שבת הגדול -- תשע״פ

שבת הגדול -- תשע״פ

הלכות שביתת יום טוב - פרק שמיני

הלכות שביתת יום טוב - פרק שמיני
x
x

יז [ע] אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּמוֹ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶן אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וְגוֹעֲרִין בּוֹ וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲבָל אֵין מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ. חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אַחַר חֲצוֹת מְנַדִּין אוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם לֹא נִדּוּהוּ. לְפִי שֶׁיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֵינוֹ כִּשְׁאָר עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים [פ] מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן:

 מגיד משנה   וכתב רבינו ואין צ''ל שמכין אותו מכת מרדות לפי שהשמתא חמורה היא ממכת מרדות כמבואר פרק ראשון. עוד כתב רבינו שאיסור המלאכה בערבי פסחים מחצות ולמעלה הוא מפני החגיגה ושחיטת הקרבן והטעם הזה מבואר בירושלמי שאמרו אינו בדין שתהא עסוק במלאכה וקרבנך קרב. ובזמן הזה גם כן אסור שאע''פ שבטל הטעם לא בטלה גזרה. ורש''י ז''ל פירש הטעם מפני שיש לו לטרוח בצרכי מצה ומרור מה שאין כן בשאר ערבי יו''ט. וקשה לי א''כ ערב הסוכות נמי הרי יש לו לטרוח בסוכתו אלא ודאי טעם הירושלמי עיקר:

 לחם משנה  אסור לעשות מלאכה בערב יום טוב וכו'. כתב ה''ה ז''ל וקשה לי אם כן ערבי חג הסוכות וכו'. אפשר דרש''י ז''ל יתרץ דשאני ערב פסח שעסוק במצה שמורה שמצותה מחצות ולמעלה:

יח לְפִיכָךְ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְהוּא קַל מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲצִי הַיּוֹם וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד חֲצִי הַיּוֹם תָּלוּי בַּמִּנְהָג. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין:

הלכות מעשה הקרבנות - פרק ראשון

א כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל מִינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה בָּאִין מֵחֲמִשָּׁה מִינִין בִּלְבַד. מִן הַבֹּקֶר וּמִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַתּוֹרִים וּמִן בְּנֵי הַיּוֹנָה:

 כסף משנה  כל הקרבנות של מיני נפש חיה וכו'. הכל מבואר בתורה כמו שכתב רבינו בסוף דבריו:

ב וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת בֵּין שֶׁל צִבּוּר בֵּין שֶׁל יָחִיד אַרְבָּעָה מִינִין. עוֹלָה. וְחַטָּאת. וְאָשָׁם. וּשְׁלָמִים:
ג וְעוֹד יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה מִינֵי קָרְבַּן יָחִיד וְהֵם הַפֶּסַח. וְהַבְּכוֹר. וְהַמַּעֲשֵׂר:
ו קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד הֵם הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח. וְהַחֲגִיגָה וְהִיא שְׁלָמִים. וְהָרְאִיָּה וְהִיא עוֹלוֹת...
ז כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן חוּץ מִן הַנְּדָבָה. וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָן חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. וְאִם קָרַב הַזֶּבַח חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶם. וְקָרְבַּן יָחִיד שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן הֲרֵי הוּא כְּקָרְבַּן צִבּוּר וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ:

 כסף משנה  ... ומה שכתב רבינו וקרבן היחיד שקבוע לו זמן הרי הוא כקרבן צבור וכו'. פשוט הוא דכיון שעבר זמנו בטל קרבנו. וקרבן יחיד שקבוע לו זמן היינו חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים:
[הערה: אין הסף משנה מביא קורבן פסח כדוגמה של קורבן יחיד שקבוע לו זמן]

הלכות כלי המקדש והעובדים בו - פרק ששי

א אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵן קָרְבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּן עוֹמְדִין בָּעֲזָרָה בִּשְׁעַת קָרְבָּן. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּבְרְרוּ מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים וִירֵאֵי חֵטְא וְיִהְיוּ שְׁלוּחֵי כָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְהֵם הַנִּקְרָאִים אַנְשֵׁי מַעֲמָד. וְחִלְּקוּ אוֹתָם כ''ד מַעֲמָדוֹת כְּמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה. וְעַל כָּל מַעֲמָד וּמַעֲמָד אֶחָד מֵהֶן מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם וְהוּא נִקְרָא רֹאשׁ הַמַּעֲמָד:

קרית ספר בהלכות כלי המקדש
אי אפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו דכתיב בפסח שהוא קרבן של כל יחיד מישראל שם תזבח את הפסח אין לי אלא הוא שלוחו מנין ת"ל ובשלת ואכלת וא"כ מה ת"ל שם לומר שאסור לעשות מלאכה דאינו בדין שתהא עסוק במלאכה בזמן שקרבנך קרב וקרבנות הצבור הם קרבנות של כל ישראל ואי אפשר שיהיו כל ישראל עומדים בעזרה בשעת קרבן ועוד דלא כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון וגו' ובקרבן פסח נמי ילפינן לשלוחו כדאמר' ולא תימא דליהוו אסורין במלאכה כל ישראל כדילפינן בפסח דכתיב שם דאע"ג דאיסור מלאכה ליחיד שקרב קרבנו הוי מדאוריתא ולא אסמכתא אפ"ה בקרבן כל ישראל לא אסירא מלאכה דאם כל ישראל יהיו יושבין ובטלים הא כתיב ואספת דגנך מי אוסף להם את הדגן הילכך אפשר דמדאוריתא בעיא שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבן ולכך תקנו וסדרו הנביאים הראשונים כ"ד מעמדות אבל איסור מלאכה אפילו לאנשי מעמד אינה אלא מדרבנן וכן תעניתם ותפלתם אינו אלא תיקון נביאים:

הלכות כלי המקדש והעובדים בו - פרק ששי

ט וּמַהוּ קָרְבַּן הָעֵצִים. זְמַן קָבוּעַ הָיָה לְמִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לָצֵאת לַיְעָרִים לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. וְיוֹם שֶׁיַּגִּיעַ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה זוֹ לְהָבִיא הָעֵצִים הָיוּ מַקְרִיבִין עוֹלוֹת נְדָבָה וְזֶהוּ קָרְבַּן הָעֵצִים וְהָיָה לָהֶם כְּמוֹ יוֹם טוֹב. וַאֲסוּרִין בּוֹ בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית וּבַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וְדָבָר זֶה מִנְהָג:

החיד״א חומת אנך -- איוב א׳

וישלח איוב ויקדשם. פי׳ הרמב״ן ז״ל ויקדשם מאשה ואפשר לומר ויקדשם שלא יעשו מלאכה כמ״ש התוספות בפסחים דף נ׳ משם הירושלמי דיחיד ביום שמביא קרבן אסור במלאכה ע״ש ואפשר דאיוב הנהיג לבניו כן ביום שמקריב קרבן עליהם שלא יעשו מלאכה 

הלכות קרבן פסח - פרק עשירי

יב כְּשֶׁמַּקְרִיבִין אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן מַקְרִיבִין עִמּוֹ שְׁלָמִים בְּיוֹם י''ד מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן. גְּדוֹלִים אוֹ קְטַנִּים. זְכָרִים אוֹ נְקֵבוֹת כְּכָל זִבְחֵי הַשְּׁלָמִים. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים טז-ב) 'וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר'. אֵימָתַי מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּא בְּחל וּבְטָהֳרָה וּבְמוּעָט. אֲבָל אִם חָל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁבָּא הַפֶּסַח בְּטֻמְאָה אוֹ שֶׁהָיוּ הַפְּסָחִים מְרֻבִּים אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה. וְאֵין מַקְרִיבִין אֶלָּא הַפְּסָחִים בִּלְבַד:

...

יג חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת וְאֵינָהּ חוֹבָה. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד כְּכָל זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-ד) 'וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה אַזְהָרָה לְמַנִּיחַ בְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר. שֶׁנֶּאֱמַר לַבֹּקֶר עַד בֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי. וְהַמּוֹתִיר אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא יִשְׂרֹף הַנּוֹתָר מִמֶּנָּה כִּשְׁאָר הַנּוֹתָרִים:

נחזור - הלכות שביתת יום טוב - פרק שמיני
יז [ע] אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים.... חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אַחַר חֲצוֹת מְנַדִּין אוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם לֹא נִדּוּהוּ. לְפִי שֶׁיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֵינוֹ כִּשְׁאָר עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים [פ] מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן:

נראה לי שהרמב״ם מתכוון לשני הקורבנות, קורבן חגיגת י״ד וקורבן פסח, לכן אינו אומר ׳שחיטת הפסח׳, אלא ׳שחיטת קרבן׳.  ואפשר משום שחגיגת י״ד רשות לכן מנהג המקום קובע מתחילת היום, שזמן חגיגת י״ד כל היום.  רק זמן הפסח מחצות.

אם כן למדנו שקיימים שלושה חגים, י״ד מתחיל בחג ׳חגיגת י״ד׳ ממשיך עם חג הפסח (קורבן פסח) ומסתיים עם חג המצות.  איסור מלאכה בי״ד בא מכוח שלושתם, מטעם חג המצות כמו כל ערבי חגים ושבתות, מטעם קורבן פסח מחצות, אבל מטעם חגיגת י״ד מתחילת היום.