המשנה הע׳ ע״ב פותחת את הפרק בנושא של ביטול ברוב (או אי-ביטול), ואח״כ אומרת שתערובות של מין במינו אינו מפריע להקרבת הקורבן.
הגמרא בדף ע״ד ע״ב מביא בעיה עם פסק המשנה, הרי בעי סמיכה, בעל הקורבן חייב לסמוך ידיו על הקורבן שהקדיש, וכיצד אפשר לבחור בהמה מתוך התערובות מבלי לדעת של מי הקורבן.
רב יוסף סובר מתרץ שמדובר בקורבן נשים, שאינם צריכים סמיכה.
לשיטת רב יוסף, באמת אפשר להקריב קורבן מבלי לדעת את שם הבעלים, והשיטה הזה קשה מאוד להבין, הרי המסכת פתחה בדין הפוך, וגם ראינו משנה האומרת לשם הזבח ולשם הזובח הם תנאיים מוכרחים מהדין.
ונראה לי שרב יוסף מתאר מציאות של תערובות, והמשניות שראינו לפניכן מדברים על קורבן יחיד בנפרד. כאשר יש תערובות שתי הבהמות ושתי הבעלים מתאחדים לתערובות אחת, קצת כמו שותופות אולי, ולכן אפשר להקריב מבלי לדעת, שכל ישראל ערבים זה בזה, ויש זיקא לשתי הבהמות לשתי הבעלים. אבל סמיכה על הקורבן לא ניתנת לעשות, משום שסמיכה מפרידה בין הפרטים בתערובות, ואי אפשר לסמוך על פרט מבלי להיות ודאי מי הבעלים.
אני לומד מזה כאשר סומכים על קורבן, יש פירוד, דין, סמיכה מלשון סמכות, שררה. ולהפך כאשר מפעלים סמכות מפרידים את פרטים מתוך התערובות, הערבות של כל ישראל מתפרקת
