מתני'
ההלל והשמחה שמונהכיצד
מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג:
[עכשיו מובן, כיצד המשנה אומרת, והייתי מצפה לתיאור של פעולות, כמו ניסוך המים למטה, אלא כיצד והתשובה היא מלמד שחייב..., כלומר על ידי המשכת האור משבעה הימים לשמיני, נוצרת שמחה, על ידי כבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג נוצרת ההלל והשמחה]
גמ'
מנה''מ
דת''ר
{דברים טז-טו} והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרוןאו אינו אלא יו''ט הראשוןכשהוא אומר אך חלקומה ראית לרבות לילי יו''ט האחרון ולהוציא לילי יו''ט הראשוןמרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניוומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו:
מתני'
סוכה שבעה כיצדגמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלהמפני כבוד יו''ט האחרון של חג:
גמ'
אין לו כלים להוריד מהואין לו כליםאלא כי אשתמש במאי אשתמשאלא אין לו מקום להוריד כליו מהו
[כנראה חייבין להוריד מקדושת הסוכה, אין זה בדין סוכה שבעה, אלא מדין היכר לשמיני חג עצרת? או בעיה של בל תוסיף? אבל מדוע, פשוט לא יכנס לסוכה בשמיני....]
ר' חייא בר (רב) אמר
פוחת בה ארבעה
ור' יהושע בן לוי אמר
מדליק בה את הנר
ולא פליגי הא לן והא להו
[פוחת בה ארבע בשביעי של חג הסוכות! - אע״פ שהמשנה אמרה ׳לא יתיר את סוכתו׳,
עכשיו נראה לי פשוט לשיטת הרב אשלג, אין לו כלים - אין לו כלי קבלה לקבל את השפע, האור של שמחת החג - על זה שואלת הגמרא, הרי הוא בן אדם, בוודאי יש לו כלים, אלא אין לו מקום להוריד כליו, אין לו דרך ליצור חסרון, ירידה, על זה עונה הגמרא שתי תשובות, ר׳ חייא בר רב אמר פוחת - מיצר חיסרון ור׳ יהושע בן לוי אמר מדליק נר, מוסיף אור - ולא פליגי - לשיטת הרב קוק - בחוץ לארץ אין דרך להוסיף אור.]
הא תינח סוכה קטנה סוכה גדולה מאי איכא למימר
דמעייל בה מאני מיכלאדאמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא מאני משתיא במטללתא:
[אז אני קורא את שתי המשניות ביחד, שמיני יש בה הלל ושמחה כמו שביעי, ולכן גם בשמיני אוכלים בסוכה, רק שלא ממש אפשר, אז פוסלים את הסוכה, או יותר טוב, הסוכה תהיה כשרה, רק שהכלים של הסוכה יהיו בשינוי, ולכן השמחה בשמיני היא ממש המשך רק כלי השמחה הם שונים. כלומר האור היורד לשמיני היא אותה אור שיורד בשביעי, רק שהכלי קבלה שונים - במקום לולב, יש ניסוף מים...]
(דף מח - ב)
מתני'
ניסוך המים כיצדצלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים היה ממלא מן השילוחהגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעועלה בכבש ופנה לשמאלושני ספלים של כסף היו שםר' יהודה אומרשל סיד היו אלא שהיו מושחרין פניהם מפני הייןומנוקבין כמין שני חוטמין דקין (ואחד) מעובה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחתמערבו של מים מזרחו של יין עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצאר' יהודהאומר בלוג היה מנסך כל שמונהולמנסך אומר לו הגבה ידך שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהןכמעשהו בחול כך מעשהו בשבתאלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכהנשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח:
גמ'
מנא הנ''מאמר רב עינא דאמר קרא {ישעיה יב-ג} ושאבתם מים בששון וגו'הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחהא''ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב {ישעיה לה-י} ששון ושמחה ישיגו וגו'א''ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב {אסתר ח-יז} שמחה וששון ליהודיםא''ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא דכתיב {ישעיה נה-יב} כי בשמחה תצאוא''ל שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששוןא''ל ההוא מינא דשמיה ששון לר' אבהו עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם מים בששוןא''ל אי הוה כתיב לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא:
עלה בכבש ופנה לשמאלו כו':
ת''ר כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאלחוץ מן העולה לשלשה דברים הללו שעולין דרך שמאל וחוזרין על העקבואלו הן ניסוך המים וניסוך היין ועולת העוף כשרבתה במזרח:
אלא שהיו משחירין:
בשלמא דיין משחיר דמיא אמאי משחיר כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא של מים אתי לאשחורי:
ומנוקבים כמין ב' חוטמין וכו':
לימא מתניתין ר' יהודה היא ולא רבנן דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה דאי רבנן כי הדדי נינהו אפי' תימא רבנן חמרא סמיך מיא קליש הכי נמי מסתברא דאי רבי יהודה רחב וקצר אית ליה דתניא רבי יהודה אומר שני קשוואות היו שם אחד של מים ואחד של יין של יין פיה רחב של מים פיה קצר כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת ש''מ: מערבו של מים:
(דף מט - א)
ת''ר
מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו
לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום
שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה
שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה
רבי יוסי בר יהודה אומר אף הסובב
אמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן
שיתין מששת ימי בראשית נבראושנאמר {שיר השירים ז-ב} חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמןחמוקי ירכיך אלו השיתין כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהוםמעשה ידי אמן זו מעשה ידי אומנותו של הקב''ה
תנא דבי ר' ישמעאל
{בראשית א-א} בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית
תניא ר' יוסי אומר
שיתין מחוללין ויורדין עד תהום
שנאמר {ישעיה ה-א} אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בוויטעהו שורק זה בית המקדשויבן מגדל בתוכו זה מזבחוגם יקב חצב בו אלו השיתין
תניא א''ר אלעזר בר צדוק
לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבשואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילהובאין ושורפין אותו בקדושה שנא' {במדבר כח-ז} בקדש הסך נסך שכר לה'
דף מט - ב
כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה
מאי משמע
אמר רבינא אתיא קדש קדש
כתיב הכא {במדבר כח-ז} בקדש הסך נסךוכתיב התם {שמות כט-לד} ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא
כמאן אזלא הא (דתניא) נסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן
לימא רבי אלעזר בר צדוק היאדאי רבנן הא נחתו להו לתהוםאפילו תימא רבנן בדאיקלט
ואיכא דאמרי
לימא רבנן היא ולא ר' אלעזר בר צדוקדאי רבי אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימיאפילו תימא רבי אלעזר אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו
אמר ריש לקיש
בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח פוקקין את השיתיןלקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה'
מאי משמע
אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות
אמר רב פפא שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע
אמר רבא צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא ליגמע גמועי
רבא אכסא דברכתא אגמע גמועי
[צריך להנות מהשפע, אבל קצת קצת]
דרש רבא מאי דכתיב {שיר השירים ז-ב} מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנא' {תהילים מז-י} נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים תנא דבי רב ענן מאי דכתיב {שיר השירים ז-ב} חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה כירך לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר והיינו דא''ר אלעזר מאי דכתיב {מיכה ו-ח} הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה והלא דברים ק''ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה א''ר אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר {משלי כא-ג} עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח וא''ר אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר {הושע י-יב} זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל וא''ר אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ת''ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים וא''ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד שנאמר {תהילים לג-ה} אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת''ל {תהילים לו-ח} מה יקר חסדך אלהים (חסד ה' מלאה הארץ) וגו' יכול אף ירא שמים כן ת''ל {תהילים קג-יז} וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו א''ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנא' חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וא''ר אלעזר מאי דכתיב {משלי לא-כו} פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד:
כמעשהו בחול כו':
ואמאי נייתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת
דף נ - א
ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו א''ר ינאי א''ר זירא אפילו תימא יש שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן: נשפכה או נתגלתה כו': ואמאי ליעביר במסננת לימא מתני' דלא כר' נחמיה דתניא מסננת יש בו משום גילוי אמר רבי נחמיה אימתי בזמן שהתחתונה מגולה אבל בזמן שהתחתונה מכוסה אע''פ שהעליונה מגולה אין בה משום גילוי מפני שארס נחש דומה לספוג צף ועומד במקומו אפילו תימא רבי נחמיה אימר דאמר ר' נחמיה להדיוט אבל לגבוה מי אמר ולית ליה לרבי נחמיה {מלאכי א-ח} הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות:
דף נ - א
ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו א''ר ינאי א''ר זירא אפילו תימא יש שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן: נשפכה או נתגלתה כו': ואמאי ליעביר במסננת לימא מתני' דלא כר' נחמיה דתניא מסננת יש בו משום גילוי אמר רבי נחמיה אימתי בזמן שהתחתונה מגולה אבל בזמן שהתחתונה מכוסה אע''פ שהעליונה מגולה אין בה משום גילוי מפני שארס נחש דומה לספוג צף ועומד במקומו אפילו תימא רבי נחמיה אימר דאמר ר' נחמיה להדיוט אבל לגבוה מי אמר ולית ליה לרבי נחמיה {מלאכי א-ח} הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות:
