אני מקשיב לרב בני קלמזון: https://www.youtube.com/watch?v=eNKMsDCN3j4
כדרך אגב הוא מביא את המושג של ׳נבל ברשות התורה׳, שקיים איסור תורה, אע״פ שזב כאילו ברשות.
נראה לי שזה דוגמא טובה לקושי להסביר בשפה של דיאלטיקה או הנגדה, האם המעשה אסור או מותר? הרב סולוביציק היה עונה, שניהם, ויש תנועה בין לבין, או יש דבר שלישי שמאפשר איחוד, או משהו בדומה.
לשיטתי יש תשובה אחרת, הרי יש כמה דרגות, מקומות בסקאלות שונות, של מצוות. מצוות הפרטיות הם מיוחדות לי, ציצית, תפילה. ויש מצוות בדרגה של משפחה, כשרות המטבח, טהרת המשפחה. ויש מצוות כלליות מאוד, ואהבת לרעך כמוך, ליראה את ה׳ וכדומה.
אם לא הייתה איסור להיות ׳נבל׳ לא היה מושג בכלל של ׳נבל ברשות התורה׳. אז בוודאי שאסור מהתורה להיות נבל, אלא שזה איסור כללי. ומה קורה כאשר מצוה כללי פוגש מצוה פרטית יותר. הפרטי יש לו דין קדימה. (אם שתי מצוות באותה דרגה אז יש סתירה, עשה דוחה לא תעשה, אבל שתי מצוות בדרגות שונות, הפרטי דוחה את הכללי).
לכן פשוט שיש איסור להיות נבל, אבל גם יש מצוות פרטיות יותר, למשל לשמח את אישתו. האם קניית בגדים לחג היא נבל ברשות התורה, הרי כל כך הרבה בגדים מי צריך, בוודאי שלא, יש מצווה פרטית לשמח את ביתו לחג, ולכן זה דוחה את האיסור הכללי להיות נבל. התורה מצווה ולא רק נותנת רשות לפועלה של קניית בגדים, אבל מה, במובן הכללי עדיין יש מימד של ׳נבל׳.
