מערכת עצמאית היא אוסף של פרטים שאינם משותפים למערכת אחרת. מערכת שפה היא אוסף של צורות: אותיות, מילים, ביטוים וחוקי תחביר. אוסף הצורות יחודיות לשפה האחת ואינם משותפת עם שפה אחרת. אף על פי שמבחוץ נראים דומים, שני שפות נותנים משמעות סמנטית אחרת לאותם צורות ולכן נבחנות כשני שפות.
בדומה, האדם הוא מערכת עצמאית, התרבות התובנות החושים וההשגות הם יחודים לכל אדם בנפרד. אין לאדם אחד יכולת להשיג את דעת חברו (מבפנים). ואף על פי שמבחוץ בני אדם נראים דומים, וצורותיהם דומים, אין זה מאפיין את האדם, שהוא נותן משמעות סמנטית לצורות שלו בדרך יחודית.
כיצד ניתן לאדם לצאת מהמערכת היחודית שבו הוא נמצא.
לשיטת הרב אשלג, מערכת היחודית של האדם מבוססת על רצונו, רצון האדם לקבל. כל תנועה, כל פעולה, וכל השגה מתחיל עם רצון האדם. ולכן כל השגה באה מתוך סיבתיות, סיבת הרצון שלו, הרצון לקבל. לרב אשלג אין דרך לצאת מהמערכת! יש אבל ניסים. לפעמים קורה נס, תופעה שאין לה הסבר, והנס מוציא את האדם מהמערכת היחודית שלו ומאפשר לו לפועל בדרך חיצונית למערכת שלו.
לשיטת הרמב״ם לפי הסברי של הרב קוק, נראה לי, שתפקידה של ההשגחה היא להוציא את האדם מהמערכת הפרטית שלו.
יש דרגות ביצאה. יש בירור החוץ על פי ראות אדם שני, ואף על פי שהאדם הראשון בוחן את ראותו של האדם השני על בסיס חושיו שלו (האדם הראשון), עדיין יש הבדל בין תצפית זו לבין תצפית של האדם הבודד החי באיי ומשליח את דמיונו מחוץ למערכת היחודית שלו. דרגה יותר חיצונית אפשר בתצפית של שני בני אדם על הראשון, וכן הלאה. ככל שהתצפית באה ממערכת רחוקה יותר מהמערכת הפרטית, הראות יותר חיצונית, והיא מאפשרת התכללות בקפיצה גדולה יותר -- כלומר בריאה מחודשת יותר.
זה מזכיר לי היחס בין הפרטים לכלל, שככל שהפרטים שונים אחד מהשני הכלל יותר חזק. וכן ככל שהמשגיח מבחוץ יותר שונה, המערכות יותר שונות זו מזו, שני שפות שאין ביניהם ולו צורה משותפת אחת, אזי החיבור בין שתי המערכות יוצרת כלל יותר משמעותי. אבל פה טמון הסכנה של יצירת משמעות מהדמיון וקפיצה גדולה. לכן צריך לעמול, ללמוד, ולקרב את המערכות.
ככל שאני עמל יותר ואני בונה מודל יותר טוב, החיפוש לדבר חיצוני מהמודל שלי מתבהר. בדוגמא של הכסא, עם אני רואה ארבעה מרכיבים, ואני לא עמל לחבר אותם ביחד, יש לי מרחב גדול מאוד לחפש מישהו מחוץ למערכת שלי שיתן משמעות לאוסף של פרטים. אבל אם אני מחבר אותם ואני עמל על חיבור יעיל, ויש שלושה מרכיבים מחוברים רחוקים זה מזה מתחת למרכיב שלישי, מתחיל להתבהר התמונה, שיש פה כסא. ולכן החיפוש במרחב החיצוני יוצר מוגדרת.
אחרי העמלות אני יכול להגדיר איזה סוג קב״ה אני מחפש. אני מחפש השגחה חיצונית, תצפית מחוץ למערכת שעונה על הפרמטרים של המודל שלי. ולכן היציאה מהמערכת שלי תלוי בעמל שלי בפרטים. כלומר אם אני עמל בפרטי חולין, היכולת שלי לצאת מהמערכת היחודית שלי מושפע מהחולין, ואם אני עמל בתורה הקדושה, שהיא גילוי של קב״ה, כלומר היא עצמה מחוץ למערכת שלי בצורה הכי רחוקה שאפשר, אז יהיה המודל שלי נבנה מפרמטרים חיצונים, והתצפית החיצונית, ההשגחה, גם היא תהיה תוצר של גילוי חיצוני של קב״ה.
אני מחפש השגחה, והכלי שלי לחפש השגחה היא הגילוי החיצוני.
בשיטה הזאת יש לי כלים לצאת מהמערכת היחודית שלי, ואני לא תלוי בנס, יש בידי יכולת עם עמלות בתורה הקדושה לבנות מודל לכוון אותי לחיפוש אחרי השגחתו של הקב״ה
פלא!
הסבר זה בנוי משתי קומות ושניהם בחלק א׳ של המורה, קומה ראשונה היא הרכבת הכלל מהשגחת חיצונית. הרכבה של צורות, בתהליך של צלם האדם. יצירת מקום על ישי השגחה. יצירת מעלה על ידי האצלה (גילוי אור). הקומה השניה מופיע בהמשך בחלק א׳ והיא הגדרה על דרך השלילי, לשיטתי בניית המודל מצמצם את החיפוש במרחב השלילי.
-=-=-
הערה, לא נראה שלי שהמילה ׳יציאה׳ היא המילה הנכונה בשפת הרמב״ם אבל היא בשפה המקובלת היום. אנחנו מדברים על יציאה מערכת עצמאית כדי להיות מחוצה למערכת (והמערכת עדיין קיימת), אבל נראה לי שהרמב״ם מגדיר יציאה באופן אחר, שהיציאה מפרקת את המקום. יציאת יעקב אבינו עשה רושם על המקום שעזב שהרי ביציאתו המקום התפרק...אולי
בדומה, האדם הוא מערכת עצמאית, התרבות התובנות החושים וההשגות הם יחודים לכל אדם בנפרד. אין לאדם אחד יכולת להשיג את דעת חברו (מבפנים). ואף על פי שמבחוץ בני אדם נראים דומים, וצורותיהם דומים, אין זה מאפיין את האדם, שהוא נותן משמעות סמנטית לצורות שלו בדרך יחודית.
כיצד ניתן לאדם לצאת מהמערכת היחודית שבו הוא נמצא.
לשיטת הרב אשלג, מערכת היחודית של האדם מבוססת על רצונו, רצון האדם לקבל. כל תנועה, כל פעולה, וכל השגה מתחיל עם רצון האדם. ולכן כל השגה באה מתוך סיבתיות, סיבת הרצון שלו, הרצון לקבל. לרב אשלג אין דרך לצאת מהמערכת! יש אבל ניסים. לפעמים קורה נס, תופעה שאין לה הסבר, והנס מוציא את האדם מהמערכת היחודית שלו ומאפשר לו לפועל בדרך חיצונית למערכת שלו.
לשיטת הרמב״ם לפי הסברי של הרב קוק, נראה לי, שתפקידה של ההשגחה היא להוציא את האדם מהמערכת הפרטית שלו.
יש דרגות ביצאה. יש בירור החוץ על פי ראות אדם שני, ואף על פי שהאדם הראשון בוחן את ראותו של האדם השני על בסיס חושיו שלו (האדם הראשון), עדיין יש הבדל בין תצפית זו לבין תצפית של האדם הבודד החי באיי ומשליח את דמיונו מחוץ למערכת היחודית שלו. דרגה יותר חיצונית אפשר בתצפית של שני בני אדם על הראשון, וכן הלאה. ככל שהתצפית באה ממערכת רחוקה יותר מהמערכת הפרטית, הראות יותר חיצונית, והיא מאפשרת התכללות בקפיצה גדולה יותר -- כלומר בריאה מחודשת יותר.
זה מזכיר לי היחס בין הפרטים לכלל, שככל שהפרטים שונים אחד מהשני הכלל יותר חזק. וכן ככל שהמשגיח מבחוץ יותר שונה, המערכות יותר שונות זו מזו, שני שפות שאין ביניהם ולו צורה משותפת אחת, אזי החיבור בין שתי המערכות יוצרת כלל יותר משמעותי. אבל פה טמון הסכנה של יצירת משמעות מהדמיון וקפיצה גדולה. לכן צריך לעמול, ללמוד, ולקרב את המערכות.
ככל שאני עמל יותר ואני בונה מודל יותר טוב, החיפוש לדבר חיצוני מהמודל שלי מתבהר. בדוגמא של הכסא, עם אני רואה ארבעה מרכיבים, ואני לא עמל לחבר אותם ביחד, יש לי מרחב גדול מאוד לחפש מישהו מחוץ למערכת שלי שיתן משמעות לאוסף של פרטים. אבל אם אני מחבר אותם ואני עמל על חיבור יעיל, ויש שלושה מרכיבים מחוברים רחוקים זה מזה מתחת למרכיב שלישי, מתחיל להתבהר התמונה, שיש פה כסא. ולכן החיפוש במרחב החיצוני יוצר מוגדרת.
אחרי העמלות אני יכול להגדיר איזה סוג קב״ה אני מחפש. אני מחפש השגחה חיצונית, תצפית מחוץ למערכת שעונה על הפרמטרים של המודל שלי. ולכן היציאה מהמערכת שלי תלוי בעמל שלי בפרטים. כלומר אם אני עמל בפרטי חולין, היכולת שלי לצאת מהמערכת היחודית שלי מושפע מהחולין, ואם אני עמל בתורה הקדושה, שהיא גילוי של קב״ה, כלומר היא עצמה מחוץ למערכת שלי בצורה הכי רחוקה שאפשר, אז יהיה המודל שלי נבנה מפרמטרים חיצונים, והתצפית החיצונית, ההשגחה, גם היא תהיה תוצר של גילוי חיצוני של קב״ה.
אני מחפש השגחה, והכלי שלי לחפש השגחה היא הגילוי החיצוני.
בשיטה הזאת יש לי כלים לצאת מהמערכת היחודית שלי, ואני לא תלוי בנס, יש בידי יכולת עם עמלות בתורה הקדושה לבנות מודל לכוון אותי לחיפוש אחרי השגחתו של הקב״ה
פלא!
הסבר זה בנוי משתי קומות ושניהם בחלק א׳ של המורה, קומה ראשונה היא הרכבת הכלל מהשגחת חיצונית. הרכבה של צורות, בתהליך של צלם האדם. יצירת מקום על ישי השגחה. יצירת מעלה על ידי האצלה (גילוי אור). הקומה השניה מופיע בהמשך בחלק א׳ והיא הגדרה על דרך השלילי, לשיטתי בניית המודל מצמצם את החיפוש במרחב השלילי.
-=-=-
הערה, לא נראה שלי שהמילה ׳יציאה׳ היא המילה הנכונה בשפת הרמב״ם אבל היא בשפה המקובלת היום. אנחנו מדברים על יציאה מערכת עצמאית כדי להיות מחוצה למערכת (והמערכת עדיין קיימת), אבל נראה לי שהרמב״ם מגדיר יציאה באופן אחר, שהיציאה מפרקת את המקום. יציאת יעקב אבינו עשה רושם על המקום שעזב שהרי ביציאתו המקום התפרק...אולי
