יגעת ומצאת תאמין

חשבתי שוב על האמון הנבנה בחכמים כאשר אני לומד גמרא בשיטת הרב צוריאל (או בשיטתי) המחייב אמונה, וסדר הדברים בערך כך:
אני מאמין שקיימת מסר בשבילי בתוך הטקסט, אני קורא את הטקסט, והפרטים לא מתאחדים, אני מאמין שקיימת איחוד בפרטים כדאי למקסם את האינפורמציה במסר (אחרת המסר יהיה פשטני מידי ולא משמעותי). 
מתוך אמונה שקיימת מסר, ואמונה שהפרטים צריכים להתאחד לסיפור, אני מחפש את הסיפור (שמדבר אלי), וכאשר אני מוצא את הסיפור נבנה בי אמון חזק. 
ללא האמונה באיחוד הפרטים בטקסט ובקיום המסר לא הייתי מוצא כלום (פירוש נפלא ל- יגעת ומצאת תאמין -- כלומר תאמין ואז כאשר תייגע תמצא)