Tuesday, September 3, 2024

הקדמה שניה - שוחט ומעלה חייב בזמן הזה


איתמר המעלה בזמן הזה
ר' יוחנן אמר חייב
ריש לקיש אמר פטור
ר' יוחנן אמר חייב 
קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא
ריש לקיש אמר פטור 
קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ט:
מִי שֶׁשָּׁחַט קָדָשִׁים בַּזְּמַן הַזֶּה וְהֶעֱלָם חוּץ לַעֲזָרָה חַיָּב.
מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לִקָּרֵב בִּפְנִים. שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהַקְרִיב אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת מִפְּנֵי
שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא:

הַשּׁוֹחֵט קָדְשֵׁי נָכְרִים בַּחוּץ חַיָּב. וְכֵן הַמַּעֲלֶה אוֹתָן בַּחוּץ. 
וְהַנָּכְרִים מֻתָּרִין לְהַקְרִיב עוֹלוֹת לַשֵּׁם בְּכָל מָקוֹם. וְהוּא שֶׁיַּקְרִיבוּ בְּבָמָה שֶׁיִּבְנוּ. 
וְאָסוּר לְסַיְּעָן וְלַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָן שֶׁהֲרֵי נֶאֱסַר עָלֵינוּ לְהַקְרִיב בַּחוּץ. 
וּמֻתָּר לְהוֹרוֹת לָהֶם וּלְלַמְּדָם הֵיאַךְ יַקְרִיבוּ לְשֵׁם הָאֵל בָּרוּךְ הוּא:

זבחים קט״ז ב:ג׳
אמר מר ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן 
מנא ה"מ דת"ר (ויקרא יז, א) דבר אל בני ישראל 
בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין העובדי כוכבים מצווין על שחוטי חוץ


[מי ששחט חוץ לעזרה לא כתוב (וגם לא כתוב שחייב שתים) -- משמע שאין איסור שחיטה מחוץ לעזרה בזמן הזה, אבל העלה חוץ לעזרה קיימת איסור וחיוב. כלומר קדושת העזרה דווקא בהעלה קיימת בזמן החורבן. לשיטתי הקדושה לעתיד לבוא היא קדושת העלה הבאה מכוח זביחה, ולא מכוח כבוד המקדש. הרי מדוע אין מצווה של שמירת המקדש]

לא נראה סביר שאחרי החורבן תהיה קדושה לאומית במקום המקדש, גם אין ארון ברית (ראה ירושלמי) וגם אין לאום.

=-=-=-=-=-=-=-

[לא נראה שיהיה חייב כרת על העלה בחוץ בזמן הזה, שאין פגיעה בכבוד מקדש, לכן נראה לי שרבי יוחנן מחייב משום זביחה ועבודה זרה, אבל כהמשך לסוגיא של דם, רבי יוחנן סובר שהעלה היא המשך של זביחה, ולכן המעלה בחוץ דומה למעלה דם, ויש איסור לא תזבחו לשיעירים. הקדושה שרבי יוחנן וריש לקיש חלוקים עליו היא קדושת עבודה, ולא קדושת מקום]




הקדמה ראשונה - קדושה ומקום

 דתנן

א"ר אליעזר 
כשהיו בונין בהיכל היו עושים קלעים בהיכל קלעים בעזרות 
אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים 
א"ר יהושע 
שמעתי שהיו מקריבין אע"פ שאין בית 
ואוכלים קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים 
קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה 
מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא  
 
לאו מכלל דר"א סבר לא קידשה 
א"ל רבינא לרב אשי 
ממאי דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא 
ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר 
וכי תימא קלעים לר' אליעזר למה לי 
לצניעותא בעלמא 

 

הגמרא מסכמת שהקלעים אינם באים להגדיר קדושת מקום, אלא צניעותא בעלמא.  אבל ללא קדושה ראשונה היה חסר קידוש מחיצות.

יש פה שתי הגדרתו של קדושה, קדושה הבאה מהפרדה - רש״י פן תקדיש המלאה את הכרם, וקדושה הבאה מתוך הגדרת מקום. ביחס להקרבה, ואכילת קודשים היא מביאים לאותה תוצאה.

האם קדושת מחיצות היא קדושת מקום? נראה מהגמרא שכן, שהרי אכילת קודשים במקום קדוש.




=-=-=-=-=-

אבל נראה לי שכבוד המקדש -- היא מוגדרת לפני ה׳ -- וקדושת מחיצות היא הפרדה בין חוץ לפנים, עבודה זרה בחוץ? 

[התחושה שלי היא קדושת מחיצות אינה זהה לקדושת המקום, מחזיר אותי למחלוקת ר״י ר״מ בעירובין]