https://www.sefaria.org.il/Sefat_Emet%2C_Genesis%2C_Bereshit.1.3?lang=he&with=all&lang2=he

שפת אמת בראשית, א,א 

ברש"י ז"ל מה הי' עולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה. 

כי בריאת העולם היה להשפיע אור וטובו של השי"ת בעוה"ז שהוא הטבע ושעל שם זה נקרא עולם על שם ההעלם כבוד ה' בעוה"ז כמ"ש אא"ז מו"ר זצלה"ה. 

[הנחת המוצא, הקב"ה רצונו להטיב לנבראיו, והעולם יש בה חיסרון של הטוב והשפע ומאפשר לקב"ה להביע רצונו]

אך כמו שצריך להיות הכל בטל אל המכוין אז נתגדל שמו ית' בעוה"ז יותר כדכתיב וירא אלהים כל אשר עשה טוב מאוד. פי' כמ"ש כל פעל ה' למענהו כי הכלל לעולם מחובר בכח הפועל אם כי בפרט יש דברים שמתנגדים להקדושה. אבל בכלל נאמר הכל ברא לכבודו. 

[הרעיון של 'הכלל' הוא דומה למושג 'שורש' וכך הרב מפרש בהמשך, בשורשו של כל דבר יש רק טוב, הכלל המניע את הפעולה, היא טהורה, רק המעשה יש בה פרטיות, כלומר רצון אישי הפוגע בטהרתה (דרך אגב הרב מפרש את מושג הביטול)]

ועל שם זה קודם שבת הי' עולם חסר מנוחה והוא השבת שכולל כל ימי השבוע ושבת דאתאחדת ברזא דאחד כו'. שכל הדברים מתעלים ונעשין אחד מיוחדים להיות כלי להשי"ת לעשות בהם כרצונו. 

וז"ש ויכלו במד' שנעשה מעשה בראשית כלי והוא ע"י התכללות. ופי' ויכלו מלשון כלתה נפשי כי הוא הביטול שכל דבר מתבטל לנקודה חיות שיש בהם מהשי"ת. 

[משחק מילים, התכללות, מלשון 'כלל' ומלשון 'כלה', על ידי ביטול יש כלל]

וזהו נק' מנוחה שהיא שביתות הכל ומקום ושורש הכל. ועל בחי' זו נאמר הוא מקומו של עולם וכמ"ש אל יצא איש ממקומו ביום השביעי כו'. 

[בשבת אנו נמצאים במוקומו של קב"ה על ידי ביטול והתכללות]

וזה כלתה ונגמרה המלאכה כי זה מכוון הבריאה. 

[כלומר, ביטול עולם המעשה, ביטול הפרט, מאפשר את רצון הבורא, להשפיע על ידי הסרת הדברים שמתנגדים לקדושה (כמו שהרב פתח בדבריו)]

ואמרו חז"ל כלי מחזיק ברכה הוא השלום. ובזוה"ק מאי שבת שמא דקוב"ה והוא שלום. ופי' שם הוא התגלות כבודו במעשה בראשית הרחוק ג"כ 

כי קודם הבריאה הי' ה' אחד. ובחי' הבריאה הוא שמו אחד כדי להראות שלימותיו. וכשכל הבריאה מתבטל להכלל שנקרא כנס"י. זה שמו אחד והוא כלי לעצמותו ית' והבן:

[כלומר הבריאה יצרה פירוד, פרטים בעולם המעשה, ושבת מבטלת את המעשה והפרטים, וחוזרים לכלל, האחד, המאפשר לקב"ה להשפיע טובו לכנסת ישראל שהוא הכלי המקבל את השפע.]