השפה של בירור נראה טבעית, אבל קשה לי.
אני מקשיב לנתנאל אלינסון מספר את סיפור של רות המואביה המבררת את הקדושה של בית לחם, שאלימלך זנח ובירר את הטומאה של סדום. יש משהו מאוד יפה בתיאור שלו, כל כך הרבה חלקים של הסיפור מוסברים, השם ׳בית לחם׳, הסיפור של מואב -- שלא קדמו אתכם בלחם -- והסיפור של לוט ואנשי סדום הרעים שהרגו אנשים בפת לחם ומלח.
אבל בסופו של דבר ׳בירורים׳ מעידים על תיקון, הטוב היה קיים, הרע הייתה שם, רק מחלקים בין הדברים, הטוב לפה והרע לשם, לוט מחלק את עצמו מאברהם, רות חוזרת עם נעמי, כל החילוקים מבררים ומשארים את הדבר שכבר היה שם רק היה מוסתר בתערובות.
ואני מחפש חידוש, גילוי וגאולה, קשה לי לקבל שדוד המלך, המלכות והגאולה הבאה עם המשיח כולם רק בירור של הניצוץ שכבר גלום מששת ימי בראשית.
לי נראה שהתפתחות העולם היא מעבר לבירור, היא תוצר של עמילות המביא לידי חיבורים חזקים שמחדשים רוח לתוך הנפש הבונה מקום חדש.
ואילו בירור היא תהליך המפרק, מבדילה, מפרידה בין הגורמים בתערובת.
אבל קשה להסביר לאנשים את זה, יותר קל לרב העם לקבל בירורים, זה שפה שנשמעת
