לא תעמוד על דם רעך

נראה לי שכל הדין אמור רק כאשר רעך אינו יכול להציל את עצמו, ראה חברו טובע וכדומה, אבל כאשר רעך יש לו כוחות להציל את עצמו אין חובה כלל.  וזה נראה די מפורש בהלכה שחברו חייב להחזיר לו הוצאות הצלה

ועוד נראה לי שדין רעך ממעט, רק הקרוב לכך, וכן הדין לגבי הצלה עכו״ם אינו בחובת לא תעמוד על דם רעך

ועוד מעניין שהברייתא אומרת ׳חברו׳ כלומר הקרוב אליו ממש

יצירה ללידה, פירות וגילוי

דברים שכתבתי סוף פרק שלישי מסכת נדה

חכמים אומרים 'אין למדין יצירה מטומאה', 

אבל הגמרא אומרת שלרבי ישמעאל יש לימוד טוב מהפסוק,'לידה', שני לידות. 

ואפי' חכמים יש הבה אמינא לקבל אותה.  

מדוע לא קיבלו חכמים את ההבה אמינא?  

מה כן טוב בלימוד ומה לא טוב בלימוד מהמקרא? 

ונראה לי שצריכים לחלק בין יצירה ללידה, ובתוך לידה בין שני מרכיבים, פירות וגילוי.  

יש שלב ראשון של יצירה, וזה מאופיין בשבעה ימי בראשית, 

כנגד יצירית הוולד יש שבעה ימי טומאה.  

ויש שלב שני של פירות היצירה, שהיא גם השלב הראשון של לידה.  

פירות היצירה לקוחים זמן, ומשלימים את היצירה.  

לכן תמיד לא מחלקים בין היצירה של שבעה לבין השלושים ושלוש, 

כמו שלא מחלקים בין הארבעה עשרה לששים ושש. 

שאין המנין של ימי טהרה עומד בפני עצמה אלא היא מנין משלימה ליצירה.  (ובפשטות כבר למדנו בבראשית שני יצירות באדם וחוה, 

ואח"כ הגמרא אצלנו תביא את היצירה השניה מהצלע.) 

אבל ענין טומאה אינה באה מכוח היצירה, הטומאה באה מכוח הגילוי, 'והיא גלתה מקור דמה'.  השלב השני של לידה, הגילוי.