שרפרף הינו כסא פשוט הבנוי מארבעה פרטים. שלושה רגלים ומקום ישיבה.
אם המקום ישיבה דומה לרגלים העומדים במצב עולה ויורד אין דרך לשרפרף לתפקד כמקום ישיבה.
אפילו אם הרגלים שונים בתכלית השינוי ממקום הישיבה אבל כל הרגלים זהים ומקומם תחת במקום ישיבה זהה. השרפרף גם לא יכול לעמוד. שהרי דומה לכסא עם רגל אחד.
ככל שהרגלים מרוחקים אחת מהשניה יש יותר איזון ויציבות לשרפרף.
כל רגל היא פרט. וכל פרט חייב להיות שונה מחברתה כדי ליצור כלל יציב שאינן מתכפל על עצמו.
כאשר הפרטים שונים אחד מהשני ומתחברים יש לעמוד על צורת החיבורים. בשרפרף כל רגל מחובר למקום הישיבה אבל אינו מחובר לרגל אחר וגם אינו מחובר לאותו מקום במקום ישיבה. חיבור זה צריך הכוונה. שטבע הדבר שמחברים פרטים הוא לחבר את כולם בצורה שווה וכמו שראינו כל פרט חייב להיות שונה ולהתחבר במקום שונה. בדוגמא הזאת יש שני סוגי פרטים שוני: רגלים, ומקום ישיבה. ויש חיבורים שונים
כאשר הפרטים בשרפרף התחברו נברא כיסא ראוי לשימוש. האם הפרטים התבטלו? כאשר אני מודד את השרפרף במדד של שימוש ככסא אכן אין פרטים נפרדים. אין רגל ואין מקום ישיבה. כל זמן שהכיסא יציב. אבל אם הכיסא אינו יציב אני יתחיל לבדוק את הרגלים ושאר הפרטים. כלומר ככל שהפרטים יותר רחוקים אחת מהשני ההתבטלות הבאה מכוח התכללות יותר שלימה.
בעולם של רב אשלג ככל שהפרט אינו מתפקד הוא מתבטל. ובעולם של רב קוק הפוך.
עוד נראה שעד שלא נתנתי משמעות לבריאה החדשה אין התכללות. כלומר רק כאשר אני מחוץ למערכת הפרטים רואה את הצורות המתחברות ואומר זה שרפרף רק אז יש משמעות ורק אז הנאמר למעלה נכון. רק אז היחס בין הפרטים מעכב. שהרי אם אני יתן משמעות אחרת נניח שהפרטים ביחד הם כלי כמו פטיש למשל אז באמת מקום הפרטים פחות חשוב.
דרך אגב נראה לי עוד דוגמא סל של פירות. ככל שיש פירות שונות בתוך הסל הערך של הסל עצמו מתעצם. ואילו יש אוסף של פירות דומות הייתי אומר שיש כלל של פירות אבל לא ריבוי.
