי

[עד כאן דור אחרון, שלושה שיטות, רב פפא, ראחא בר׳ דר׳ איקא ורב אשי]

בעי רבה
בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר
תיקו
אמר אביי
הרי אמרו קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאת חוץ לעציץ טהורה אמר ר''ש וכי מה טיבה לטהר אלא הטמא בטומאתו וטהור בטהרתו
בעי אביי מהו שתעשה יד לחברתה
תיקו
אמר רבי ירמיה הרי אמרו המשתחוה לחצי דלעת אסרה
בעי ר' ירמיה
מהו שתעשה יד לחברתה
תיקו
אמר רב פפא
הרי אמרו יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפתה ר' יהודה מטהר וחכמים אומרים אם יכול לחיות טהור ואם לאו טמא
בעי רב פפא מהו שיעשה יד לחבירו
תיקו
אמר רבי זירא
הרי אמרו אבן שבזוית כשהוא חולץ חולץ את כולה וכשהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חבירו בעי רבי זירא מהו שתעשה יד לחברתה
תיקו:







[בסוגיא הבאה למדנו על המערכת השלימה, כאשר פירוד מביא לידי טומאת נבלה, מיתה, הביטוי לחוסר חיים, ולכן חיבור מוגדר כחיים]

מתה הבהמה: 
מאי איכא בין אבר מן החי לאבר של הנבלה 
איכא בינייהו בשר הפורש ממנו מאבר בהמה 
דאילו בשר הפורש מאבר מן החי לא מטמא 
מאבר מן הנבלה מטמא 
אבר מן החי דמטמא מאי קרא 
אמר רב יהודה אמר רב 
{ויקרא יא-לט} וכי ימות מן הבהמה 
והאי מיבעי ליה לכאידך דרב יהודה אמר רב 
דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא 
וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה 
ואיזו זו זו טרפה ששחטה 
אם כן לכתוב רחמנא מבהמה מאי מן הבהמה ש''מ תרתי 

[שחיטה היא פעולה שמחשיב את הבהמה לאוכל, ולכן אפילו טריפה העומדת למות, אינה נמדדת במושגים של טומאת נבלה, אלא לעולם של אוכל]

אי הכי אפילו בשר נמי 
לא ס''ד 
דתניא יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא 
ת''ל וכי ימות מן הבהמה 
מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין 
דברי ר' יוסי 
ר' עקיבא אומר 
בהמה מה בהמה גידים ועצמות אף כל גידים ועצמות 
רבי אומר בהמה מה בהמה בשר גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות 
מאי איכא בין רבי לר''ע 
איכא בינייהו ארכובה 
בין ר''ע לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו 
אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא בינייהו 
תניא נמי גבי שרצים כהאי גוונא 
יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא 
ת''ל {ויקרא יא-לב}במותם 
מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינה עושה חליפין 
דברי רבי יוסי הגלילי 
ר''ע אומר 
שרץ מה שרץ גידים ועצמות אף כל גידים ועצמות 
רבי אומר שרץ מה שרץ בשר גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות 
בין רבי לר''ע איכא בינייהו ארכובה 
בין ר''ע לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו 
אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא בינייהו 
וצריכא 
דאי אשמעינן בהמה היינו טעמא דלא מטמא מחיים משום דלא מטמא בכעדשה 
אבל שרץ דמטמא בכעדשה אימא לטמא מחיים 
ואי אשמועינן שרץ משום דלא מטמא במשא לא מטמא מחיים 
אבל בהמה דמטמא במשא אימא תטמא מחיים 
צריכא 

[בהמה שלימה שמתה מטמא טומאת נבלה בכזית, שזה קצת מוזר, הייתי חושב כמו שרץ יטמא בכעדשה, ונראה משום שבהמה יכול להיות אוכל המדד היא כזית, מדד של אוכל, אע״פ שמדובר בטומאת מיתה.  כאשר מפריד בשר מהבהמה השלימה, הבשר אינו חלק מהבהמה, שהרי הבהמה מחליף, מחזיר לתומה את החסר.  ולכן אין טומאת נבלה על הבשר.  והיה אפשר לטמא מהחיים אפילו בשר אילו בהמה הייתה מטמא בכעדשה, כלומר בהמה היית רק דבר חי, אבל בגלל שבהמה יש לה את המימד של אוכל מהלך, הבשר הנפרד ממנו אינו מטמא נבלה]

[עד כאן השפה הייתה שפה של טומאת נבלה, חיים, מיתה בעיקר (עם רמז לאכילה על ידי שחיטה), עכשיו יש תפנית ונתמקד על טומאת אוכלין, חישב עליו]

(דף קכט - א)

ת''ר 
החותך כזית בשר מאבר מן החי 
חתכו ואח''כ חישב עליו טהור 
חישב עליו ואח''כ חתכו טמא
רבי אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי זירא א''ל מאי אמור בבי מדרשא 
א''ל מאי קשיא לך אמר ליה דקתני חישב ואח''כ חתכו טמא
טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמא 
אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרבי אבא בר ממל ואמר לי 
הא מני רבי מאיר היא דאמר טומאת בית הסתרים מטמא 
אמר ליה ולאו זימנין סגיאין אמרה קמאי 
ואמרי ליה שני ליה לר' מאיר בין טומאה דבעיא הכשר ובין טומאה דלא בעיא הכשר 

[נראה לי הכוונה, טומאה דלא בעיא הכשר, טומאת מת מול טומאת אוכלין שבעיא הכשר]

אמר רבא 
ומאי קושיא דלמא בשהוכשר 
אמר ליה רבה בר רב חנן לרבא 
למה לי הכשר הרי מטמא טומאה חמורה אגב אביו 
אמר ליה כששימש מעשה עץ שימש 

אמר אביי 
הרי אמרו כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה טומאתה לאו דאורייתא 
דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה 
כששימש מעשה עץ שימש 

אמר אביי הרי אמרו תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין מטמאין באוהל טומאתה לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש אמר אביי הרי אמרו חבורי אוכלין ככלים דמו טומאתן לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכל שמטמא טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש א''ל רב פפא לרבא הא דתניא חלב נבלה בכפרים צריך מחשבה והכשר טומאתו אגב כוליא לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכל שמטמא טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש אמר רב מתנה הרי אמרו בית שסככו בזרעים טהרו טומאתו לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לזרעים שמטמא טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש:



Parshat VaYeshev -- what motivates and energizes the story

two possibilities, selfish gene/darwinian/fitness or communication

Telling a story, the word Sipur, appears mostly around Yosef's story.

I spoke about this last year, noted that Yosef first dream is not a sipur, then Yosef learns to tell a story, also at the end of the parasha, the wine servant tells a story, when yosef asks for a story to enable God to solve the problem.  However, the baker does not tell a story.  To me this is captured by the Pasuk:

{כו} הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק:


Lastly Paroah tells a story.



ישיעהו כ״ג

{כא} עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ: (ס)
{כב} וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל:
{כג} לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה:
{כד} לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ:
{כה} אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר:
{כו} הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק:
{כז} אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי:
{כח} וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים: (פ)

מסכת ברכות דף י״ב

נראה לי עכשיו שברכות שמע הם שיטה לקבלת עול מלכות שמים, המחלוקת סביב רב ורבי יוחנן לגבי ברכות צריכות שם ומלכות מקבילה לאמרית שמע.

האם קבלת עול מלכות שמים היא אמירת ׳מלכות׳ ׳אלוקנו׳ או שם ׳ה׳ אחד׳

לולאי מסתפיני הייתי אומר שאפשר לצאת לידי מצוות ׳קרית שמע׳ על ידי ברכות שמע לבד

וזה האמירה שהברכות יש להם זמן, בדיוק כמו שמע, משום שהם הם המצווה.


Why do good things need to be hidden?

Why do good things need to be hidden?

Now I am thinking, that it helps to protect us from memorizing them...see series of posts on learning vs memorization

בריאה וצמצום, הבעיה או הפתרון

בריאה וצמצום, הבעיה או הפתרון

לאחרונה אני עובד על הסדרה המבואת פה:

 https://data-information-meaning.blogspot.com/2021/01/00-introduction-to-advanced-concepts-in.html

ואני חושב על השאלה המפורסמת לגבי צמצום.

שיטת הרב אשלג היא שבריאת האדם (מעשה רע, ׳יוצר אור ובורא רע׳ -- ישיעהו) היא בריאת כלי, והאדם חייב לשלוט בקבלת האור לתוך הכלי (מלכות - שליטה), הכלי מוגבל מיכולת קבלה.  סף היכולת, היא בעיה.

שמעתי עכשיו את הרב גוטלייב מסביר את המתח בין שתי התנועות, האור מול הנקודה.  בשיטת הרב אשלג האור היא האנרגיה המניע את המערכת, וקיים מול זה נקודה באדם שמושך אותו לבורא, להשתוות הצורה עם הבורא, וזה מביא למסך המבדיל, יצירת גבול.

פתיחה לחכמת הקבלה אות י״ד

יד) ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא', שענינו הוא, שהפריד הבחי"ד הנ"ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור. כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי"ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק' אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח"כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי"ד, כי אח"ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו"ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא. וה"ס ראש וגוף שבכל מדרגה, כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, ומלביש הע"ס דאור העליון בבחינת ע"ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש, ואח"ז כשהמלכות מתפשטת עם האו"ח ההוא ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר ונעשה לבחינת כלים על אור העליון, ואז נעשה התלבשות האורות בכלים, ונקרא גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים

לשיטתי נראה לי שגבול היכולת היא מרכיב חיוני לצמיחת באדם.  האדם בלי גבול זוכר, ואינו לומד. 

הרמב״ם בספר המצוות לאו מ״ו - לא תתורו ובהלכות עכו״ם

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hamitsvot/lo2-2.htm

המצווה המ"ז

האזהרה שהזהרנו מלהיות חפשיים במחשבותינו, עד שנאמין דעות המנגדות לדעות שהביאה התורה, אלא נגביל את מחשבתנו ונעשה לה סייג שתעמוד אצלו - והן מצוות התורה ואזהרותיה.
והוא אמרו יתעלה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט).
ולשון ספרי:
"ולא תתורו אחרי לבבכם" - זו מינות
כעניין שנאמר: "ומצא אני מר ממות" וגו' (קהלת ז, כו);
"ואחרי עיניכם" - זו זנות,
שנאמר: "ויאמר שמשון אל אביו" וגו' (שופטים יד, ג).
הכוונה באמרם זו זנות רדיפת התענוגות והתאות הגופניות והעסקת המחשבה בהן תמיד.

-=-
מה כוונת הרמב״ם, מהקשר בין הפתיחה ׳נגביל את מחשבתנו ונעשה לה סייג שתעמוד אצלו׳ לבין הסיום ׳והסקת המחשבה בהן תמיד׳?

נראה לי שכאשר אדם נותן למחשבתו לתור ללא סייג של המצוות, בטבע האדם שיזכור רק דברים אחדים, כלומר עם הוא לא לומד (תורה), אינו רק זוכר, ומה יזכור, רק הדברים ששוגה בהם תמיד, לדוגמא רוב בני אדם מתעסקים תמיד בצרכים גופניים (תאות ותענוגות אבל נצרכים לקיום הגוף והמין האנושי).  אבל אם יתן גדר למחשבותיו יצטרך ללמוד, להבין דבר מתוך דבר, לצמצם את מחשבתו ולא לזכור.  השפה שיווצר על פי התורה יתן מרחב לימדה ותקשורת עם אחרים.  ההגבלה היא מביאה לתקשורת, שהרי אם כל אדם ייצר שפה פרטית אין מקום לחברה, ולא לתוהו בראה לשבת יצרה.



הלכות עבודה זרה פרק ב

ד ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.
ה כיצד: פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה. ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות.
ו ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו,לט)--כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות; "ואחרי עיניכם", זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות.

-=-

מעניין הרמב״ם לא מביא את הגמרא בברכות יותר דומה לסיפרי (הכסף משנה אינו מסכים איתי):

ברכות: דְּתַנְיָא: ״אַחֲרֵי לְבַבְכֶם״ — זוֹ מִינוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים״. ״אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם״ — זֶה הִרְהוּר עֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי״. ״אַתֶּם זוֹנִים״ — זֶה הִרְהוּר עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים״.

ספרי: ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, כענין שנאמר ומוציא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה (והמלך ישמח באלהים). ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. אשר אתם זונים אחריהם זו עבודת כוכבים, כענין שנאמר ויזנו אחרי הבעלים.


=-=
מה הכוונה שאדם הורס את העולם מתוך קוצר דעתו? נראה לי שאין הכוונה שהיחיד אינו מצליח להבין דבר, משום שדעתו מעוטת, חלישות היכולת לחשוב נכון, קוצר דעת אינני חושב שפירושו הגדרת יכולת אינטליקטואלית.

אלא נראה לי שהכוונה היא שכל אדם יש מגבלות בזכרון, ואם אדם לא ילמד וישתדל לזכור את הדברים, קוצר דעתו, מגבלות הזכרון, יביא לכך שהוא לא יכול לזכור את הכל, אלא יזכור דברים אחדים. ואדם אחר יזכור דברים אחרים. יווצר מצב שלא תהיה יכולת תקשורת בין אנשים, וזה יביא להרס העולם.  וזה כוונת הרמב״ם ׳אינו יודע מידות שידון בהן׳, כלומר מידות לימוד, כיצד להשוות בין דברים, כיצד למדוד מרחק בין פרטים.



-=-=-

אני חושב קצת על השאלה מתי קורה קפיצה בין מערכת למערכת

נראה לי התנאים הבאים
1. מערכת מורכבת מפרטים, שיש בינהם קשר. למשל נקודות במרחב יש קשר שאפשר למדוד במרחב. נקודות בזמן יש קשר שאפשר למדוד בזמן (concurrent events are related)

2. יש עילוץ (constraint ) *בתוך המערכת*, לחץ משאבים על הפרטים. למשל מגבלה בזכרון. או לחץ חברתי. לחץ אוויר.

3. יש מערכת *חיצונית* בסקאלה גדולה (בהרבה) כבר קיימת.

בתנאים האלו המערכת הראשונה יכולה לעבור פזה ליצור מערכת חדשה בסקאלה ביניים. גבוהה ממנה וקטנה מ(3)