מתני'
כל כינויי נזירות כנזירותהאומר אהאהרי זה נזיראו אהא נאה נזיר נזיק נזיח פזיחהרי זה נזירהריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרעהרי זה נזירהרי עלי ציפוריםר''מ אומרנזירוחכמים אומריםאינו נזיר:
גמ'
מכדי תנא בסדר נשים קאי מאי טעמא תני נזיר
תנא אקרא קאי {דברים כד-א} והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר
וה''ק מי גרם לה לעבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין
פתח בכינויין ומפרש ידות
אמר רבא
ואיתימא כדי חסורי מיחסראוהכי קתניכל כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירותואלו הן ידות האומר אהא הרי זה נזיר
ולפרוש כינויי ברישא
תנא מההוא דסליק ההוא מפרש ברישא
כדתנן
במה מדליקין ובמה אין מדליקין ומפרש אין מדליקין ברישאבמה טומנין ובמה אין טומנין ומפרש אין טומנין ברישאבמה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש לא תצא אשה ברישא
והתנן
במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש יוצא גמל ברישאיש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ומפרש אלו נוחלין ומנחילין ברישא
אלא
לעולם תני הכי ותני הכי
אלא התם דאיסורא דנפשיה הוא מפרש איסורא דנפשיה ברישאגבי בהמה דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי מפרש היתירא ברישא
גבי יש נוחלין נמי מפרש עיקר נחלה ברישא
אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא
אלא היינו טעם
ידות הואיל ואתיין ליה מדרשא חביבין ליה
וליפתח בהון ברישא
תנא כי מתחיל מתחיל בעיקר קרבן
ולענין פירושי מפרש ידות ברישא:
[אני שומע פתיחה במקרא, תנא אקרא קאי, מצד שני מדרש עדיף, מדרשה חביבין, ומסיים בשילוב, קרא - ׳עיקר קורבן׳ ואח״כ פירוש - ׳ידות׳. אזה מה השאלה? מה המסר של הסוגיא? נזיר יש בו פתיחת קדושה כקורבן, ונפשיה, אבל קיום הקדושה מדרשה. קדושת מקרא שנוסף לו קדושת תורה שבעל פה, דרשות. אני חשבתי שנזיר בשונה מנדר היא רק קדושת מקרא]
(דף ב - ב)
האומר אהא הרי זה נזיר:
דלמא אהא בתענית קאמר
אמר שמואל
כגון שהיה נזיר עובר לפניו
[יש הדד של ׳כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין׳, אדם רואה משהו ומתיחס לראיה, מעניין לשיטתי לימדה לא קורה בזמן תצפית הראיה החדשה, יש רק זכרון של התצפית, למידה קורה אחר כך בזמן דחיסה ומסירת מידע. ולכן האומר אהא, אין פה למידה, יש תגובה לגירוי חיצוני, לא קשור למערכת יחסים הבנויה על בסיס דעת]
לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים
אמרי בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא
אבל ודאי אין הנזיר עובר לפניו אמרינן דלמא אהא בתענית קאמר
ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר
דקאמר בלבו
אי הכי מאי למימרא
מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ''ל:
אהא נאה נזיר:
ודלמא אנאה לפניו במצות
כדתניא {שמות טו-ב} זה אלי ואנוהו אנאה לפניו במצות אעשה לפניו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה אכתוב לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין נאים
אמר שמואל
שתפוס בשערו ואמר אנאה נזירא
מילתא דעבירה ואמרי' ליה נאה
אין
אין
דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הני מילי גבי נזיר טמא
דאיידי דבעי מיסתר דאמ' רחמנא {במדבר ו-יב} והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו
התם הוא דלמא אתי למיעבר על נזירותיה
אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ביה:
[נשמע אמירה בניגוד לנדרים - שנדרי רשע, והמקיים מקריב קורבן על במה, פה הנזיר לאו חוטא אלא הוא טהור, וזה מתחבר להערה שלי למעלה, נדר יש בה דיון במערכת יחסים שנבנה עם דעת, נזירות אין שיח ודיון, אין מקום להפר (אולי) יש תגובה לגירוי]
(דף ג - א)
