הקבוצות נקבעות על ידי המרחק היחסי בין האלמנטים, הפרטים, במדד מרחק מסוים.
הסקאלה נקבע על ידי מעבר פזה של הסדר/אנרגיה במערכת
כאשר יש מדד אחד, דאטא שהוא בממד אחד, אפשר לתאר את הריחוק בקלות, מה קורה כאשר יש שתי מדדים. האם נכון לקבוע כל הקבצה במדד שלו ואח״כ לראות את הסקאלה של המערכת או לקבוע את ההקבצות על בסיס הדו-מימד ורק אח״כ לראות את הסקאלה?
קידושי איש, יש מדד של שעיבוד, החתן מתחייב על פה לשאר כסות ועונה. במערכת ההתחייבויות יש עוד דוגמאות של התחייבות בעל פה, וזה המשך הסוגיא, התחייבות של עולה (קורבן) התחייבות של מלווה וגדר שיעבוד.
יש עוד מימד בקידושין, מימד הקהל, הידיעה המרחבית שהאישה הזאת אסורה על כל אדם אחר פרט לחתן.
אם המדד היא פרוטה, דבר השווה לכל נפש, השאלה היא מי בתוך המערכת של פרוטה, הקהל של העיר (רב יוסף כל דהו), המדינה, האומה (יחסית לאיסר האיטלקי).
אם המדד היא דינר, דבר שאינו שווה לכל נפש, היא מבטא שפה ׳חצי פרטית׳ בין החתן לכלה, היא מבטא את התחייבות הערכית, העצמאית של אישה, אישה מכבדת את עצמה
כאשר הגמרא אומרת מלווה על פה מדרבן אינו גובה מהלקוחות, משום שאין לזה קול, היא משלוות בין שתי המימדים האלו.
