הגמרא פותחת פרק שמיני יש נוחלין במסכת בבא בתרא בהשווה של נחלה ליבום, כלומר שניהם זיקות משפחתיות
אחר כך הגמרא מביאה יחס לנחלת/ירושת הבת:
(בבא בתרא דף קי - ב)
והבנים את האב:
מנלן דכתיב {במדבר כז-ח} איש כי ימות וגו' טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם
אמר ליה רב פפא לאביי
אימא אי איכא בן לירות בן איכא בת תירות בת איכא בן ובת לא האי לירות ולא האי לירות ואלא מאן כו' לירות אטו בר קשא דמתא לירות
הכי קא אמינא איכא בן ובת לא האי לירות כוליה ולא האי לירות כוליה אלא כי הדדי לירתו
א''ל אביי
ואצטריך קרא לאשמועינן היכא דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו לכולהו נכסי ודלמא הא
קמ''ל דבת נמי בת ירושה היא ההוא {במדבר לו-ח} מוכל בת יורשת נחלה נפקא
[ואפשר שכאן פעם ראשונה מתייחסים לשפה של 'ירושה' ולא 'נחלה' (וגם הארמית 'ירות' מתחדש פה), והאמירה היא שבת יורשת (כלומר בכח) לעומת בן שנוחל, מקבל ממילא]
רב אחא בר יעקב אמר
מהכא {במדבר כז-ד} למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן טעמא דאין לו בן הא
יש לו בן בן קודם
ודלמא בנות צלפחד הוא דקאמרן הכי ניתנה תורה ונתחדשה הלכה
אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא
רבינא אמר
מהכא {במדבר כז-יא} הקרוב אליו הקרוב קרוב קודם ומאי קורבה דבן מבת שבן קם תחת
אביו ליעדה ולשדה אחוזה
יעדה בת לאו בת יעדה היא שדה אחוזה נמי מהאי פירכא גופה הוא דהא קיימא ליה לתנא
כלום יש יבום אלא במקום שאין בן
אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא
ואי בעית אימא
מהכא {ויקרא כה-מו} והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם
אלא מעתה {דברים יא-כא} למען ירבו ימיכם וימי בניכם ה''נ בניכם ולא בנותיכם
ברכה שאני:
עכשיו נראה לי יפה החילוק בין ירושה לנחלה, גם במקרא וגם בגמרא (דף ק"י)
וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃
וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָֽיו׃
וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃
וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
והכוונה במקרא, שבתוך המשפחה דיני נחלה, אבל 'שארו הקרב' מחוץ לתא המשפחה מצריך
'ירושה', והגמרא באה ומביאה את השפה הזאת לבת מול הבן, מתוך המקרא במקום אחר.
וְכׇל־בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו׃
אני לומד, בעולם מלא, כאשר קיים בן ובת, יש משפחה, והבת נוחלת, אבל כאשר אין בן, המשפחה התפרקה, ונשאר בת עם כח לרשת
