Resonance vs. Emergence

Talking to Dina over Shabbat, and reflecting on the conversation I now realize that when she says internal she means a resonance with the external.  So not a closed system (what I previously understood) but rather a system that internally resonants with the external stimuli.  Look for God inside, hold the Torah up and let it resonant with the internal divinity.

When I think about emergent spirituality, I think about the opposite, the internal creates a the negative space for the external to manifest.

ע"ז - מקח וממכר עם גוי, לאומי מול פרטי

 לפני עיוור מול רווחה ליד הזליגה של היהודי לתוך עולמו של הגוי:

I have been thinking about the question we raised on Shabbat, 

Can you buy solar panels from China, when you know all Chinese solar panels are manufacture by Uigurs in concentration camps where their organs are harvested?

So the Gemara in Avoda Zara Daf 6:

איבעיא להו  

משום הרווחה  

או דלמא  

משום {ויקרא יט-יד} ולפני עור לא תתן מכשול  

למאי נפקא מינה  

דאית ליה בהמה לדידיה  

אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה  

אי אמרת משום עור לא תתן מכשול הא אית ליה לדידיה

AND this is expanded beyond Avoda Zara to dangerous object on Daf 15:

מתני’ 

אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים  

אין בונין עמהם בסילקי גרדום איצטדייא ובימה  

אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות  

הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים  

אסור לבנות:

[07:33, 10/26/2021] David: so you may say both cases talk about the non-Jew transgressing 7 miztvot bne noach.  BUT

[07:34, 10/26/2021] David: The gemara a little earlier said, a large animal (Behama Gassa) is also prohibited not because we are concerned they will transgress but because the Jew will be involved:

ובכל מקום אין מוכרין בהמה גסה כו': 

מ''ט  

נהי דלרביעה לא חיישינן מעביד ביה מלאכה חיישינן  

וניעביד כיון דזבנה קנייה  

גזירה משום שאלה ומשום שכירות  

שאלה קנייה ואגרא קנייה  

אלא  

אמר רמי בריה דר' ייבא  

גזירה משום נסיוני דזמנין דזבנה לה ניהליה סמוך לשקיע' החמה דמעלי שבתא  

וא''ל תא נסייה ניהליה ושמעה ליה לקליה ואזלא מחמתיה וניחא ליה דתיזל והוה ליה מחמר אחר בהמתו בשבת והמחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת

[דברים שכתבתי]

לרבי יוחנן שמעשה אדם נמצא בעולם של איסורא יש קשר לעכו"ם, אפילו משהו שנראה מעשי (בלי שפת התורה, אלא רק שפה של עכו"ם של עשייה) בכל זאת יש לה קשר לעולם רוחני, וריש לקיש הנוקבא של רבי יוחנן, מקבל את זה רק ביום אידם, רק לענין הרווחה) אבל לפני עיור אינו אוסר, ויש הגיון בדבר, כאשר אני עושה עבירה הקשור לע"ז אני אוסר על עצמי (הרווחה) אבל כאשר אני עובר על לפני עיור לא קשרתי את עצמי לע"ז, 

מסכת ע"ז דף ה ע"ב

איבעיא להו  

משום הרווחה  

או דלמא  

משום {ויקרא יט-יד} ולפני עור לא תתן מכשול  

למאי נפקא מינה  

דאית ליה בהמה לדידיה  

אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה  

אי אמרת משום עור לא תתן מכשול הא אית ליה לדידיה  

 

 (דף ו – ב) 

וכי אית ליה לא עבר משום עור לא תתן מכשול  

והתניא אמר רבי נתן 

מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח  

ת''ל {ויקרא יט-יד} ולפני עור לא תתן מכשול  

והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול  

הב''ע דקאי בתרי עברי נהרא  

דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן  

ש''מ  

 

איבעיא להו  

נשא ונתן מאי  

ר' יוחנן אמר  

נשא ונתן אסור  

ר''ל אמר 

נשא ונתן מותר  

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש  

אידיהן של עובדי כוכבים נשא ונתן אסורין  

מאי לאו לפני אידיהן  

לא אידיהן דוקא  

[פתחתנו בשאלה האם יש הבדל מ-יום אידם לבין לפני ואחרי יום אידם, ועכשיו חזרנו לאותה חילוק, אולי ביום אידם שיש הרווחה אסור (אפילו לריש לקיש, אע"פ שפשט ריש לקיש שמותר אפילו ביום אידם – מדוע? לריש לקיש אין איסור ממש ואין פה לא לפני עיור ולא הרווחה, אין קשר בין הישראל לעכו"ם,  ולרבי יוחנן שמעשה אדם נמצא בעולם של איסורא יש קשר לעכו"ם, אפילו משהו שנראה מעשי (בלי שפת התורה, אלא רק שפה של עכו"ם של עשייה) בכל זאת יש לה קשר לעולם רוחני, וריש לקיש הנוקבא של רבי יוחנן, מקבל את זה רק ביום אידם, רק לענין הרווחה) אבל לפני עיור אינו אוסר, ויש הגיון בדבר, כאשר אני עושה עבירה הקשור לע"ז אני אוסר על עצמי (הרווחה) אבל כאשר אני עובר על לפני עיור לא קשרתי את עצמי לע"ז, או אפשר שהרווחה היא מגדירה איסור הנאה, ואילו לפני עיור אינו כך (בערך דומה לאמירה הראשונה)] 

 

א''ד  

איתיביה ר''ש בן לקיש לרבי יוחנן  

אידיהן של עובדי כוכבים נשא ונתן אסור  

אידיהן אין לפני אידיהן לא  

תנא אידי ואידי אידיהן קרי ליה  

[ממש מדהים, רבי יוחנן אינו מוכן לקבל את החילוק בין לפני לבין יום אידם, אפילו חכמים קיבלו את רבי ישמעאל שיש חילוק...] 

 

תניא כוותיה דר''ל  

כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם  

לא אסרו אלא בדבר המתקיים  

אבל בדבר שאינו מתקיים לא  

ואפילו בדבר המתקיים נשא ונתן מותר  

[דבר שאינו מתקיים נמצא בעולם הבריאה, ודבר המתקיים בעולם המעשה, יש תועלת לדבר המתקיים, ולריש לקיש (ורבי יוחנן) כל מעשה האדם, אפילו עם חפץ המתקיים נמצא בעולם האיסורא (הבריאה), ולכן נראה לרבי יוחנן שיש חילוק בין האדם למעשיו, אבל לריש לקיש (סוג של רבי יוחנן בטהרתו) האדם וחפציו חיים ביחד בעולם נפרד מהעכו"ם] 

תני רב זביד בדבי רבי אושעיא  

דבר שאין מתקיים מוכרין להם אבל אין לוקחין מהם  

[זה נשמע טוב, שהרי קבלה היא מאפיין של עולם המעשה האשלגי, ואילו מכירה היא ניתוק ואפילו לרב אשלג השפעה היא כלים גבוהים] 

 

ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו  

הוה יתיב ריש לקיש קמיה  

אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה, לא אשקליה הויא ליה איבה  

א''ל ריש לקיש  

טול וזרוק אותו לבור בפניו  

אמר  

כל שכן דהויא ליה איבה  

כלאחר יד הוא דקאמינא: 

[נראה שהבעיה פה לא הרווחה ולא לפני עיור, אלא הודאה בעו"ז, ולכן ריש לקיש מסכים שיש בעיה, אבל אילו היה הרווחה או לפני עיור ריש לקיש היה מתיר...או אפשר שהבעיה היא חיבור עם המינאה, קבלה של דבר מעולמו של העכו"ם והדבר הנכון הוא להיות באיבה עם עולמו של העכו"ם, וזה מסביר שיטתו של ריש לקיש, ריש לקיש מתיר משום שהוא חי בניתוק מעולמם של העכו"ם (שוב סוג של רבי יוחנן בטהרתו)] 

האם מכירת בהמה אסורה משום הרושם הנשאר בבהמה? האני שלי עדיין מברור מתוך הבהמה?

 ודף טו?