אי-וודאות מול מורכבות
אחרי קריאה של גרשון הכהן, אני מרגיש שסוף סוף יותר נוח עם סיפורו של אברהם אבינו בעקידתו את יצחק בנו.
השאל הכואבת היא, כיצד זרק אברהם את אהבתו לבנו והיה מוכן להרוג את בנו? וכל התשובות ששמעתי עד עכשיו כאבו יותר מהשאלה עצמה.
אבל עכשיו נראה לי שהיה ברור וחד משמעי שאסור להרוג את יצחק בנו. לא היה שום ספק אצל אברהם אבינו, ולא שמץ של אי-וודאות.
אברהם אבינו ידע בבירור שהקב״ה אינו מאשר לו להרוג את בנו יצחק.
ובאותו מידה, גם היה ברור ללא צל של ספק ואי--וודאות שהקב״ה רוצה שיעלה את יצחק בנו לעולה. גם פה לא היה ספק והיה ברור לאברהם אבינו שהקב״ה רוצה שיקריב את בנו.
אלא מה, המצב מורכב. יש שני משפטים אמיתים לחלוטים וסותרות אחת השניה. וזה פירוש המדרש, שני כתובים המכחישים זה את זה. פשוט וברור שהמדרש מתכוון לומר שבאותו מידה שאברהם אבינו שמע את הקב״ה מדבר ומצווה לעלות את יצחק בנו לעולה שמע אברהם אבינו שאסור לו להרוג את בנו.
זה שהתורה לא מביאה לנו את חשבון הנפש של אברהם אבינו אינו מעיד שאברהם אבינו חשב שיש לו היתר להרוג את בנו.
מצב מורכב. מה עושים? מתהלכים! כך אומר גרשון הכהן, וכך התנהג אברהם אבינו, הלך להר המוריה.
האם כל מצב מורכב באמת גם מצב של אי-וודאות ברמה אחרת?
ימים יגידו. זה תשובתו של גרשון הכהן, ימים יגידו, העתיד והדרך שבא מתהווה המקום מפרש את העבר. האם הר המוריה קיבל פירוש הולם? האם אברהם אבינו התנהג בצורה הנכונה? ימים יגידו.
