מספרים, כמות ואיכות, בהלכה והלכה למעשה

Is this a good example

https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2018/03/scale-dependent-halacha.html

----

Two conversations:

I)  What justifies the use of force by the government in dealing with COVID?

--

1. The government needs to protect individuals (citizens), anyone can infect a person, hence the government can limit the freedom of the individual for the good of others 

2. COVID is a pandemic (epidemic) it affects the entire country, hence it is a national crisis and permits the national government to step in.

Or the conversation is:

II)  Why does the Mishna say the renter is absolved from paying his debt in a national crisis? (Halachic question today, do you need to pay rent for a store that the government shutdown)

--

1. The renter has no remedy, אונס, but if the renter could solve the problem (like by bringing water from the main river for himself) then he is required to pay his debt

2. The renter had a contract with certain expectations, natural events, COVID is unnatural hence it is not covered in the contract (similar to (1) in that a form of אונס)

3. The renter can say to the owner, you would have lost rent either way, since no one would pay you

4. The renter is only obligated to pay when he is the owner (private property, even if temporary) of the property, ownership is a manifestation of a private system, the national crisis removed the ownership, by removing the private system, both the renter and the owner of the property are now in the same system, the national system, and neither own any property 

III) What happens if a large river dries up, yet the farmer can solve the problem?  Or is the definition of a Makat Medina that which can't be solved?

--

בבא מציעא ק״ד
מתני' 

המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן 

יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו 

אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן זה 

יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו:

גמ' 

היכי דמי 

אילימא דיבש נהרא רבה אמאי אינו מנכה לו מן חכורו 

נימא ליה מכת מדינה היא 

אמר רב פפא דיבש נהרא זוטא 

דאמר ליה איבעי לך לאתויי בדוולא 

[מה כוונת רב פפא, האם הכוונה לומר שיבש נהרא זוטא בוודאי אינו מכת מדינה, אבל בכל זאת נשאר מצב שאינו לפי הציפיות, לזה מתרץ רב פפא, הציפיות הוא שאיכר יעבוד קשה.  או הכוונה היא שההגדרה של מכת מדינה היא סוג של אונס, שאינו יכול לתקן בעבודתו]

אמר רב פפא הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנותא בין בקבלנותא 

מכאן ואילך דאיתא בקבלנותא ליתא בחכרנותא ודאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא:

תוס׳ דאפשר לאתויי בדוולא. 

וא"ת אפילו לא אפשר נמי אמאי מנכין לו דכיון דלא יבש נהרא רבה תו לא הוי מכת מדינה 

[מה ההגדרה של מכת מדינה?]

וי"ל דנקט האי טעמא לאשמועינן דאפילו יבשו נמי שאר יאורי שדות אחרים דהשתא הוי מכת מדינה אפילו הכי אינו מנכה לו כיון דאפשר לאתויי בדוולא מנהרא רבה דדוקא באכלה חגב או נשדפה שאין יכול לתקן הקלקול ע"י שום טורח מנכה לו 

[בתחילת דבריו היה נראה לי לומר ׳אפילו יבשו שאר יאורי שדות -- לא הוי מכת מדינה, זה שהרבה יחידים סובלים אינו מגדיר מכת מדינה -- אבל לא כך מפרש תוספות]

אי נמי יש לומר דודאי בחכירות לא היה צריך לטעם זה אפילו בלא אפשר לאתויי אתי שפיר אבל משום קבלנות איצטריך שלא יוכל לומר לא אתעסק בה ואפ"ה לא אשלם במיטבא לפי שאינו מחוייב להביא מנהרות אחרים הרחוקים ביותר ועל כן הוצרך לומר דלא יבש נהרא רבה ומצי לאתויי בדוולא ולכך מחוייב לעשות בקבלנותו:

=-=-=-=-=-=--=-

- הרב רפפורט

ובכן, הנה הדבר: יש כמה וכמה מעברי פאזה הלכתיים לגבי אנשים, הקשורים במספרים, כמו בין תשעה אנשים לעשרה שהזכרת). כמו כן יש בית של שלושה, של עשרים ושלשה ושל שבעים ואחד, ולכל אחד סמכות שונה לגמרי. יש קהילות, ובקהילה מקבלים הכרעה על פי רוב. כל מעבר כזה צריך דיון בפני עצמו. בכלל לא ברור אם יש כלל אחיד מה מודדים בקהילה כדי לקבל החלטה, ויש בזה מחלוקות.

עם זאת, יש מעבר פאזה ברור לגמרי כאשר מדברים על הציבור כולו (כלל ישראל - לא רוב), יש לזה השלכות רבות, כמובן, אבל אזכיר כאן השלכה אחת. אינני מדבר על הציבור מבחינת אחריות שלטונית, אלא מבחינת קבוצה של בני אדם (ששים רבוא בתחילת הווצרותו של עם ישראל). המתרחש בכלל ישראל, דומה, באופן פרקטאלי גם למתרחש בקהילה ובמנין אנשים, אבל כיוון שהסקאלה שונה, גם המהות שונה.

בציבור של כלל ישראל הכהנים עובדים בבית המקדש עבור כולם. לא במובן של חלוקת תפקידים, אלא כל ישראל נמצא במקדש למרות שרק מעטים נמצאים בפועל. היחיד בתוך ציבור מגלם (personifies) את הציבור כולו. לכן כל אחד נמצא במקדש (ע"ע מעמדות), כל אחד עובד את אדמתו, ובתחילת הכיבוש כל אחד גילם את כלל ישראל כאשר כל שבט הלך וכבש לעצמו נחלה לאחר מות יהושוע (עי' רמב"ם תרומות א, ב). לכן מצוות השייכות למצורעים, לזבים וכו' שייכות לכלל ישראל. "כולנו מצורעים"... והמצוות האלה נחשבות שוות בכל. "שווה בכל" פירושו נמצא בפאזה הציבורית כאשר אחד מגלם את כולם. הסיבה לכך היא תלמוד תורה. כיוון שכל גבר חייב ללמוד את כל המצוות, הוא שייך לכולן, כמו שראינו בדברי "אגלי טל" בפתיחה. כל דבר שאינו שייך לכל הציבור (אפילו אם אינו שייך לנשים) לא מתקיים בו הרעיון שאחד מגלם את כולם. לכן כאשר גבר מגלח את פאת ראשו, לא "כולנו" מגלחים את פאת ראשינו, כיוון שנשים אינן בכלל האיסור, וגם אינן חייבות בתלמוד תורה. אבל כל מצווה השייכת בנשים, אבל רק למספר קטן של אנשים ונשים (כמו אלמנה לכהן גדול) שייכת לכולם "כולנו כהנים גדולים שאסור להם לשאת אלמנה". נדבר על זה בעזה"י ביום שני. כך נוכל להבין היטב את ההבחנה מתי עשה דוחה לא תעשה ומתי לא.

=-=-

בוקר טוב, אחרי השיח אתמול וקראתי שוב את המחשבות של הרב פה, נראה לי שהרב אומר שקיימת שתי סקאלות עקרוניות, ציבור ופרטי, אבל קיימות גם מרחבים ביניהם, אלא שהסקאלה של המרחב היא נמדדת על בסיס שתי העקרונות, כאילו האנרגיה של הציבור הכללי נמשך לתוך מרחב קהילה (ציבור קטן).  ואני טוען שקיימות סקאלות ומרחבים שונים, וכל אחת יוצר את האנרגיה שלה מתוך התכונות של הפרטים

=-=-=

- הרב רפפורט

אתה מתאר את מה שאמרתי נכון. על הרעיון שלך חשבתי גם כן, ואביא אותו בפעם הבאה כאשר נדון בקהילות בתוך עיר אחת. זה יהיה למחרת החתונה שלכם... שבת שלו' כל טוב ומזל טוב

=-=-

אני חושב קצת על הדיון הבוקר, נראה לי שהרב הציג נושאים/ערכים שונים בסקאלות שונות, לדוגמא אם נמדוד גודל קהילה, אולי קהילה גדולה יכולה לפסוק לגבי חֵלב אבל קהילה קטנה רק יכולה לדון לגבי צבע הסידור.  ואני חושב שככל שגדל הקהילה הערכים הם יותר כללים, ולכן יותר מופשטים,  קהילה גדולה מאוד יכולה לפסוק לגבי רעיונות מופשטות, כמו האם חשמל היא מלאכת דאורייתא בשבת,  ודווקא קהילה קטנה יכולה לפסוק לגבי נושאים פרטנים, כמו האם הבשר הזה נחשב חֵלב.  אלא שסמכותו של הקהילה הקטנה רק לגבי הקהילה הקטנה.  ולכן היחס בין גודל הקהילה לסמכותה מתחלקת לשתי אופנים, אופן אחת היא הנושאים (גדולה מתעסקת בנושאים מופשטים) ואופן השניה היא סמכות הפסיקה (רק חלה על הקהילה)