[pillars of Halacha]
https://www.ou.org/assets/Responses-of-Rabbinic-Panel.pdf
quote --
There are three primary factors that may be considered by a halakhic decisor when developing a ruling: legal sources, precedent, and a relevant halakhic ethos.
....
Finally, it is essential for a halakhic decisor to be aware of, and keenly sensitive to, the broader context of Torah values. Such values originate from, but frequently extend beyond, specific legal dictates. Halakhah itself, if examined closely, reflects underlying themes, and sources from mikra, aggadah, and kabbalah complement the halakhic rulings to express values that direct our avodat Hashem. These core values, derived from these multiple sources, form a “Halakhic Ethos,” ....
--end quote
Whenever a situation is decomposed (deconstructed) into components and those components are then utilized to form a judgement, the question arises: what are the weights of the components in the judgement? When a 'halakhic decisor' is developing a ruling does he weigh the legal sources with equal weight at the precedent? Does the halakihc ethos carry more or less weight than the legal sources?
[Note: how the OU even deconstructs the aggadah from halakha, and places the kabbalah in the same set of general things that complement our 'avodat Hashem', creating a set of 'core values' that 'form a “Halakhic Ethos” ']
I believe there is no good answer to the previous questions, in the language of Chazal, 'you have placed you words into relativity', נתת דברך לשיעורין, there is no clear demarcation between the issues.
[Rabbi Yoel Bin Nun had a similar problem in his 'double sources' for authority]
So how is one to synthesize the different sources of authority?
I believe the answer is that one is required to have a single source of authority, but leverage multiple sources of inspiration. For example, after being inspired to review the status of oats on Pesach, I revisited the Gemara (my single source of authority) and had a new insight into R. Yohanan Ben Nori's approach to rice on Pesach. Then I concluded that even though Oats today may not be technically, biologically, the same as the Oats referred to in the Gemara, conceptually the category of Oats is the same. It is not rice and not wheat, rather a borderline case to preserve R. Yohanan Ben Nori's opinion.
דוגמא מעניינת:
מסכת עבודה זרה -- דף מ - ב
החגבין הבאין כו':
ת''ר
החגבין
והקפריסין והקפלוטות
הבאין
מן האוצר ומן ההפתק ומן הספינה מותרין
הנמכרין
בקטלוזא לפני חנוני אסורין מפני שמזלף יין עליהן
וכן
יין תפוחים של עובדי כוכבים
הבאין
מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה מותרין
הנמכר
בקטלוזא אסור מפני שמערבין בו יין
ת''ר
פעם
א' חש רבי במעיו אמר
כלום
יש אדם שיודע יין תפוחים של עובדי כוכבים אסור או מותר
אמר
לפניו ר' ישמעאל ב''ר יוסי
פעם
אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של עובדי כוכבים של ע' שנה
ושתה
ונתרפא
אמר לו
כל
כך היה בידך ואתה מצערני
בדקו
ומצאו עובד כוכבים אחד שהיה לו
שלש
מאות גרבי יין של תפוחים של ע' שנה
ושתה
ונתרפא
אמר
ברוך
המקום שמסר עולמו לשומרים:
[הברייתא השניה
נראה מחדש משהו שאינו נמצא בברייתא הראשונה, הראשונה מדבר על חשש עירוב בדבר אסור
בשווקים. ואם זה היה כל האיסור רבי היה
מוצא יין תפוחים יותר מהר. שהרי יין
תפוחים מהאוצר הפרטי מותר. היה אפשר לומר
שרבי לא היה לו את ההלכה בידו והברייתא מספרת על כוח המסורת, למדו שהיה מנהג לשתות
יין תפוחים. אולי. לי נראה שזה היה מקשה אלי, האם פוסקים הלכה לפי
מסורת? לא לשיטתי.
אלא נראה לי שהסיפור
מראה כיצד היה קשה למצוא יין תפוחים, זה לא מצוי, ולזה רבי מברך 'ברוך המקום שמסר
עולמו לשומרים', כלומר העכו"ם ששמר יין תפוחים שבעים שנה. ולכן הפסק ברמב"ם הוא שיין תפוחים מותר
משום שלא גזרו על דבר שאינו מצוי! ולא משום שמקום שנהגו להתיר מותר. ואז אפשר לפרש
את הברייתא הראשונה שהסיבה שלא חוששים לעירבוב באוצר הוא לא משום שהעכו"ם
למערבב (שכך הייתי חושב, שהם רק עירבבו בחנויות, אלא משום שבאוצר הדבר לא מצוי (אולי
בכלל יין תפוחים לא מצוי) ורבי היה חייב לחפש]
