לקחת פרטים ולאגד אותם ולברוא בריאה חדשה מביאה לידי התכללות, להוסיף משמעות למערכת. אלו הגדרות של חיים. ואנחנו עושים את זה בסוכות.
הארבעת המינים הם ממש ארבעה פרטים שמתכללים לגוף אחת, מצוה אחת. והוא (הגוף החדש) מקבל חיות, אנחנו מזזים אותו, מעלים ומורידים. זה פן אחת של יצירת חיים.
דרך אגב יפה לראות התכללות ראשונה של פרטי העצם, ענפים, ושלושת המינים ביד אחד בתכלים לדרגת חיות חדשה עד שהם משתווים לאתרוג, פרי, דרגת התוצר. ואחר כך יש התכללות חדשה יש ימים ויד שמואל, פרי עם פרי ובריאה חדשה בשלב שני.
הפן השני היא נתינת משמעות. ואי אפשר למערכת סגורה לתת משמעות לעצמה (כל סימן במערכת סגורה היא רק צורה), משמעות באה מתוך מפגש עם מערכת שניה, חיצונית. ולכן הבריאה החדשה רק מקבלת משמעות, ורק אפשר להגדיר את סכום הפרטים כריבוי חדש, כאשר יש אצילות.
לשיטתנו, יצירת הקשר בין הפרטים היא הבריאה שמביא לידי כך שהריבוי החדש בוקע ועולה, אבל עדיין אין משמעות לריבוי החדש ללא אצילות, המביט מבחוץ. בפשטות זה קורה לנו כאשר אנחנו יוצאים מחוץ לעצמנו לסוכה. מקבלים שיש ריבון עולם, יש מחוץ למערכת הפרטי שלנו.
אולי בזה אפשר להבין את דבר הרב גוטהולד, בפירושו את הרמב"ן, 'אזרח' -- רענן. שיש חיוב בסוכות להיות רענן, להיות חי בתוך הסוכה, להיות עם חיות בתוך הסוכה. לשיטתנו יש חיוב בסוכה למצוא משמעות לחיים, להפגיש את המערכת שלנו עם מערכת חיצונית.
יש חיוב לחבר את הפרטים, לראות את הפרטים, כל האזרח, כל פרט ופרט, בישראל, בכלל, ישבו בסוכות, יחיו, לשבת מוגדר לטייל, לחיות, לנוע, לחפש משמעות. מתי יהודי חי, שהוא אזרח בישראל, חי ורענן, מתכלל באומה הישראלית.
