קראתי משהו בדברי חנה ארנט שגרם לי לחשוב שיש לי דרך על בסיס רשת ולא תוכן להגדיר את עצמי. בעבר הוגדרתי על ידי פעולה, מה אני עושה, או מלאכה. אבל עכשיו אנחנו חיים בתקופה שכל אחד פועל ועושה מלאכה בהרבה תחומים. אז במקום לשאול מה אני עושה פועל ואיזה מלאכה יצרתי, נראה שאפשר לשואל מה הדרגת קישוריות שלי? לכמה מוקדים אני מקושר? מה גובהה העץ ההיררכי.
עכשיו נראה לי שהסוגיא בפרק שני בקידושין דנה בשאלה הזאת:
מתני’
התקדשי
לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש של דבש ונמצא של יין בדינר זה של כסף ונמצא של זהב
של זהב ונמצא של כסף
על מנת
שאני עשיר ונמצא עני עני ונמצא עשיר אינה מקודשת
ר''ש
אומר אם הטעה לשבח מקודשת:
[לרבי שמעון
המדד של עושר ועניות הם מחוץ לזהות האדם, הם צורך גופו ומביאם תועלת אבל אינם
מגדרים אותו]
גמ’
ת''ר
התקדשי
לי בכוס זה
תני חדא בו ובמה שבתוכו
ותניא אידך בו ולא במה שבתוכו
ותניא אידך במה שבתוכו ולא בו
ולא
קשיא הא במיא הא בחמרא הא בציהרא:
[תוכו של אדם
כמותו או לא? מה גדר זהות המקדש! נראה לי
ששליח רק יוכל לקדש כאשר אין הפרדה בזהות המשלח, והשליח הוא אולי מיעוט של המשלח
אבל אינו מופרד ממנו.]
אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת:
ולית
ליה לר''ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהם אלמא איכא דניחא
ליה בחלא ואיכא דניחא ליה בחמרא הכא נמי איכא ניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא
אמר רב שימי בר אשי אשכחתיה לאביי דיתיב וקמסבר ליה לבריה הכא במאי עסקינן כגון
שאמר לשלוחו הלויני דינר של כסף ולך וקדש לי אשה פלונית והלך והלוה של זהב מר סבר
קפידא ומר סבר מראה מקום הוא לו אי הכי התקדשי לי התקדשי לו מיבעי ליה הטעה לשבח
הטעהו לשבח מיבעי ליה נמצא מעיקרא נמי דזהב הוה אלא אמר רבא אני וארי שבחבורה
תרגימנא ומנו ר' חייא בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי
קדושי מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב מר סבר
קפידא ומר סבר מראה מקום היא לו ומאי נמצא דקא צייר בבליתא אמר אביי ר''ש ורשב''ג
ור''א כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו ר''ש הא דאמרן רשב''ג דתנן
דף מט - א
גט
פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו
מתוכו שניהם פסולים ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר שיכול
לעשותו פשוט רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה והוינן בה ותנא קמא לית
ליה מנהג המדינה ואמר רב אשי באתרא דנהיגי בפשוט ועבד ליה מקושר א''נ באתרא דנהיגי
במקושר ועבד ליה פשוט כולי עלמא לא פליגי דודאי קפידא כי פליגי באתרא דנהיגי בין
בפשוט בין במקושר ואמר ליה עביד לי פשוט ואזל ועבד ליה מקושר מר סבר קפידא ומר סבר
מראה מקום הוא לו ר' אלעזר דתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי ממקום פלוני וקבל לה
גיטה ממקום אחר פסול ורבי אלעזר מכשיר אלמא קסבר מראה מקום היא לו
אמר
עולא
מחלוקת
בשבח ממון
אבל
בשבח יוחסין דברי הכל אינה מקודשת
מאי
טעמא מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא
תניא
נמי הכי מודה ר' שמעון אם הטעה לשבח יוחסים אינה מקודשת אמר רב אשי מתניתין נמי
דיקא דקתני ע''מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא
נתין ולא פליג ר''ש
מתקיף
לה מר בר רב אשי
אלא
דקתני ע''מ שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו
על
מנת שאין לו ויש לו
דשבח
ממון הוא
הכי
נמי דלא פליג
אלא
פליג
ברישא וה''ה לסיפא הכא נמי פליג ברישא וה''ה לסיפא
הכי
השתא התם אידי ואידי דשבח ממון פליג ברישא והוא הדין בסיפא
הכא
דשבח יוחסים הוא אם איתא דפליג נתני
איבעית
אימא
הכא
נמי שבח יוחסים
מי
סברת מאי מגודלת גדולה ממש
מאי
מגודלת גדלת דאמרה היא
לא
ניחא לי דשקלה מילי מינאי ואזלא נדיא קמי שיבבותיי
תנו רבנן
על מנת
שאני קריינא
כיון
שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת
ר'
יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם
יתרגם
מדעתיה
והתניא
ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף
אלא
מאי תרגום תרגום דידן
והני
מילי דא''ל קריינ' אבל אמר לה קרא אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובי בדיוקא
על מנת
שאני שונה
חזקיה
אמר הלכות
ור'
יוחנן אמר תורה
(דף מט – ב)
מיתיבי
איזו
היא משנה ר' מאיר אומר הלכות ר' יהודה אומר מדרש
מאי
תורה מדרש תורה
והני
מילי דאמר לה תנינא
אבל
אמר לה תנא אנא עד דתני הילכתא ספרא וסיפרי ותוספתא
ע''מ
שאני תלמיד
אין
אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו בכ''מ דבר אחד בלימודו
ואומרו ואפילו במסכתא דכלה
על מנת
שאני חכם
אין
אומרים כחכמי יבנה כר' עקיבא וחביריו אלא כל ששואלים אותו דבר חכמה בכל מקום
ואומרה
על מנת
שאני גבור
אין
אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה אלא כל שחביריו מתיראים ממנו מפני גבורתו
על מנת
שאני עשיר
אין
אומרים כרבי אלעזר בן חרסום וכרבי אלעזר בן עזריה אלא כל שבני עירו מכבדים אותו
מפני עושרו
על מנת
שאני צדיק
אפילו
רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו
על מנת
שאני רשע
אפילו
צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו
[יש זוגות: (ציבור, פרטי) – אולי
(יוחסין, ממון)
קריינא,
שונה
תלמיד, חכם
גבור, עשיר
צדיק, רשע
אף על פי שהאישה מקפידה מן הסתם יותר
ביוחסין, ???פה הגמרא לשיטת האיביעת אימא???
]
[רוב ומיעוט, --
כמו רשע ומיעוט צדיק, המיעוט מקיים את האמירה וההקדשה. החכם יש רק מיעוט חכמה וכן הלאה. וכן יוחסין וממון. אבל יש רוב שמתפשטת על
המיעוט, וזה במידות גסות, גבורה. לשיטתי יוחסין וממון שתי דרגות
שונות בעץ ההיררכי של ערכים. אבל מידות הם
כולם באותה דרגה, ולכן יש כפייה במידות של הרוב על המיעוט על ידי התפשטות, ביטול
הפרט. לעומת יוחסין וממון שתי דרגות שאינם
כופים זה על זה. בכל המקרים האלו
המקדש יודע מי הוא, יש זהות מאוד ברורה, אומה, אישה, עבד, רק האישה אינה מבורר לה
ולכן מקודשת, אבל במשנה הבאה המקדש עצמו
נמצא בספק זהות.]
עשרה
קבים חכמה ירדו לעולם
תשעה
נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו
עשרה
קבים יופי ירדו לעולם
תשעה
נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו
עשרה
קבים עשירות ירדו
לעולם
תשעה נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו
י'
קבים עניות ירדו לעולם
תשעה
נטלה בבל ואחד כל העולם כולו
[חכמה, יופי – (יוחסין: ארץ ישראל, ירושלים)
עשירות, עניות –
(ממון: רומיים, בבל)]
[-- עד כאן ערכים
מובדלים, יוחסין מול ממון, בריאה מול עשיה. עכשיו מידות שאינם מובדלים]
עשרה
קבים גסות ירדו לעולם
תשעה
נטלה עילם ואחד כל העולם כולו וגסות לבבל לא נחית והכתי' {זכריה ה-ט} ואשא עיני
וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את
האיפה בין הארץ ובין השמים ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה
ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער וא''ר יוחנן זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל אין
להכא נחית ואשתרבובי הוא דאשתרבובי להתם דיקא נמי דקתני לבנות לה בית ש''מ איני
והאמר מר סימן לגסות עניות ועניות בבבל הוא דאיכא מאי עניות עניות דתורה דכתיב
{שיר השירים ח-ח} אחות לנו קטנה ושדים אין לה וא''ר יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא
זכתה ללמד
עשרה
קבים גבורה ירדו לעולם
תשעה
נטלו פרסיים וכו'
[גסות, גבורה –
עילם ופרס]
עשרה
קבים כנים ירדו לעולם
תשעה
נטלה מדי כו'
עשרה
קבים כשפים ירדו לעולם
תשעה
נטלה מצרים כו'
עשרה
קבים נגעים ירדו לעולם
ט'
נטלו חזירים כו'
י'
קבים זנות ירדו לעולם
תשעה
נטלה ערביא כו'
[כנים, כשפים, נגעים,
זנות]
עשרה
קבים עזות ירדו לעולם
תשעה
נטלה מישן כו'
עשרה
קבים שיחה ירדו לעולם
תשעה
נטלו נשים כו'
[עזות, שיחה]
[עשרה עד פה
שמונה מדות: 2-4-2, או אפשר, 2-2-2-2 בצורה קיאסטי]
[גסות וגבורה
כנים, כשפים,
נגעים, זנות
עזות, שיחה
כך אני לומד,
שיחה וגבורה – תקשורת יוחסין, אבל עזות וגסות – מידות פרטייות ממון.
]
עשרה
קבים שכרות ירדו לעולם
תשעה
נטלו כושים כו'
עשרה
קבים שינה ירדו לעולם
תשעה
נטלו עבדים ואחד נטלו כל העולם כולו:
[שכרות, שינה
(כוש עבד כמו כנען, בנו של חם)]
[שתים בסוף – בני
חם, מזכיר יוחסין אבל של מידה. אם התחלנו
בהפרדה בין יוחסין לממון, סיימנן עם קשר ביניהם.
הקידושין בתנאי, התנאי כמו שליח, דבר שמפריד בין המקדש לאישה, כל זמן
שהתנאי מתכלל לתוך האדם, יש לו חלק בתנאי, בין עם זה מיוחסין בין אם זה ממון,
מקודשת. אע"פ שהייתי מחלק בין יוחסין
שבה הייתי אומר הגברא אינו יכול לקדש, פה לומדים שאין מקום להפריד בין יוחסין
לממון...אולי??? והמשנה הבאה ממשיכה את
העירבוב בין יוחסין לממון, 'בית' זה וזה, בנים גם. האני שבאדם מגדיר את עצמו מעכב בקידושין,
אע"פ שהיא מקבלת משום שהמקדש לא שלם אם זהותו עצמו, אין לו התכללות
עצמית לכן אין קידושין חלים!]
מתני’
ע''מ שאני
כהן
ונמצא לוי לוי ונמצא כהן
נתין
ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין
בן עיר
ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר
[אני הייתי מצרף
'בין עיר' ל'ביתי קרוב', אבל לא כך עשתה המשנה. אלא מקום מגורים היא יחוס ולא
ממון! אני לומד שיש יחוס הבא במורשה
וירושה ויש יחוס שאדם עושה לעצמו, ושניהם נהפכים להיות חלק מ'אני' שבו!]
על מנת
שביתי
קרוב למרחץ ונמצא רחוק רחוק ונמצא קרוב
על מנת
שיש
לו בת או שפחה מגודלת ואין לו או
על מנת
שאין
לו ויש לו
על מנת
שאין
לו בנים ויש לו
או
על מנת שיש לו ואין לו
ובכולם
אע''פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו
אעפ''כ
אינה מקודשת
וכן
היא שהטעתו:
