זבחים ל״ד ע״ב

וכולן שקיבלו כו': 

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן פסול מהו שיעשה שירים
אמר ליה אין עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו

[כדי לעשות ׳שירים׳, צריך לסיים משהו, לרבי יוחנן מחשבת פיגול מסיימת, זה מזכיר לי מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר, שרבי עקיבא היה חולק וסובר שגם מעשה בסוף חלק משלימות הקורבן, ורבי יוחנן פה מזכיר לי רבי אליעזר, רק המחשבה בהתחלה קובעת את הפיגול. וריש לקיש עוד יותר מחמיר, נראה שהוא כשיטתו למעלה, סובר שכל פעולה לבדה יכול לסיים את התהליך, ואפילו פסול טמא, זר וכדומה בפעולה אחת יכול לסיים את התהליך]

רב זביד מתני הכי 

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן כוס פסול מהו שיעשה שירים 

אמר ליה פסול גופיה מאי סבירא לך 

אי פסול משוי שירים כוס פסול נמי משוי שירים 

אי פסול לא משוי שירים כוס פסול נמי לא משוי שירים

רב ירמיה מדיפתי מתני הכי 

בעא מיניה אביי (מרבא) [מרבה] כוס מהו שיעשה את חבירו דחוי או שירים
אמר ליה פלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן 

דתניא 

למעלה הוא אומר (ויקרא ד, כה) את דמו ישפך 

למטה הוא אומר (ויקרא ד, ל) ואת כל דמה ישפך
מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות ונתן מתנה אחת מזה 

ומתנה אחת מזה שכולן נשפכין ליסוד תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך
יכול נתן ארבע מתנות מכוס אחד יהו כולן נשפכין ליסוד 

תלמוד לומר ואת דמו הא כיצד הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר 

מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות ונתן ד' מתנות מכוס אחד שכולן נשפכין ליסוד 

תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך 

והכתיב ואת דמו ישפך 

א"ר אשי ההוא למעוטי שירים שבצואר בהמה:


קיבל הכשר ונתן לפסול כו':
וצריכא דאי אשמעינן פסול הוה אמינא מאי פסול טמא דחזי לעבודת ציבור אבל שמאל לא
ואי אשמעינן שמאל דאית ליה הכשירא ביום הכיפורים אבל כלי חול לא
ואי אשמעינן כלי חול משום דחזו לקדושינהו אבל הנך אימא לא צריכא

וליהוי ליה דחוי 

אמר ליה רבינא לרב אשי הכי אמר רב ירמיה מדיפתי משמיה דרבא 

הא מני חנן המצרי הוא דלית ליה דחויין
דתניא חנן המצרי אומר אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו
רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי

אמר רב שייא כוותיה דרב אשי מסתברא 

מאן שמעת ליה דאית ליה דחויין רבי יהודה 

דתנן ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם
ושמעינן ליה דאמר כל שבידו לא הוי דחוי 

דתניא רבי יהודה אומר כוס אחד היה ממלא מדם התערובת וזורקו זריקה אחת כנגד היסוד 

ש"מ כל שבידו לא הוי דחוי ש"מ

גופא 

תניא רבי יהודה אומר 

כוס אחד היה ממלא מדם התערובת שאם ישפך אחד מהם נמצא שהוא מכשירו 

אמרו לו לרבי יהודה 

והלא לא נתקבל בכלי מנא ידעי 

אלא שמא לא נתקבל בכלי אמר להן
(ל״ה א)
אף אני לא אמרתי אלא כשנתקבל בכלי 

והוא גופיה מנא ידע כהנים זריזין ועבדין הייא ומשתפכין

והלא דם התמצית מעורב בו 

רבי יהודה לטעמיה דאמר דם התמצית קרי דם
דתניא דם התמצית באזהרה רבי יהודה אומר בכרת
והאמר ר' אלעזר מודה רבי יהודה לענין כפרה שאינו מכפר

שנאמר (דברים יב, כג) (כי הדם הוא הנפש)
דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם שאין הנפש יוצאה בו אין קרוי דם
אלא רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם

אמר להם רבי יהודה לדבריכם למה פוקקין העזרה 

אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם
והא דם הוי חציצה 

לח הוא ולא הוי חציצה 

דתנן הדם והדיו והדבש והחלב יבישין חוצצין לחין אין חוצצין
והא קא מיתווסי מאנייהו 

ותנן היו בגדיו מטושטשין ועבד עבודתו פסולה 

וכי תימא דמדלו להו והתניא (ויקרא ו, ג) מדו כמדתו שלא יחסר ושלא יותיר 

בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא
ולא 

והתניא 

(ויקרא א, יג) והקריב הכהן את הכל זו הולכת אברים לכבש 

אלא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא 

ולעבודה היכי אזלי אזלי אאיצטבי: