שמיטה ויובל - רב חיים - רב ליטנשטיין

 לא ברור לי מדוע רב חיים רואה את הקדושה שנוצרה ב-׳קדושה שניה׳ כאותה קדושה שנוצרה לבתי ערי חומה?  לי היה נראה שהאמירה ׳קדושה שניה, קדשה לשעתה ולעתיד לבוא׳ היא אמירה בכיבוש הארץ, בימי עזרא החזקה היא זאת שיצרה את קדושת הכיבוש.  וכדברי רב חיים שם...

ובסוף הפיסקא הבאה רב חיים אומר שקידוש בתי ערי חומה הם ׳בדין קידוש בפני עצמם מלבד קידוש הארץ׳ -- ראה המשך

פה רב חיים מניח שהרמב״ם פוסק שיובל בימי עזרא לא נהגו מדבר תורה, ובהמשך רב חיים מעמיד מחלוקת בין הראב״ד לרמב״ם בנקודה הזאת, הראב״ד סובר שבימי עזרא יובל היה מהתורה.

בהמשך דבריו רב חיים מחלק בין יצירת קדושת ערי חומה לבין כיבוש הארץ, אלא שלהבנתו הרמב״ם מחבר ביניהם:

ולי היה נראה שהרמב״ם סובר *שבראוי* רק ערי חומה מימות הכיבוש של יהושע, אבל כדי שקדושת ערי חומה יחול *למעשה* חייבים לעשות מעשה הקדשה, ומעשה זו שונה מכיבוש הארץ.

פה הרב חיים מניח את המבוקש, דין ׳כל יושביה עליה׳ לא היה קיים להבנתו בימי עזרא ולכן לא היה יובל מהתורה, אלא שרב חיים אומר: ׳אבל בעיקר קדושת הארץ לעניין יובל לא חסר בה ולא מידי בירושה שניה׳.  מה הכוונה?  אולי הכוונה שאע״פ שלא היה אפשר לקיים יובל מדברי תורה, בכל זאת מצוות יובל היה? קדושת הארץ אִפשרה מהתורה מצוות יובל אבל היה חיסרון בתנאי קיום?

[כנראה אני הייתי מסביר שאין חילוק בין המחייב לקיום, אלא המחייב תלוי בסקאלה - זה מעניין לעצמו, מה ההבדל בין חילוק גברא חפצא, חיוב קיום מול חילוק המחייב בסקאלות שונות]

 

סיכום - יש לחלק בין קדושת הארץ כתשתית לאפשרות של חיוב יובל, לבין חיוב (או קיום) יובל עצמה.

** אבל הרב חיים אומר ׳וכשחזרו חזרו היובלות׳, אבל לא חזרו כולם! ׳ורק דכל יובל בשעתו הדבר תלוי׳ -- נראה כמו לשיטתי שדין כל יושביה מוגדר שונה בכל דור ודור -- ולא היא, הרב חיים למד את הגמרא בערכין שבאמת חזרו כולם

יש הנחה של הרב חיים בקושיא, שקדושת הארץ שלא בטלה היא אותה קדושה הנצרכת לקידוש בתי ערי חומה (ונראה שלקראת הסוף הוא מקבל הנחה זו)

פה נראה לי טמון עיקר החידוש של רב חיים, והכל מסתובב סביב הלימוד הזה של רב חיים

קצת קשה להבין כיצד רב חיים מוכן ללמוד שיובל דינו כמו תרומה מהעובדה שהמקור של הרמב״ם לא ברור (הרי כתוב ׳כי תבאו׳ בהרבה מקומות בתורה - ולי נראה כוונת הרמב״ם לפסוק בפרשת שלח, פרשת נסכים הקודמת (ופותחת) את פרשת חלה, שמה כתוב - כי תבאו אל ארץ מושבותיכם...עולה וזבח..יין...וסמוכה לפרשה זו כתוב - בבואכם אל הארץ, פרשת חלה שמוזכרת בגמרא בכתובות, ולכן נראה לי שהרמב״ם מאחד את הפרשיות של נסכים וחלה ומביא את הפתיח הראשי) -- אבל הרמב״ם עצמו מביא דינין שונים בהלכות שמיטה ויובל מדיני תרומה?!  גם האמירה ׳כמו תרומה ומעשר׳ לא ברור, שהרי הרמב״ם עצמו חילק בין תרומה למעשר?!

מכל מקום נראה פה שהרב חיים רוצה להחיל התנאי של ביאת כולכם גם בהלכות יובל.  

ביאת כולם חל כאשר באו, כל יושביה נמדד בכל עת מחדש.

קודם כל הרב חיים שוב מחבר את שמיטה ויובל לשיטתו עם תרומות, ושוב מחבר מעשרות עם תרומות. ועוד הוא מחדש שקיימת ירושה וקידוש דווקא בזמן הירושה, וקידוש בזמן הירושה מקנה חלות שם לארץ, ולכן ללא ביאת כולם ׳הוי חסרון בעצם הארץ׳, כלומר חלות שם ׳ארץ ישראל׳ נפגעיה.

ממש לא שיטתי, וגם קשה להבין כיצד הרב חיים מסביר את הרמב״ם שאומר בביאה שניה כמו הראשונה מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה?

כל מהותו לתרץ את השאלה מדוע יצטרכו לקדש שוב לעתיד לבוא, בביאה שלישית, עם כבר קדושת עזרא קידשה לעתיד לבוא, והפיסקא הזאת עובד נורא קשה לטעמי, מצד אחד הר חיים מכיר בעובדה שקדושת עזרא כבר קיימת לעתיד לבוא, והארץ קדושה, מצד שני הרב חיי העמיד מושג חדש של חלות שם עצם הארץ שקדושתה הייתה חסרה בימי עזרא, ולכן צריך שתי הקדושת יחד, רק שאפילו בזמן עזרא שהיו שתי הקדושות יחד לא היה מספיק משום שחסרה ביאת כולם, משהו כזה...

להבנתי ובמחילה הרב חיים מערב פה כל הקדושות, קדושת בתי ערי חומה, קדושת תרומה, קדושת מעשרות, קדושת יובל קדושת שמיטה, מדוע?

שיטת הראב״ד פשוט יותר משום שהוא מחלק בין חלה לבין תרומה,  אבל עצם חידושו של רב חיים גם הראב״ד מקבל, רק שנגמרו כל הקדושות בימי עזרא, ורק נשאר המקומות החדשות שיכבשו בביאה שלישית.

ושוב כל זה בהתעלם מההלכה שבו הרמב״ם פסק שבימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בית ערי חומה...

כאן נראה חילוק בין תרומות למעשרות, שמעשרות נהגו מדברי תורה אפילו בימי עזרא, אע״פ שתרומות לא נהגו מדברי תורה.

שוב יש פה הנחה חזקה שדיני ביאת כולם תנאי מקדים לקדושת הארץ המחוייבת לתנאי כל יושביה, וקיימת קדושת ׳עצם הארץ׳ כתנאי ראשון לכל הקדושות הבאות אחרי כן.

אמירה חזקה, והרב ליכטנשטיין מביא אותה, לשיטת רב חיים הכל (תרו״מ שמ״י ע״ח) שוב מדרבנן, הכל תלוי בהכל, וחסר מימד אחד לכן הכל דרבנן, אפשר לראות שמאוד מפריע לי גישה זו, ואני חושב, אולי משום שרב חיים נתון לחילוקים של חפצא גברא, ומחייב וקיום, שמשום מה הכל תלוי בכל, ואילו היה מברר את חלות השם של כל קדושה היה מקום להפריד בין המרכיבים...

סיכום. אלא מה עם דיני קידוש ערי חומה?  גם זה היה רק משום שמנו שמיטין ויובלות מדרבנן?  כנראה...

עוד מקום שמחלוקת הרמב״ם והראב״ד מוסבר בכך שדין ׳כי תבאו׳ ביאת כולכם לרמב״ם תנאי ביובל.

מאוד קשה לי להבין, כיצד רב חיים לומד שההיקש לביאה שלישית מביאת איתה ׳השלמת הירושה׳, ומתעלם מההיקש בין ביאה ראשונה לשניה, מדוע השניה אינה כמו הראשונה כמו השלישית?!!

לקראת סיום, אמירה על העתיד שלנו, לשיטת הראב״ד בביאה שלישית יהיה סדר חדש והגדרה חדשה של ׳כל יושביה עליה׳, ישוב כתקונם.  וזה לשיטתי, רק שאני מחיל את זה גם על ביאה שניה בשיטת הרמב״ם

הרב ליכטנשטיין בקדושת אביב דף 320