נראה מה שהבנתי כך,
עולם הקדושה, הבריאה, בית המקדש, מתחבר בעולם העשיה, אכילה בקורבן שלמים (שיטת רבי שמעון במשנה הבאה)
פיגול היא מחשבה בקדושה על מעשה
אבל
פיגול קיים כאשר יש מתיר אחר לפעולת הקדושה. כלומר צריך שתי פעולות בקדושה כדאי להתיר את המעשה
אז מזה אני מבין שהמעבר מעולם הבריאה לעולם המעשה אפשרי כאשר אני מחבר שתי פעולות, שתי פרטים. כלומר התכללות של שתי פרטים מביא אותי לדרגת עולם הבריאה, ואז מעולם הבריאה תהיה קשר לעולם המעשה
ואולי הפירוש הוא שהבריאה הנעשה בהתכללות מבוססת על שתי פעולות בעולם המעשה, ולכן יש קשר בשורש הבריאה לפעולות אחרות בעולם המעשה??
------
גם חשבתי על בראשית, ו׳טוב׳, ונראה שטוב היא הגדרת מעבר מעולם המעשה לבריאה. כלומר התכללות. ניתנת שם, אפשרי אחרי הגדרת ה׳טוב׳, המשפט השיפוטי.
[דרך אגב אני לומד מסכת נדרים בדף היומי, ושם דף ט׳, הנודר ככשרים לא כלום, כרשעים נדר..., והפירוש הוא שהגדרת ׳רע׳ היא חיבור בין עולם הבריאה לעולם המעשה, לעומת מה שכתבתי כאן, מעבר בין עולם המעשה לעולם הביאה היא טוב. שני אפשרוית, ירידה מבריאה למעשה היא רע, עליה ממעשה לבריאה היא טוב, או אפשר (ואני אוהב את השני יותר) חיבור בין עולמות רע, הפרדה ומעבר היא טוב.
לפיכך אם נתן כולן כתיקנן כו':
תנן התם פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ
רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת
וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר
א''ר שמעון בן לקיש לא תימא טעמא דר' מאיר דקסבר מפגלין בחצי מתיר אלא הכא במאי עסקינן כגון שנתן את הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה קסבר כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה ממאי מדקתני לפיכך אם נתן כולן כתיקנן ואחת שלא כתיקנה פסול ואין בו כרת הא אחת שלא כתיקנה וכולן כתיקנן פיגול מני אילימא רבנן הא אמרי רבנן אין מפגלין בחצי מתיר אלא רבי מאיר ואי טעמא דרבי מאיר משום דמפגלין בחצי מתיר הוא אפילו כדקתני נמי לאו משום דקסבר כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה אמר רבי שמואל בר יצחק לעולם רבנן היא ומאי כתיקנן כתיקנן לפיגול והא מדקתני לפיכך אם נתן כולן כתיקנן ואחת שלא כתיקנן פסול ואין בו כרת מכלל דתיקנה להכשירה הוא דאתא אמר רבא מאי שלא כתיקנה חוץ למקומו רב אשי אמר שלא לשמו מכלל דכי לא עביד לה חוץ למקומו ושלא לשמו מחייב איידי דתנא רישא פיגול וחייבין עליו כרת תנא נמי סיפא פסול ואין בו כרת: מיתיבי במה דברים אמורים בדמים הניתנין על מזבח החיצון
דף מב - א
אבל דמים הניתנין על המזבח הפנימי כגון ארבעים ושלש של יום הכיפורים ואחד עשר של פר כהן משיח ואחד עשר של פר העלם דבר של ציבור פיגל בין בראשונה ובין בשניה ובין בשלישית רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר קתני מיהא פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית ופליג אמר רב יצחק בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שפיגל בשחיטה דחד מתיר הוא אי הכי מאי טעמא דרבנן אמר רבא מאן חכמים רבי אליעזר היא דתנן הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ חייב ור' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן והאמר רבא ומודה רבי אליעזר בדמים דתנן רבי אליעזר ור' שמעון אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל אלא אמר רבא כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית מה''ד אי ס''ד על דעת ראשונה הוא מיהדר פיגולי בשלישית למה לי קמ''ל מתקיף לה רב אשי מידי שתק קתני אלא אמר רב אשי הכא במאי עסקינן כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית מהו דתימא אי ס''ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה מהדר פיגולי בכל חדא וחדא למה לי קא משמע לן
דף מב - ב
והא בין בין קתני קשיא אמר מר רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו דאמר מר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו והא כיון דחשיב ביה בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא אדי אמר רבה משכחת לה בארבעה פרים ובד' שעירים רבא אמר אפילו תימא בפר אחד ושעיר אחד לפיגולו מרצה ארבעים ושלש והא תניא ארבעים ושבע הא כמאן דאמר מערבין לקרנות והא כמאן דאמר אין מערבין לקרנות והא תניא ארבעים ושמונה הא כמאן דאמר שיריים מעכבין הא כמאן דאמר אין שיריים מעכבין:
דף מב - א
אבל דמים הניתנין על המזבח הפנימי כגון ארבעים ושלש של יום הכיפורים ואחד עשר של פר כהן משיח ואחד עשר של פר העלם דבר של ציבור פיגל בין בראשונה ובין בשניה ובין בשלישית רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר קתני מיהא פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית ופליג אמר רב יצחק בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שפיגל בשחיטה דחד מתיר הוא אי הכי מאי טעמא דרבנן אמר רבא מאן חכמים רבי אליעזר היא דתנן הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ חייב ור' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן והאמר רבא ומודה רבי אליעזר בדמים דתנן רבי אליעזר ור' שמעון אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל אלא אמר רבא כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית מה''ד אי ס''ד על דעת ראשונה הוא מיהדר פיגולי בשלישית למה לי קמ''ל מתקיף לה רב אשי מידי שתק קתני אלא אמר רב אשי הכא במאי עסקינן כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית מהו דתימא אי ס''ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה מהדר פיגולי בכל חדא וחדא למה לי קא משמע לן
דף מב - ב
והא בין בין קתני קשיא אמר מר רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו דאמר מר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו והא כיון דחשיב ביה בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא אדי אמר רבה משכחת לה בארבעה פרים ובד' שעירים רבא אמר אפילו תימא בפר אחד ושעיר אחד לפיגולו מרצה ארבעים ושלש והא תניא ארבעים ושבע הא כמאן דאמר מערבין לקרנות והא כמאן דאמר אין מערבין לקרנות והא תניא ארבעים ושמונה הא כמאן דאמר שיריים מעכבין הא כמאן דאמר אין שיריים מעכבין:
