יש שתי מחשבות בלבי, האחת קשורה להבדל בין מערכת לומדת שמניחה מדד מרחק, ואז יוצרת קשרים בין התצפיות לבין מערכת שמדד המרחק היא זמן, וקושרת בין תצפיות שנצפו בו זמנית.
המערכרת של faddc, היא מסוג הראשון, אבל יש לה עוד מרכיב, שהלימוד אינו נעשה ביחס לתצפיות חדשות, אלא רק כאילוץ מתוך חוסר זכרון.
המערכת של לימוד עם רשת, גרפ, היא מסוג השני, יוצרים קשרים מבלי להגדיר מדד מרחק או מרחב נומרי. גם כאן הלימוד נעשה בשלב שני, חיפוש שכונות, וכבר כתבתי קוד שלומד בזמן אמת כמו faddc בעולם שאינו נומרי.
המחשבה השניה בלבי קשורה ללימוד בקבוצות, תג״ל בשיטת רעווא, נציצות בשיטה לא מפוקחת.
מדוע שיטת הלימוד בגמרא חשובה ליצור חוויה של תג״ל?
ונראה לי פשוט שלימוד פרטים, דקונסטרקיבי, reductionist, מפרק את הכלל, וזה מביא לידי בעיה של חוסר אינפורמציה, אין קישוריות בין תצפיות, אין דרך ללמוד, אין מדד מרחק.
לימוד רעווא, היא שיטה הולסיטי, שיטת הרב קמפנטון, שיטה ספרותית, כללית.
עכשיו הקפיצה מחשבה, כנראה, לימוד תג״ל, לחבר את הלימוד ללומד, מחייב לימוד הוליסטי. מצד אחד אחרת אין מספקי אינפורמציה ללימוד, זה פשוט, אבל מעבר לכך, כדי לחבר את הלומד לסיפור הנלמד חייבת להיות סיפור, נארטיב, שנבנה עם הלומד.
עכשיו עוד קפיצה, נראה, שהלימוד בקבוצות של 4-8 אנשים, כאשר יש אילוץ קבוצתי, לא שכל אחד לומד לעצמו בחופש מוחלט, אלא יש מגנון שמחברת בין אנשים, אילוץ קבוצתי, מחייבת לימוד הוליסטי יותר.
יש אילוץ בתוכן, התצפיות מוגדרת, טקסט הגמרא
יש חירות בהבנת התוכן
יש אילוץ חברתי, שיוצרת סיפור רחב יותר, סמנטיקה גבוהה יותר
זה כמו לימוד בגרפ, קודם מחברים את אלמנטים של התוכן, רק על ידי תצפיות שנצפו בו זמנית, ואח״כ נוצרים קבוצות חברתיות.
האילוץ החברתי להבנתי מייצרת את ההלכה. ההלכה מוגדרת כנורמה חברתית, פעולה שמאושרת על ידי החברה. ולכן לימוד עם אילוץ חברתי היא לימוד אליבא דהלכה.
