נראה לי שקדושת הארץ לעניין חיוב מצוות על הפרט, וקדושת הארץ לעניין חיוב על הכלל שונה. ולכן יש שתי שלבים ברמב״ם, יש מצות מהתורה בארץ ישראל (הל׳ תרומות הלכה א׳), ויש מצות התלויות בלאום, ולכן ביאת כולם. וחשבתי שזה בתוך דברי הרדב״ז אבל לא ממש. ודברי הרמב״ם בסוף הל שמיטה ויובל פרק י״ב, לגבי דיני ערי חומה, ׳קְדֻשַּׁת עָרֵי חוֹמָה שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ׳, אולי מתייחסת לקדושת הפרט, ולכן אע״פ שלא באו כולם בימי עזרא, עדיין הייתה קדושת ערי חומה. ולשאלת הרדב״ז אולי באמת הרמב״ם דייק ורק דיני מעשר חזרו, שהם גם דיני פרט, ואילו דיני תרומה לא חזרו משום שהם דיני לאום.
...והרמב״ם בסוף פרק ראשון בהל׳ תרומה אומר ׳ונראה לי שהוא הדין במעשרות׳, ולא ברור לי מדוע, אפשר שבזמן הרמב״ם אין לו דין פרט ולא דין לאומי, אבל מדוע ללמוד מעשרות מתרומה? ואולי אינו לומד מעשר מתרומה רק משווה דינם.
אַף בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בְּמַעֲשֵׂר:
עוד נראה לי לחלק בין ׳ביאת כולם׳ ל׳כל יושביה עליה׳. ׳כל יושביה׳, גמרא בערכין, הגמרא בכתובות דף כ״ה מדבר על עליה של עזרא, והפסוק אומר ׳בבואכם׳,
--
מראה מםורש ופשוט לרמבם
יובל מצריך כל יושביה
תרומה מצריך עליה כי תבאו,
שמיטה מצריך ארץ ישראל
וּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג נוֹהֵג דִּין עֶבֶד עִבְרִי. וְדִין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה. וְדִין שְׂדֵה חֲרָמִים וְדִין שְׂדֵה אֲחֻזָּה. וּמְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב וְנוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית בָּאָרֶץ וְהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בְּכָל מָקוֹם מִן הַתּוֹרָה. וּבִזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל [נוֹהֵג] אֵינוֹ נוֹהֵג אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ חוּץ מִשְּׁבִיעִית בָּאָרֶץ. וְהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בְּכָל מָקוֹם מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Sabbatical_Year_and_the_Jubilee.10.9
----
מהגמרא הזו למד הקרית ספר, והכסף משנה, ומדובר בירושה וקדוש הארץ שלא בטלה בחזקה. כלומר קדושת כיבוש (ירושה היא לא נחלה היא מעשה אלים), וקדושת הארץ אינה קדושת הלאום כמו שכתבתי. ויש בזה הגיון פשוט, ירושה, בעלות ורשות - שליטה, יכול להביא חיוב על הפרט, אבל ישיבה (חילוק לשבטים ויושביה עליה) מביא לידי לאום.
וכל הדיון על שיטת רבי יוחנן ור״ל ביבמות פרק הערל וכו' ושם בפרק הערל (יבמות דף פ״ב), צריך לעיין אבל אני מניח שהיא גם על ירושת הארץ, ולא קדושת הלאום של מסכת כתובות...
וקדושת בתי ערי חומה היא גם קניינית, בעלות ורשות, ולכן גם היא פרטי...
--
ערכין דף לג עב
דתניא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות שנאמר (ויקרא כה, י) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן https://www.sefaria.org/Arakhin.32b.16
יפה לראות שבגמרא בערכין מסיימת הסוגיא בחזרת מלכות, יואשיהו הוחזר על ידי ירמיהו, וחזרת מלכות לשיטתי מחייבת מצוות לאומיות
הרמבם לא לומד שמיטה ויובל מהגמרא ביבמות, אלא תרומה מכתובות, וערי חומה רק מהגמרא בערכין, ולכן אינו לומד כמו הקרית ספר, אלא הפסוק והביאך וירשתה בפרשת נצבים מלמד על חידוש קדושת ערי חומה
עוד נראה שהרמבם לא לומד מהגמרא בכתובות ולא לומד ביאכם, ביאת כולכם, אלא לומד שוב מערכין כל יושביה, לענין ערי חומה
ולומד כי תבאו מהגמרא בכתובות לתרומה
ולכן תרומה אין בה דין כל יושביה, יובל יש לה
תרומה יש לה דין עליה, יובל אין לה
----
הלכות תרומות סוף פרק א׳ כסף משנה
התרומה בזמן הזה וכו'. כתב הראב״ד לא כיון להלכה יפה וכו'. וי״ל דלענין מה שכתב דהא קי״ל כר' יוחנן כתב הרב המגיד בפ' עשרים מהא״ב וז״ל מחלוקת ר' יוסי ורבנן ביבמות פרק הערל וכו' ושם בפרק הערל (יבמות דף פ״ב) נחלקו ר״ל ור״י דר״י ס״ל כרבי יוסי ודעת רבינו דאע״ג דר״ל ור״י הלכה כר״י ה״מ במאי דפליגי אליבא דנפשייהו אבל במאי דפסקי הלכתא בפלוגתא דתנאי כיון דר״ל ס״ל כרבנן וקי״ל יחיד ורבים הלכה כרבים הלכה כרבנן ועוד דסוגיין [דאלו עוברין פסחים (דף מ״ד) משמע הכי דתרומה דרבנן וסוגיין נמי] דפרק האשה שנתארמלה [מכרעא לדעת רבינו] דתרומה דרבנן וכו' ודברי רבינו עיקר וכבר הכריע הרשב״א כן ביבמות עכ״ל.
הלכות תרומות הל א׳
הַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת אֵינָן נוֹהֲגִין מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וּנְבִיאִים הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ נוֹהֲגוֹת אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְרֹב יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִין וְשָׁבִין שָׁם. וְהַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגוֹת אַף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב מִפְּנֵי שֶׁהֵם סְבִיבוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
רדב״ז: בין לפני הבית וגו׳, חלה פ״ב סיפרי קורח. והיינו קודם שנבנה הבית ולאחר שנבנה פעם ראשונה שבאו כולם אבל ביאה שניה שלא באו כולם לא נהגו תרומות ומעשרות אלא מדבריהם...
[נראה לי שהרדב״ז עושה חילוק פשוט אבל לא מדויק, שקיימים שתי מצבים חיוב תרומות מדאורייתא ומדרבנן, לפני הבית מדאורייתא שלא בפני הבית מדרבנן, אבל אפילו בפני הבית אין חיוב מדאורייתא לפעמים. כלומר זה שלא באו כולם פוגע בקדושת ׳בפני הבית׳. ואילו להבנתי זה שלא באו כולם פוגע בקדושת הארץ, הרמב״ם אמר: ׳אלא בארץ ישראל׳, כלומר ארץ הלאום. וקדושת הבית בנפרד. קדושת הבית תלוי בחזקה וכיבוש, ולא בטלה אחרי עזרא, קדושת הלאום וארץ ישראל תלויה בעם]
הל׳ תרומות פרק א׳ הלכה כ״ו
הַתְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָּבֶל וַאֲפִלּוּ בִּימֵי עֶזְרָא אֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן. שֶׁאֵין לְךָ תְּרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד וּבִזְמַן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ב) "כִּי תָבֹאוּ" בִּיאַת כֻּלְּכֶם כְּשֶׁהָיוּ בִּירֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה וּכְמוֹ שֶׁהֵן עֲתִידִין לַחֲזֹר בִּירֻשָּׁה שְׁלִישִׁית. לֹא כְּשֶׁהָיוּ בִּירֻשָּׁה שְׁנִיָּה שֶׁהָיְתָה בִּימֵי עֶזְרָא שֶׁהָיְתָה בִּיאַת מִקְצָתָן וּלְפִיכָךְ לֹא חִיְּבָה אוֹתָן מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בְּמַעַשְׂרוֹת שֶׁאֵין חַיָּבִין בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם כִּתְרוּמָה:
[מדוע הרמב״ם מביא פסוק ׳כי תבאו׳ ולא פסוק ׳בבואכם׳ שהגמרא הביאה בכתובות כ״ה?]
רדב״ז
כרבי יוחנן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא ומ״ש והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ר״ל בתחלת הפרק והוא מה שכתב התרומה נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית קושיא זו כבר תירצתי אותה בראש הפרק ורבינו ז״ל לא פסק כר׳ יוחנן אלא כר״ל וכרבי אלעזר דאמרי מאיליהן קבלו עליהם את המעשרות בימי עזרא ואיכא בירושלמ דשביעית כמה סוגיות דמשמע מינייהו דמאיליהן קבלום ועיין במה שכתב רבינו שמשון בפרק ששי דשביעית כי הוא האריך הרבה וכתב כל הסוגיות ודחק הרבה להעמיד השטה האחרת ואפילו ר׳ יוחנן לא אמרה אלא אליבא דתנא דסדר עולם אבל רבנן פליגי עליה.
אבל אי קשיא על רבינו הא קשיא שכתב בהלכות שמטה ויובל אף ביאתן בימי עזרא מנו שמטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונחייבו במעשר ומשמע דג׳ הביאות שוות שנתחייבו במעשר מן התורה וליכא למימר דנחייבו מאיליהן קאמר דא״כ תרומה נמי נתחייבו מדרבנן וצריך לסרן?? דשלש הביאות השוו אותם לעניין חיוב הא כאיתא והא כאיתא שתי הביאות הכל מן התורה אבל ביאת עזרא יש שחיובם מן התורה ויש שהן מדרבנן שנתחייבו מאיליהן והא דנקס? מעשי ה״ה לתרומה דבחדש אזלי וכ״ש תרומה דאית בה חיוב מיה האיכא דהוי מיובא?? דאורייתא ונראה דת״ם?? הוא וצ״ל ונתחייבו במערות וכן כתוב בביאה שלישית לעתיד ויתחייב כל מקום שיכבשהו במעשרות וכן הוא רגיל לכתוב וכולל תרומות ומעשרות אי נמי דה״ק אף בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו במי? ערי חומה ותחייבו במעשרות אם היו באים כולם אבל כיון שלא באו כולם נפתרו אלא שהם קבלום עליהם. וזה נראה יותר נכון אע״פ שלא כתבתי כן בתשובות שאלה ועיין במה שכתב מגיד משנה בהלכות איסורי ביאה.
מלה . וכו׳ במעשרות שה״ה לי יראה ובן :ביאה איסורי בהלכות משנה מגיד שכתב
הכי ומשום ביאה כתיב לא במעשר אבל וליכא כולכם ביאס דבעינן ליה פשיסא ותרומה
הזה בזמן הכל נוהג שאין אמר לפיכך ה מור ה. מן שחייבין לומר בדעת עולה היה
כמה דאיכא לי דקשיא אלא מהתרומה. חמורות המעשרות שיהיו ראוי שאין מדרבנן אלא
הדבר תלה אמאי וא״כ קבלום מאיליהן דאמר אלעזר ורבי כר״ל דמשמע בירושלמי סוגיות
הוצרך במעשרות והיה המורה מן בזהיז מרומה דסיל כמה דאיכא דכיון וי״ל .בסברתו
: כנ״ל כתרומה דינם ביאה בהו כתיב דלא אע״ג נמי דמעשרות מסברתו להכריע
כל היו לא עליה יושביה כל היו שאס סתירה זו אין הפי
סיפרי במדמבר קי״ט ה׳
https://www.sefaria.org.il/Sifrei_Bamidbar.119.5?lang=he&with=all&lang2=he
חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות: ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כ״ו:נ״ג) לאלה תחלק הארץ, שומע אני אף הלוים במשמע? – תלמוד לומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה: מאת מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה לה'. קראו המקום תרומה עד שיוצא ממנו תרומת מעשר. ד"א בא הכתוב ללמדך, שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר – רשאי. מכאן אתה דן לתרומה: מה אם מעשר הקל, והרי הוא נוהג בכל – תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! ד"א ומה אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז – הרי הוא נוהג בכל, תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה – הרי הוא נוהג בכל; תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! נתתי ללוים לנחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי, אין לי אלא בפני הבית. שלא בפני הבית מנין? ת"ל "לנחלה". מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית – אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית: על כן אמרתי להם. למה נאמר? לפי שהוא אומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, מה ת"ל על כן אמרתי? שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ת"ל על כן אמרתי. ד"א על כן אמרתי. למה נאמר? לפי שנאמר (דברים ז) ונשל גוים רבים מפניך, אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו – ת"ל "על כן". על כן – להזהיר ב"ד על כך:
וכן הלכות שמיטה ויובל פרק ד׳ הלכה כ״ה
אֵין שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ב) "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" וְגוֹ'. וְנוֹהֶגֶת בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת:
ובפרק י״ב הל׳ ט״ז
אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חוֹמָה הַמֻּקֶּפֶת בִּשְׁעַת כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ. כֵּיצַד. עִיר שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בְּשָׁעָה שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקֶּפֶת עַתָּה הֲרֵי הִיא כְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים. וְעִיר שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת עַתָּה הֲרֵי הִיא כְּמֻקֶּפֶת. וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן בָּטְלָה קְדֻשַּׁת עָרֵי חוֹמָה שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עֶזְרָא בַּבִּיאָה הַשְּׁנִיָּה נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה בְּאוֹתוֹ הָעֵת מִפְּנֵי שֶׁבִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא שֶׁהִיא בִּיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. מָה בִּיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בְּמַעֲשֵׂר. אַף בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בְּמַעֲשֵׂר:
וְכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא בְּבִיאָה שְׁלִישִׁית בְּעֵת שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ יַתְחִילוּ לִמְנוֹת שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת וִיקַדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְיִתְחַיֵּב כָּל מָקוֹם שֶׁיִּכְבְּשׁוּהוּ בְּמַעַשְׂרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל ה) "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ". מַקִּישׁ יְרֻשָּׁתְךָ לִירֻשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ. מָה יְרֻשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ אַתָּה נוֹהֵג [בָּהּ] בְּחִדּוּשׁ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אַף יְרֻשָּׁתְךָ אַתָּה נוֹהֵג בָּהּ בְּחִדּוּשׁ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ:
מעניין שהקרית ספר (המבי״ט) לומד את הפסוקים אחרת, ולשיטתו קיימות רק שתי ירושות, וביאה שלישית אין בה ירושה, ולכן קידושת הארץ מימי עזרא לא בטלה
