פאראדוקס. קושי לבטא ערך בשפה דלילה. רבי יהודה מיפה את השתיקה.

A paradox: 
1. This following sentence is true
2. The previous sentence is false 

Now in a single sentence: 
1.  This sentence is false

Now Epimenides version:
1. I am from Crete
2. All Cretans are liars

This formulation is nicer, since each statement exists on its own.

What creates the self-reference is a higher level perspective. A single system that includes both sentences, assumes that the word 'crete'/'cretan' are the same and hence creates a contradiction, not a paradox.

However, if there are two systems.  A low level perspective.  There are two different words, 'crete' and 'cretan' they exist in two different systems.  Then there is no contradiction.

What creates the paradox is the movement between a single system that contradicts itself and hence pushes us towards a dual system that is non-informative and the movement back from the non-information dual system to the information full single system.

This movement jumps the step of meaningful mapping between two systems.  Hence a paradox is non-interpretable.  If we stop, analyze the dual systems and map them to each other we can create meaning.  For example:
1.  I am from Athens
2. All Cretans are liars
This is a political statement that describes a meaningful relationship between warring states.

We need a language to describe the difference between the location in the first sentence and the location in the second sentence.  In this example, I changed words from Crete to Athens, but I could have said the the word Crete has to different meanings.  Crete in the first sentence means a virtual location/affiliation with a philosophy while Crete in the second sentence refers to a physical location.
The creation of a richer language enables us to have a value based discussion.  The simple language forces us to make judgmental statements, false/true in this sense are judgement statement not values.

We are looking to have a value based discussion.

Here is the Rambam in the Moreh Part I, Chapter 2:

כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר, וזה היה מצוי בו בשלמותו ותמותו.
אבל הטוב והרע הוא במפורסמות לא במושכלות.
לפי שאין אומרים השמים כדוריים טוב, והארץ שטוחה רע,
אלא אומרים אמת ושקר ,
וכך בלשוננו אומרים על הנכון והשווא - אמת ושקר, ועל הנאות והמגונה - טוב ורע

=-=-=
If we have three stages in the divorce, the writing of the Get, the sending and the receiving.  At what point does the husband become obligated to pay the Ketuba

מתני'
  המוציא את אשתו משום אילונית 
  רבי יהודה אומר לא יחזיר 
  וחכמים אומרים יחזיר 

  נישאת לאחר והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה 
  אמר רבי יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך:

גמ'
  למימרא דרבי יהודה חייש לקלקולא ורבנן לא חיישי לקלקולא
  והא איפכא שמעינן להו 
  דתנן 
      המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר 
      רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר 
אלמא 
[רבנן חיישי לקלקולא] 
ורבי יהודה לא חייש לקלקולא 

אמר שמואל 
   איפוך 

=-=-=

עד כאן יש לנו שפה מצומצמת, ׳חייש לקלקולא׳, ורבי יהודה רק יכול לסבור אחת משתי עמדות, חייש או לא חייש.  ונראה לי ששמואל לשיטתו בממונא, ואין שפה ערכית, יש אישה שרוצה כתובתה, ממונה.  מערכת אחת, מערכת של בית או מערכת של קנין.  לרבי מאיר הכתובה היא שעבוד, בית, רשות ושליטה.  ותלויה ביציאה מהבית.  לרבי יהודה הקנין נעשה בכתבית הגט, התופעה הראשונה המראה על גמירת דעת הבעל, ושידעו בו רבים, היא מדד של גמירת דעת קניין ממוני לשמואל.

=-=--

והא מדקתני סיפא
   נישאת לאחר והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה 
   אמר ר' יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך 
מכלל דרבי יהודה חייש לקלקולא
הא נמי איפוך
=-=-=
פה יש שפה חדשה, הרי יש לה בנים, אין מקום לדבר על ׳חייש׳, כבר עובדה קיימת! אולם שמאול לא מקבל את השפה החדשה, זה שהיא נישאת לאחר אינה מביאה אותנו לשפה חדשה של משפחה.  זה שמדברים שכבר יש לה בנים, אינו מעיד שעברנו לשפה אחרת, הכל בדיני ממון, וכתובה ממונית וחיישינין שתינשא ותהיה לה בנים וכן הלאה.  ולכן אין מקום לשתי מערכות, רבי יהודה לא יכול גם לחוש וגם לא לחוש, אלא איפוך אחת משתי המקומות.
=-=-=

אביי אמר 
  לעולם לא תיפוך
  ור' יהודה בההיא סבר לה כר' מאיר וסבר לה כרבי אלעזר 
  בצריך סבר לה כרבי אלעזר בשאינו צריך סבר לה כר' מאיר 

=-=-=-
יש לנו שפה ערכית חדשה, שפת רבי מאיר ושפת רבי אלעזר, שפה של ׳צריך׳, השפה של רבי יהודה היא ׳נדר שידעו לרבים׳ והכוונה לשיטתי היא שלאחר מעשה, לאחר הנדר הנדר הופך לשפה חדשה, ביטוי חדש בשפת העם, כאשר הרבים מדברים את השפה החדשה היא נהפכת למציאות חדשה, כל זה בעולם של אמת ושקר.  לרבי מאיר, החכם מגדיר את הנדר בשעת מעשה, כלומר יש נדר שהבעל כאשר הוא שומע בשעת שמיעה יכול לומר זה נדר שחכם מתיר, או זה נדר של הבעל מתיר.  אין הכתיבת גט נהפכת לשפה חדשה, ביטוי בשפה הרבים.  

אביי אומר, שכאשר יש שפה חדשה בפי הרבים, זה דומה לרבי אלעזר במקרה שצריך חכם להתיר ואז לא יחזיר.  הגט יצא מכלל שליטת הבעל, חייש לקלקול, הכונה לא משום שחיישינין לעתיד, אלא הבעל חושש לקלקול ולכן הוא מוציא אותה מרשותו לגמרי, יצאה מביתו בכתיבת הגט.  אין מקום להחזיר.  
אבל כאשר המקרה היא שאין צריך חכם, ואינו יצא לרבים כשפה וביטוי מקובלת, לא חוששין, כלומר הבעל באמת יכול להחזיר, וכל זמן שהיא לא נשאת לאחר לא חוששין שבניה ממזרים, והחשש היא לבנים העתידים וכוונת המילה חיישינן היא בעולמו של רבי מאיר, חוששין שמעשה הכתיבה לא תחילת התהליך, ותהיה מנותקת מיציאה מהבית.  אבל לרבי אלעזר הכתיבה היא תופעה (לשיטת רבי יהודה).  

ררבי יהודה אומר עדיף שהיא תשתוק.  אבל מה האמת, בניה ממזרים או לא?  הכוונה היא שכל זמן שהיא שותקת לא יצא השפה לעולם, איננה ידוע לרבים, אין בעיה, לא חוששין, השפה שיצאה לעולם היא שפת הבעל, מערכת הבעל היא המקובלת והיא של כתיבת גט.  אבל אם היא תדבר, אז יצא השפה שלה, המערכת של האישה תהיה ידוע ברבים, ואז יהיה צורך לחבר בין שתי המערכות.  נהיה בעולמו של שמואל, היא תרצה ממון, כתובה, ויש רק מערכת אחת ונעבור לפסיקה לפי חכמים ולא רבי יהודה.  פסיקה שמחייבת תהליך ולא תופעה, רבי מאיר לגמרי... 

=-=-=-

אמר רבא 
  דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא 
  אלא אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא 
  מאן חכמים ר' מאיר דאמר בעינן תנאי כפול והכא במאי עסקינן בדלא כפליה לתנאיה:

If she deserves a Ketuba, then she was not an Ilonit and then the husband did not truly divorce her (missing the first part -- the Daat), then her children are Mamzerim...better says R. Yehuda to remain quiet.  Money is not everything.

When does the husband become obligated to pay the Ketuba, the woman holds that when she leaves the house (the end of the process) while R. Yehuda holds that when the husband has daat.  The event of the written Get and the Daat is what obligates the husband.

פרק ה - משנה א

הַנִּזָּקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִדִּית {א} וּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית, וּכְתֻבַּת אִשָּׁה בְּזִבּוּרִית {ה}. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף כְּתֻבַּת אִשָּׁה בְּבֵינוֹנִית:

Rabbi Meir vs. R. Yehuda.   R. Meir sides with the woman, there is a process, there can be a paradox, she can be a NOT Ilanot with regard to the first husband since we don't need the event of the Daat and written Get, leaving the house creating the obligation to pay.

R Meir says, the Ketuba is like a Lien, not ownership but rather control (limiting control of others).  R. Yehuda would hold that since the husband obligates himself with Daat at the first event he only obligates the minimum amount.  R. Meir says that the husband does not obligate himself, when the women leaves the house she has left his control and is a state of self-control and is in control of the husband, she has a lien on the husband.

A paradox exist when there are two systems. Rabbi Yehuda can not see the paradox because he has a limited language and this not enough centers words to represent the high resolution scale needed to see two systems.  Thus he sees one system and asks that the woman not speak, he has no words for her to describe the situation.