Tuesday, August 4, 2015

השראה או הכוונה


אני חושב על היחס בין השראה לבין מילה אחרת אולי הכוונה?

מערכת שהיא מארגנת-את-עצמה, יש בה בחינה שכל פרט היא מגדירה לעצמה את כללי קישור פרטיים, ודרך כוח סביבתי הפרטים מושפעים אחד מהשני.   למשל הציפורים בשמים שותפים בסביבה השממי ויש כוח חיצוני שהיא המרחק בין ציפור לחברו, אולם כל ציבור נע ונד לפי כללי נדדי הפרטי של הציפור.  התופע הבוקע ועולה היא מארגנת-את-עצמה לפי הכללים הפרטיים האלו.

כיצד כל פרט בוחר לעצמו את כלליו הפרטיים?

אם אני מחליט ללכת לבית הכנסת, והשכן שלי מחליט ללכת לבית הכנסת, אנו יוצרים תופעה שבוקע ועולה, עשרה יהודים -- מנין. 

מתי היצירה של העתיד מחזיר אור אחרונה ומגדירה את כללי ההתנהגות של הווה?  משום שקיים עתיד שיש בו מנין, לכן כללי ההתנהגות (ההלכה מחשיבה את המנין) הם כך שכל פרט מחוייב ללכת לבית הכנסת?

כאן אנחנו דנים בשאלה הבסיסית של סמכות, משום שקיים סמכות מרכזית עתידית שהיא גלובלי, ואינה מקומי, המכתיבה התנהגות של הפרט.  אולם במקביל קיים סמכות פרטית סוביקטבית שיוצרים כללי התנהגות פרטיים.  שני קבוצות של מקור כללי ההתנהגות אינם מושפעים זה מזה, ואינם בסתירה.  ואין צורך לומר שיש כפיה של הסמכות של העתיד, הסמכות הבלעדית, אני מתחיל להישמע כמו הרב יואל בן נון.... 

אלא, נראה לי, שיש עתיד שהיא אינה סמכותית אלא היא מקוריית, אמיתית, אוטנתית.  יש משהו אמיתי וצודק בעתיד שיש בו מנין, ולכן על פרט יש לו סמכות להתנהג כמו פרט, אבל כולם מקבלים השראה מאמת עתידית דומה, ולכן יוצרים כללי קישור מחייבים מאותו מקור מקוריית, אוטנתית, אמיתית.  זה נשמע יותר כמוני.

השראה היא מקוריית,  הכוונה היא סמכותית.

[כאשר אין בחינה של רקורסיה, אין מקום לחלק בין ההשראה בסקלה המרחבית של הכלל לבין הסמכות של הפרט.  רקורסיה עובד כאשר יש פרטים שפועלים באותו סקלה, והקישוריות שלהם והשפעות ההדדיות שלהם יוצרות משהו בסקלה שונה.  בדוגמא שלנו שני הסמכויות פועלות באותו סקלה ויצרות אחת את השני. ]

כאשר אני מניח רצון למערכת (בקלוסטרים הכלל שלי הוא שהמערכת ישכח כמה שפחות  -- מינימום איבוד אינפורמציה), זה נותן השארה למערכת, וכל פרט במערכת פועל לפי חוק פרטי, מקומי, להתחבר לשכן הקרוב.  הפרט יודע את החוק הפרטי המקומי ואינו יודע את ההשראה לחוק.  האם זה בפשטות ׳הכוונה׳, כלומר יש סיבה (מרצון על) קאוסטי, למסובב (לפרטים).  או יש מקום לחלק בין הכוונה להשראה?  שהרי כל פרט פועל עצמי לפי חוק מקומי ואינו מודע להכוונה?