לשיטתי, רב כהנא מדגיש את המרחב ההפוך של רבי יוחנן, העלאה יותר חמור, מוסיף עוד נופך, שהרי בשעת איסור במות נתווסף קדושת מקום לפני ה׳, ואומנם קדושת שחיטה בהתחלת התהליך לא הייתה קיימת בשעת הקדשן, כלומר ההקדשה והשחיטה מצטרפים, אבל העלאה היא כבר פן חדש. אי כמעט מבין, שהקדשה היא תחילת עבודה (מזכיר לי משהו מתמורה) אבל העלאה אינה חלק מהעבודה, והיא אינה המשך של הקדשה, היא מצווה חדשה, אכילת מזבח, וכבוד לפני ה׳.
קי״ט ע״ב
כל הקדשים [וכו']:
אמר רב כהנא
אמר רב כהנא
לא שנו אלא בשחיטה אבל בהעלאה כרת נמי מיחייב
מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא יז, ח) ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר
מתקיף לה רבה
מתקיף לה רבה
מי כתיב ועליהם תאמר אליהם כתיב (ואליהם קרינן)
ועוד תניא
ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר בקדשיםהקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ
הרי הן בעשה ולא תעשה ויש בהן כרת
הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות
הרי הן בעשה ולא תעשה ואין בהן כרת
הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות
הרי הן בעשה ואין בהן בלא תעשה
הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת היתר הבמות
פטור מכלום
תיובתא דרב כהנא תיובתא:
