למדנו על רשות, והניזק פעל שלא ברשות מגדיר אחריות לניזק, אבל הגמרא שלנו מרחיבה:
״אָמַרְתָּ: הֵיכָן מָצִינוּ מַזִּיק נִשְׂכָּר, שֶׁזֶּה נִשְׂכָּר? וְאוֹמֵר: ״שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם״ – בְּעָלִים מְשַׁלְּמִין, וְאֵין בְּעָלִים נוֹטְלִין.״
=--=
וראה למטה...ובגמרא
ואני עניתי
כן, אבל כעת יש הרחבה גדולה, יש אחריות של הניזק בשור תם! אף על פי שהניזק לא שינה כלום
=-=-
בשבת דברנו קצת על הסוגיא, האפשרות שהניזק משלם למזיק, ואני טענתי שהמזיק נמצא בתודעה של הכלל, ושם אין ממון, ואילו הניזק מכריח את המזיק לרדת לפרטים, ועל זה הוא משלם.
גם דברנו על שותפות, סיני העירה שמזכיר לה שנים שהולכים למסעדה ומשלמים חצי כל אחד, אע״פ שאחד בחר משהו יותר יקר מהשני, וכאשר השני לא מרגיש נעים עם זה, אזי השני מביא את התודעה לפרט.
=-=-=
דף היומי: בבא קמא דף לד
"במחשבה נוספת"
תג"ל: תלמוד גשר לחיים
אחריות חלקית בשור תם
תקציר:
אחריות של אדם על בהמתו
אחריות של אדם על נזק לא צפוי
תשלום חצי נזק מגופו
עקרונות של חיוב נזיקין:
שייכות של גוף המזיק אליו-
גופו- עצמו לעומת ממונו לעומת יצירתו. או גרימת נזק והפסד לניזק.
1. מה לומדים היום ?
בבא קמא דף לד עמוד א-ב
ת"ר שור שוה מאתיים שנגח שור שוה מאתיים והנבילה שוה חמישים זוז-
זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת,
וזהו שור האמור בתורה. דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר: שור שוה מאתיים שנגח לשור שוה מאתיים ואין הנבילה שוה כלום-
על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו...
וגם את המת יחצון- פחת שפיחתו מיתה מחצין בחי.
פחת נבילה איכא בינייהו
שבח נבילה איכא בינייהו
אית ליה לרבי יהודה פחת שפחתו מיתה מחצין בחי.
2. שאלות תג"ל:
במה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה ?
איזה תפיסות שונות יש להם ביחס לנזק לא צפוי?
3. הסבר בדרך תג"ל:
יש כמה דרכים לחשוב על תשלומי נזק:
א. פיצוי לניזק על הפסדו.
ב. קנס למזיק על "רשעו"
ג. "השבה" לניזק, מזיק אחראי להחזרתו של הניזק למצבו לפני הנזק.
ד. "החלפה" של השוורים, השור החי לניזק במקום השור המת שעובר למזיק.
רבי מאיר מובן. הוא סובר שהנזק נמדד בהפסד "נטו" שיש לניזק. ואת החוב הזה גובים מגופו של השור המזיק
לרבי יהודה יש עמדה מורכבת;
מצד אחד, מסכים עם רבי מאיר שמשלם חציו של הנזק " נטו".
ומצד שני, שיטת התשלום היא בדרך של החלפה (חלקית) בין המזיק לניזק; המזיק משלם חצי משורו שהזיק לניזק, והניזק נותן חצי מן הנבילה למזיק.
החלפה זו היא "שפה" לבטא את האחריות של המזיק על נזק לא צפוי. החלפה מסמלת אחריות על נזק למרות שהיה קשה לצפות לאירוע כזה.
4. מה אתה חושב ?
מה היחס בין מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה במשנתינו לבין מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא מסביב למשנה הקודמת ?
אשמח לשמוע ממך
צוריאל 😊
=-=-
הרב אמר:
״החלפה זו היא "שפה" לבטא את האחריות של המזיק על נזק לא צפוי. החלפה מסמלת אחריות על נזק למרות שהיה קשה לצפות לאירוע כזה.״
אני חשבתי, לבטא את האחריות של *הניזק*
ההחלפה מבטא צורך שהניזק ישתתף בתשלום, מדוע? גם הניזק יש לו אחריות לרבי יהודה
=--=
ייישר כוחך, דוד. יפה אמרת.
בא נסתכל על פרשת נגיחה בתורה.
בא נתחיל במועד: "שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו." לדעתי, בפשוטו של מקרא התורה אומרת שהמזיק משלם שור חדש לניזק. מזיק חייב להחזיר את המצב שהיה לניזק לפני הנזק, replacement. והמזיק לוקח את הנבילה, כעין
"החלפה". הניזק מקבל שור מן המזיק, והמזיק "תקוע" עם נבילה ביד.הנבילה בידי המזיק מסמלת את אחריותו לנזק.
[במאמא מוסגר, נציין שחכמים דרשו את תשלום מועד להקל על המזיק בשניים:
1. הנבילה היא עדיין של הניזק, והנזק נמדד בהפרש בין ערך כספי של החי לערך הנבילה. המזיק חייב לפצות על ההפסד הכספי של הניזק, ותו לא.
2. כפועל יוצא מכך, לא צריך לשלם לו שור חדש, אלא משלם בכל דבר "אפילו סובין".
עכשיו נחזור לתם. רבי יהודה אומר דבר שהוא קרוב לפשוטו
של מקרא בתם, ומשקף את רוח הפשט שראינו במועד.
רבי יהודה סובר שיש בדין תם החלפה בין שני השוורים, החלפה של חצאין. כלומר, בבסיס, מעיקר הדין המזיק פטור. הוא לא צריך לשלם על נזק לא מצוי. לא אחראי על נזק באופן כללי אלא אם כן פשע; וכאן לא פשע, כי נגיחה היא
התנהגות לא מצויה.
הניזק לא צריך לקבל כלום.
התורה אומרת בסדר, המזיק לא צריך לשלם מהכיס שלו. אבל בכל זאת... לפחות יפסיד חצי מהשור שלו, והוא ומקבל, "נתקע" עם חצי מן הנבילה. המזיק ממיר חצי מן החי עם חצי מן המת. זה מדגיש ומסמל את הקשר ואת האחריות (החלקית) שלו על הנזק. אולי לא לפי הדין, אלא "לפנים משורת הדין". כעין הגישה של פלגא נזקא קנסא.
מה אתה אומר ? 😊
-=-=
הרב מתאר ׳החלפה׳, במועד ובתם, ודרגות שונות של אחריות של המזיק. אני מזהה בהפסד של הניזק משהו חדש, אחריות של ניזק.
לפי הרב כל הסיפור מסובב סביב המזיק, לפי הבנתי הגמרא מחדשת כעת פן חדש, אחריות של ניזק.
חפץ לבי, אני מאמין שהאחריות של המזיק תלוי גם באחריות של הניזק. יש משהו בפעולות ברשות, שראינו, שמגדיל ראש, ונותן מבט רחבה יותר לנושא של אחריות הדדית, אם המזיק והניזק נמצאים במרחב חשיבה כללית, לא דואגים לממון (שיטת רב ורב יהודה), ואחריות של הניזק מחזיר את השיחה לפן הפרטי, אם הניזק מוריד את השיחה לעולמות פרטיים, ומוכן לקבל אחריות אז המזיק גם אחראי, אפילו על מקרה אונס.
מה חפץ לב הרב? מדוע להעמיד הכל על המזיק? מדוע להמציא קשר דרך הניזק חזרה למזיק (על ידי החלפה) כדי ליצור אחריות רק במזיק?
=-=-
אכן אתה צודק.
רואים את אחריות הניזק כאשר הוא שינה, שאז המזיק פטור. כמו בדוגמאות הבאות:
1. משנה כז. המניח את הכד ברה"ר ובא אחר...ושברה- פטור
2. משנה לב. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון...עמד בעל חבית, פטור.
3. ריש לקיש שם הרחיב...בעטה מהלכת בקבוצה פטורה, כלומר אפילו כשמזיק בעט, שינה מתוך כוונה להזיק, בכל זאת פטור בגלל השינוי והאחריות של הניזק.
4. משנה יט: אכלה כסות או כלים...ברה"ר פטור.
על פי קריאתו של רב דף כ. "כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור".
5. שיטת רב דף כא
"מקצה מקום מרשותו לרה"ר- פטורה...לאו כל כמינך דמקרבת להו פירותיך לרה"ר ומחייבת להו לתוראי"
בסך הכל, כשניזק שינה, הוא נחשב אחראי, ומזיק פטור. אם ניזק "בסדר", אז המזיק חייב.
מה אתה חושב ? 😊
