אפשר בשפת הרגוצ׳בר לדבר על סימן מול סיבה
ואפשר לחשוב על 4 אפשרויות:
1. עוף טהור משום שסימני טהרה מוכיחים בצורה מופתית, חיובית, כלומר הסימן היא סיבה, והמסובב היא עוף טהור (יש סיבתיות חזקה)
2. (הפוך) עוף טהור במסורה, דעת ה׳, אין דרך להוכיח, הסימן אינה סיבה, אבל קיים ידע חיובית מופתית לגבי העוף (התוצר)
3. בהינתן זמן מסויים, מודדים במטר את אורך הטלפים של כל חיה, משום שחז״ל נתנו לנו סימן, הסימן היא המדד מערכת האבסוליטי, רק צריך לכוון לדעת חז״ל לזמניהם, עכשיו כל עוף בימינו צריך להטיל לתוך מערכת הצירים של חז״ל. (אולי -- עוד רעה במערכת זו, העוף החדש משנה את המדד האבסוליטי)
4. הסימן נותן קשר יחסי בין כל העופות. העופות והחיות עם הזמן משתנים, ולכן המקום היחסי של עופות יכול להשתנות אפילו רק עם תוסיף חיה חדשה אחת, נניח חד קרן, לעולם. כאשר באים להחליט על עוף חדש, השאלה היא קודם כל עמדה שקיימת עוף טהור. ומתוך כל קבוצות העופות איפה נפל העוף החדש.
מדד לשיפוט בין השיטות היא כמה בחירה חופשית ניתנת לאדם בכל מערכת
=-=-
היא שצונו לבדוק בסימני העוף שיהיו קצת מינין ממנו מותרין. וסימני העוף לא נאמרו מן התורה אבל הגיע בחקירה כשאנחנו חפשנו המינין שנכתב איסורן אשר מצאנו בהם סגולות יכללו אותם והם סימני עוף טמא, והיותנו גם כן בעופות דנין זה טמא וזה טהור וזה מצות עשה. ולשון ספרי "כל צפור טהורה תאכלו" זו מצות עשה. הנה נתבאר מה שרמזנו אליו.
מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶן בּוֹדֵק בְּסִימָנִין אֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים. כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאֵלּוּ הַמִּינִין וְטָמֵא. וְשֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל אִם יֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ הֲרֵי זֶה עוֹף טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן. אֶצְבַּע יְתֵרָה. אוֹ זֶפֶק וְהִיא הַמֻּרְאָה. אוֹ שֶׁהָיָה קֻרְקְבָנוֹ נִקְלַף בְּיָד:
לְפִי שֶׁאֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמִּינִין הָאֲסוּרִין מִין שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְיֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ חוּץ מִפֶּרֶס וְעָזְנִיָּה וּפֶרֶס וְעָזְנִיָּה אֵינָן מְצוּיִין בְּיִשּׁוּב אֶלָּא בְּמִדְבָּרוֹת אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקוֹת עַד מְאֹד שֶׁהֵן סוֹף הַיִּשּׁוּב:
...
א"ר יצחק
עוף טהור נאכל במסורת
נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי
והוא שבקי בהן ובשמותיהן
[אינו מחלוקת (לא כתוב ׳רבי יוחנן אמר׳), ולכן הרמב״ם פוסק שתי דינים שונים, מסורת אינו ׳מסר לי רבי׳ -- זה נאמנות - ורבי יוחנן מפרש שהוא בקי בשמותיהן, אבל האמירה הראשונה, ׳נאכל במסורת׳ כלומר ׳פשוט באותו מקום שזה עוף טהור׳
רבו חכם או רבו ציידת"ש דא"ר יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהןאי אמרת בשלמא רבו צייד שפיראלא אי אמרת רבו חכם בשלמא שמייהו גמיר להואלא אינהו מי ידע להואלא לאו ש"מ רבו צייד ש"מ
כל מי שהוא בקי במינין אלו וכו'. שם (דף ס"ג:) אמר ר' יצחק עוף טהור נאכל במסורת ונאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי אר''י והוא שבקי בהן ובשמותיהן ואמרו שם רבו צייד ולא הצריכו לו שום בדיקה.
וכתב הרשב''א ז''ל היו נאכלין במקצת מקומות במסורה ובמקצת אין נאכלין יראה לי שסומכין על המקום שנהגו בו היתר. ואפשר שלאותן מקומות שנהגו בהן איסור אסורים שאני אומר מותרין אלא שנהגו בהן איסור מפני עופות טמאים הדומים לאלו הנמצאות באותן מקומות עכ''ד ז''ל:
