והנה כבר זמן אני מנסה להבין, כיצד ׳כפוף טפי עדיף׳ מעיד על חירות ולא על שיעבוד.
בזכות שיחה עם הנכחדים הבנתי!
https://youtu.be/NgtF81FHycI?si=ji-tVBwojCvJ3Ffl
ככל שהקרן כפוף יותר, האיל יותר נאחז.
ואולי הרעיון הוא שאילו של אברהם, המתין לו, והכפיפה של הקרן של האיל מעיד על כך שהוא תקוע וממתין. וכך חירות מגיע, הוא ממתין לנו. בעת שאנו נמצאים תחת השפעה של מעשה מטורף, לעקוד ולקרב את עבודת חיינו, כל מה שצריכים כדאי להיות חופשי, היא להסתכל לדבר שכבר ממתין לנו
מה הגדר של משטרה, צבא, חברת החשמל, וכן הלאה...
ואולי מצוות התלוייות בארץ זה גדר של ישות ציבורית...
קרבנות ציבור, ברור
ועכשיו אני לומד משניות שביעית
פרק ב משנה א יש בה מחלוקת, ורבי שמעון שואל, הרי נתת תורת כל אחד ואחד בידו. כלומר כיצד אפשר לבנות מערכת ציבורית עם הגדרת עבודה של כל פרט, תרומת העבודה היחודית מפריע בגיבוש החברה. זה יפה לשיטתו, רבי שמעון עולם המעשה, תוצר הדבר חשוב, וכאן הפעולה חשובה ולכן מפריע לגיבוש. אבל לתנא קמא, זה שכל יחיד פועל לדרכו לא מפריע, יש סקאלה לפרטיות, ופעולה פרטית לא קשורה לסקאלה החברתית, בסקאלה החברתית יש מושג של עבודה, אידיא, והיא נשמרת מאוחדת לאורך כל האנשים, אף על פי שכל איש פועל אחרת
זה גם מזכיר לי מחלוקת בפרק א, משנה א, רבי שמעון כבית הלל, רק זמן מאחד את החברה הפעולות מפרידות. ובית שמאי סוברים שהעבודה לא מוגדרת על פי הפרט אלא צורך הפרי, והחברה צריכה שהפירות יתבשלו יפה
כנראה פשוט ההבדל, פרק א, שדה האילן מחפש עבודה ליצור פרי, ואילו פרק ב מחפש איסור עבודה לשדה
מה ההבדל, נראה שעבודה באילן, הפרי בהוויה ציבורית כבר, ואילו שדה העבודה לא בפרי אלא באדמה, אז אולי הפוך, אולי אדמה בהוויה ציבורית...
--
פרק ג׳ מסתיים עם:
