סמיוטיקה מגדירה סימן על ידי שתי מערכות שמופות זה לזה.
ולשטתנו חלק א פרק ב הגדיר שתי מערכות. מערכת של אמת ושקר עולם הבריאה ומערכת של טוב ורע עולם העשיה.
בפרק א׳ הזכיר הרמב״ם שהוא מפרש את המושג של אחדות. כלומר סימן מלא ששתי המערכות מדברות זה על זה. ופרק ב הגדיר הרמב״ם את המערכות.
עכשיו בפרק ג מגדיר הרמב״ם ׳צורה׳ מילה בסיסית בסמיוטוקה. המילה צורה היא שימושית כדי להצביע על תוכן כל מערכת.
בפרק ד הרמב״ם ממשיך ומגדיר לחזות שהיא תחילת הדמיון. כלומר רואים צורות במערכת אחת ומדמים על ידי דמיון של לראות ולחזות את הקשר בין הצורות במערכת זו למערכת השניה.
