[עכשיו נראה משהו הזוי קצת:
מקום הזבח -- דרגת הזבח
קדשי קודשים -- אינה קבוצה אחידה, אלא סדרה של פרטים באותה סקאלה
צפון מייצג דין
לכן היה נכון שחטאת יכתב במפורש
רבי יוחנן בצורה כללית פוסל למד מלמד
הגמרא מצמצמת את רבי יוחנן לגזרה שווה
גזרה שווה היא העתקת דין
ולכן אין מקום להעתק דין בדיני מקום -- אע״פ שיש מקום לעתקת דין במרחב הכלל (קבוצה של פרטים) - אין מקום להעתקת דין בין פרטים אע״פ שהם באותה סקאלה - וראה מורה נבוכים, ספר א׳ פרק ח׳ ׳מקום׳ - וזה פתרון ׳איזהו מקומן של זבחים׳, קריאה בסימן שאלה, ואין תשובה, אין מקום לזבחים, יש שחיטה בצפון..., אבל מקום, סקאלה אינה נהוגת בה
אם היה כתוב בחטאת הייתי לומד רק בו, משום דין כפרה של חייבי כריתות
]
[הרגשה, הרבה שיטות לימוד, ובדף מט ע״ב, נראה מפורש, מדוע?]
[נסיון ליצור כלל, קטגוריות, קדשי קדשים מול קדשים קלים, וכן הלאה, אבל זה לא עובד טוב, והגמרא בסוף לומדת מהקבוצה לקבוצה...אולי.
וקורבן אשם היא אזישהו מפתח, מצד אחד מחובר לחטא, חטאת, כפרה, וקודשי קודשים ומצד שני מחובר לשלמים וקודשים קלים...]
(דף מז - ב)
[נזר הקודש 134, ותמוה מזבחים קט״ו
ע״א מהא דמשני התם ר״ה דד׳א היא* דאמר
מקשינן אשם לחטאת ותני טפל וה״ה עיקר* הרי
משמע בהדיא דבחטאת ואשם לר״א נמי כשר בשלא
לשמו בחוץ*]
מתני'
איזהו מקומן של זבחים
קדשי קדשים שחיטתן בצפון
פר ושעיר של יום הכיפורים
שחיטתן בצפון
וקיבול דמן בכלי שרת בצפוןודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהבמתנה אחת מהן מעכבתשירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצוןואם לא נתן לא עכב:
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים
שחיטתן בצפוןוקיבול דמן בכלי שרת בצפוןודמן טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהבמתנה אחת מהן מעכבתשירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצוןואם לא נתן לא עיכב
אלו ואלו נשרפין בבית הדשן:
גמ'
וניתני נמי וקיבול דמן בכלי שרת בצפוןכיון דאיכא אשם מצורע דקיבול דמו ביד הוא שייריהולא והא קתני לה לקמן אשם נזיר ואשם מצורע שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפוןמעיקרא סבר קיבול דמו ביד הוא שייריה וכיון דלא סגי ליה אלא בכלי הדר תנייהדתניא{ויקרא יד-יד} ולקח יכול בכלי ת''ל {ויקרא יד-יד} ונתןמה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהןיכול אף למזבח כן ת''ל {ויקרא יד-יג} כי כחטאת האשם הואמה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלינמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכליזה שקיבלו בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקיבלו ביד בא לו אצל מצורע:
[מה שיטת רב פפא מול רבי יוחנן -- נראה שהוא מרחיב הכי הרבה, אפילו דבר הלמד מהיקש חוזר מלמד מהיקש...מה זה בא ללמד על אשם? ואשם מה חוזר ומלמד על קדשי קודשים כולו?]
דף מח - א
פר ושעיר של יום הכיפורים כו':
מכדי צפון בעולה כתיב ניתני עולה ברישא
חטאת איידי דאתי מדרשא חביבא ליה
וניתני חטאות החיצונות
איידי דנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה
וצפונה בעולה היכא כתיבא
{ויקרא א-יא} ושחט אותו על ירך המזבח צפונה
אשכחן צאן בן בקר מנא לן
אמר קרא {ויקרא א-י} ואם מן הצאן וי''ו מוסיף על ענין ראשון
וילמד עליון מתחתון
הניחא למ''ד מלמדין אלא למ''ד אין מלמדין
מאי איכא למימר
דתניא
{ויקרא ה-יז} ואם נפש וגו'
לחייב על ספק מעילות אשם תלוי
דברי רבי עקיבא
וחכמים
פוטרין
מאי לאו בהא קא מיפלגי
מר סבר למידין ומר סבר אין למידין
אמר רב פפא
דכולי עלמא למידיןוהיינו טעמא דרבנן נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצותמה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאתאף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת
ורבי עקיבא מה להלן בקבועה אף כאן בקבועה
לאפוקי חטאת דטומאת מקדש וקדשיו דעולה ויורד הואורבנן אין גזירה שוה למחצהור''ע נמי אין גזירה שוה למחצהאין הכי נמי והכא בהא קמיפלגיר''ע סבר ואם נפש כתיב וי''ו מוסיף על ענין ראשוןורבנן נמי הכתיב ואם נפש
לימא בהא קמיפלגי
דמר סבר היקש עדיף ומר סבר גזירה שוה עדיף
לא דכ''ע דהיקש עדיף
ואמרי לך רבנן
תחתון הוא דגמר מעליון לאשם בכסף שקליםשלא תאמר לא יהא ספיקו חמור מודאומה ודאו חטאת בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא
ורבי עקיבא הא סברא מנא ליה
נפקא ליה {ויקרא ז-א} מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות
תינח מאן דאית ליה תורת מאן דלית ליה תורת מהיכא גמר
תינח היכא דכתיב בערכך אשם שפחה חרופה דלא כתיב ביה בערכך מאי איכא למימר
גמר באיל באיל:
----
חטאת מנא לן דבעיא צפון
דכתיב {ויקרא ד-כט} ושחט את החטאת במקום העולה
אשכחן שחיטה קבלה מנא לן
דכתיב {ויקרא ד-כה \לד} ולקח הכהן מדם החטאת
מקבל עצמו מנא לן
אמר קרא ולקח לו יקח
אשכחן למצוה לעכב מנין
קרא אחרינא כתיב
{ויקרא ד-כד} ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה
ותניא
היכן עולה נשחטה בצפון אף זה בצפון
(דף מח - ב)
וכי מכאן אתה למד
והלא כבר נאמר {ויקרא ו-יח} במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאתהא למה יצא לקבוע לו מקום שאם לא שחטה בצפון פסול
אתה אומר לכך יצא או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון
תלמוד לומר ושחט את החטאת במקום העולהזה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון
אשכחן שעיר נשיא בין למצוה בין לעכב שאר חטאות נמי אשכחן למצוה
לעכב מנא לן
דכתיב בכשבה וכתיב בשעירה
אלא אותו למה לי
מיבעי ליה לכדתניא אותו בצפון ואין שעיר נחשון בצפוןותניא{ויקרא ד-כד} וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכהדברי ר' יהודהר' שמעון אומרלרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכהס''ד אמינא הואיל ואיתרבו לסמיכה איתרבו נמי לצפון קא משמע לן
[מה שאלת הסוגיא? מהי צפון? מהם קודשי קודשים בצפון?
עכשיו נראה לי חטאת נלמדת מעולה בהיקש, וצפון מעיד על כפרה, אז באמת מדוע התורה לא כתבה צפון בעיקרו בחטאת? האם קודשי קודשים קבוצה אחת, היקש אחת ולכן כאילו כן כתב, אבל לא היא...ועוד לעכב בחטאת נלמד מהיקש פעמיים מעולה...אבל עולה לא מעכבת...]
מתקיף לה רבינא
הניחא לר' יהודה לר''ש מאי איכא למימר
א''ל מר זוטרא בריה דרב טבי לרבינא
ולר' יהודה מי ניחא למאי דאיתרבי איתרבי ומאי דלא איתרבי לא איתרבי
וכי תימא אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב אם כן סמיכה גופה תיתי מבנין אב
אלא מדורות לא גמרי' ה''נ מדורות לא גמרינן
ואלא אותו בצפון ואין שוחט בצפון
שוחט מדרבי אחיא נפקא
דתניא ר' אחיא אומר {ויקרא א-יא} ושחט אותו על ירך המזבח צפונהמה תלמוד לומר לפי שמצינו עומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסוליכול אף זה כן ת''ל אותו אותו בצפון ואין השוחט בצפון
אלא אותו בצפון ואין בן עוף בצפון
דתניא יכול יהא בן עוף טעון צפוןודין הוא ומה בן צאן שלא קבע לו כהן קבע לו צפון בן עוף שקבע לו כהן אינו דין שיקבע לו צפוןת''ל אותו מה לבן צאן שכן קבע לו כלי
אלא אותו בצפון ואין פסח בצפון
דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומריכול יהא פסח טעון צפון ודין הוא ומה עולה שכן לא קבע לו זמן לשחיטתו קבע לו צפוןפסח שקבע לו זמן לשחיטתו אינו דין שיקבע לו צפון ת''ל אותו
מה
לעולה שכן כליל
מחטאת
מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות
מאשם
מה לאשם שכן קדשי קדשים
מכולן נמי
שכן קדשי קדשים
לעולם כדאמרן מעיקרא
אותו בצפון ואין שוחט בצפון
ודקשיא לך מדרבי אחיא נפקא לן לאו למעוטי שוחט בצפון
אלא אין שוחט בצפון
אבל מקבל בצפון
מקבל מלקח ולקח נפקא
לקח ולקח לא משמע ליה
אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן
שחיטה וקבלה לעכב מנלן
אמר רב אדא בר אהבה ואיתימא רבה בר שילא
ק''ו ומה חטאת הבאה מכח עולה מעכבת עולה שבאה חטאת מכחה אינו דין שמעכבת
מה
לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות
[באמת מוזר - וזה הקושיא הבאה של רבינא, לומדים את המקום מעולה, אבל חיוב לעכב אין בעולה, והיא באה מכח כפרה של חייבי כריתות, זה גם מחזיר אותנו לשאלה הפותחת, מדוע המשנה לא פתחה עם עולה שהיא עיקר הצפון,לעיל ענינו דרשה עדיף, חטאות פנימיות עדיפות, ופה נראה תשובה הלכתית אחרת, כפרה של חייבי כריתות חמורה.
מה הבדל בין מקום למצוה למקום לעיכוב? ושניהם קודש קודשים, אז הסיווג לא עוזר, פתיחת המשנה לא עוזרת, חזרנו אולי לתחילת המסכת? חובת שם בעלים, חטאת וחייבי כריתות מקושרים לבעל הקורבן בצורה אחרת מעולה, וזה מחייב צפון??]
(דף מט - א)
אמר רבינא
הא קשיא ליה לרב אדא בר אהבה
כלום מצינו טפל חמור מן העיקר
[׳טפל׳ מוסג חדש, מוסכם שחטאת חמור מעולה הקל, אבל משום שהלימוד באה דרך היקש לעולה היא ׳טפל׳ -- ועכשיו נראה לי שעולה יש בה חומרה שכולה כליל, וזה די נעלם]
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא
ולא והרי מעשר דהוא נפדה ואילו לקוח בכסף מעשר אינו נפדה
דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה
ר' יהודה אומר יקבר (נטמא אין לא נטמא לא)
התם לא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה
והרי תמורה
דאילו קדשים לא חיילי על בעל מום קבוע ואילו איהי חיילא
תמורה מכח קדשים קא אתיא וקדשים מכח חולין קאתי
הרי פסח
דהוא אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
ואילו מותר דידיה טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא
ואיבעית אימא
[מוזר מאוד, איבעית אימא, אבל במהלך הקודם אין תשובה. גם התשובה הבאה לא כל כך בענין השאלה. וגם ההשוות מעניינות, שהקושיא של רבינא סביב לימוד מהיקש, טפל ועיקר, ואילו התשובות הם תהליך דין שעוברים, קדושה העוברת מעיקר לטפל, וקשה להגיד ׳עיקר וטפל׳ בקדושות, אלא יותר נכון להגיד מקור הקדושה, או ראשון/שני/...]
אמר קרא העולה במקומה תהא
[יש תשובה לרבינא, זה לא שחטאת ׳טפל׳ אלא עולה יש לה מקומה, ולא לעכב בצפון, אבל מר זוטרא היא לו דרך אחרת, ולא צלח, הוא ניסה לומר שלומדים טפל חמור מן העיקר, והגמרא דחה את שיטתו...ולכן רבינא צודק, וקשה להבין כיצד עיקר דין מקום בצפון יותר חמור בחטאת אע״פ שמכפרת על חייבי כריתות מן העולה, מה הקשר של כפרה לחייבי כריתות לעיכוב בצפון?]
אשם מנלן דבעי צפון
דכתיב {ויקרא ז-ב} במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם
אשכחן שחיטה קבלה מנא לן
ואת דמו יזרוק קבול דמו נמי בצפון
מקבל עצמו מנא לן
דמו ואת דמו
אשכחן למצוה לעכב מנא לן
קרא אחרינא כתיב {ויקרא יד-יג} ושחט את הכבש
והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא
דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש כיצד {ויקרא יד-יג} ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא וגו' שאין ת''ל כחטאת האשם מה ת''ל כחטאת האשםלפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל ואזן ימניתיכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבחתלמוד לומר כחטאת האשם הואמה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבחאף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח
אם כן נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאי
הניחא אי סבירא לן יצא לידון בדבר החדש איהו הוא דלא גמר מכללו
אבל כללו גמר מיניה (לצפון) שפיר
אבל כללו גמר מיניה (לצפון) שפיר
אלא אי סבירא לן דלא הוא גמר מכללו ולא כללו גמר מיניה האי לגופיה איצטריך
כיון דאהדריה אהדריה
[מרגיש דומה לרבינא למעלה, אין תשובה טובה מדוע אשם מעכב צפון, ואני הייתי אומר אשם לא דומה לחטאת שאינו מכפר על חייבי כריתות, והפיסקא למד הפוך על דמיון בין אשם לחטאת]
דף מט - ב
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא
אימא כי אהדריה קרא לגבי מתן דמים ואימורין דבעי כהונהאבל שחיטה דלא בעיא כהונה לא מיבעי צפון
א''כ
נימא קרא כי כחטאת הואמאי כחטאת האשם כשאר אשמות יהיה
למה לי לאקשויי לחטאת למה לי לאקשויי לעולה
אמר רבינא
איצטריךאי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הוה אמינא חטאת מהיכן למדה מעולהדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
[בתמיה, רבינא סובר בשונה מרב פפא - עד עכשיו רב פפא אמר שעליון מלמד מתחתון בהיקש, עכשיו נרחיב עוד יותר]
א''ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא
וניקשיה לעולה ולא ניקשיה לחטאת
הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
וכי תימא ניקשי אקושי לחטאת
ניחא ליה דמקיש ליה לעיקר ולא נקיש ליה לטפל
להכי אקשיה לחטאת ואקשיה לעולה
למימר דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש
רבא אמר
מהכא דכתיב {ויקרא ד-י} כאשר יורם משור זבח השלמים
למאי הלכתא אי ליותרת הכבד ושתי הכליות בגופיה כתיב
(אמר רב פפא) משום דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי הכליות מפר העלם דבר של צבור לשעירי עבודת כוכבים בגופיה לא כתיב
ומפר כהן משיח הוא דגמר
להכי איצטריך כאשר יורם
דניהוי כמאן דכתב בגופיה ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
[מה מחלוקת רבינא ורבא. רבינא מציב את האשם קשור לחטאת (עיקר? כפרה) וגם לעולה (מקום, צפון), ואמירה חריפה שדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש (שרבא מסכים לה בהמשך), שאולי הכוונה, שדיני כפרה באשם אי אפשר ללמד דרך עולה, כלומר חטאת מוקשת לעולה, ועולה לאשם, ואשם לומד דיני חטאת דרך עולה, זה אינו אפשרי לרבינא, אין כל קשר בין עולה לאשם...
ורבא, לומד מיקום אשם משלמים!? אשם לא רק שאינו דומה לחטאת, אלא אפילו לא לעולה. אפשר ללמוד מיקום מכל קורבן לרבא, אין תוכן קורבן? אין קדשי קודשים מול קלים?]
אמר ליה רב פפא לרבא
וליכתביה בגופיה ולא נקיש
אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
[רב פפא רוצה ללמוד היקש מהיקש - ויושב בין רבינא לרבא, מקשה על רבא אבל גם לא יושב טוב עם רבינא]
וכי תימא נקשי אקושי
ניחא ליה דכתביה בגופיה מדאקיש ליה אקושי להכי כתביה ואקשיה
למימרא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש:
[רבא הלומד אשם משלמים אינו יכול ללמוד הקיש מהקיש, אבל רב פפא כן]
דף מט ע״ב
[עכשיו נראה לי שהייתי רוצה להאמין שהגמרא עושה את הדבר הבאה, יש עולם של קדשי קודשים, שבהם קיימות כללים מדוייקים, ביניהים כללי לימוד, קורבן אשם נמצא מתחיל בעולם של קודשים קלים, אבל על ידי שימוש בכללי לימוד של חולין, אפשר ללמוד שהיא קודש קודשים, אולם, אם היא קודש קודשים לא היה אפשר להשתמש בכללי לימוד אלו. יוצא פאראדוקס.]
דף מט ע״ב
[עכשיו נראה לי שהייתי רוצה להאמין שהגמרא עושה את הדבר הבאה, יש עולם של קדשי קודשים, שבהם קיימות כללים מדוייקים, ביניהים כללי לימוד, קורבן אשם נמצא מתחיל בעולם של קודשים קלים, אבל על ידי שימוש בכללי לימוד של חולין, אפשר ללמוד שהיא קודש קודשים, אולם, אם היא קודש קודשים לא היה אפשר להשתמש בכללי לימוד אלו. יוצא פאראדוקס.]
[עוד נראה, שקיימת מנעד של הקשר, קל וחמור מצריך דמיון מדיוק בהקשר - אותה קנה מידה, בנין אב מרחיב את ההקשר, היקש יוצר הקשר מתוך קירבה בפסוקים ולא בתוכן ממשי כמו קל וחמור או בנין אב. לעומת אלו גזרה שווה מלמד דין, ללא הקשר ללא תוכן.]
(היק''ש וגזיר''ה שו''ה ק''ל וחומ''ר סימן):
דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד מהיקש
אי מדרבא אי מדרבינא
[נושא שיטת הלימוד אינו קשור לקבוצת קודשי קודשים (רבינא) מול קורבנות (רבא), רבינא למד מהקישור של אשם לחטאת ועולה - יצירת קבוצת קודשי קודשים, ואילו רבא למד מאי-כתיבה במפורש, ואי יצירת קבוצות, וכל הקורבנות דומות - לא ממש הבנתי את רבא - אבל נראה שרבא בעולם המעשה אינו יוצר הפשטות, וזה לשיטתי מובן, הכל פרטים לרבא. לרבינא אני מבין מדוע היקש לא חוזר ומלמד בהיקש, אין דרך ליצור קבוצות יותר גדולות ולשמור על הלכה (תכניה הקבוצה), לרבא לא ברור לי מדוע אם הכל פרטים בודדים, אין מקום ללמוד היקש מהיקש, אולי גם אין מקום ללמוד היקש ראשון...]
דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בגזירה שוה
תא שמע
רבי נתן בן אבטולמוס אומר
מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורהנאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדםמה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהורוהתם מנא לן דכתיב {ויקרא יג-יב} מראשו ועד רגליוואיתקש ראשו לרגלמה להלן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור אף כאן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור
אמר ר' יוחנן
בכל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמדדאם כן לא יאמר צפונה באשם
[רב יוחנן יותר קיצוני מרבינא, וממש הפך רבא. רב יוחנן מימרא בפני עצמו? או תשובה לרבי נתן? ושיטת רבי יוחנן נראה ברור, אמריה כללית, למד מלמד, כמו שאין למדנין היקש מהיקש, כך אין למדין ג״ש אחרי היקש, אין למדין למד מלמד בכלל. אבל הגמרא בהמשך יסתכל על פן אחת של רבי יוחנן, כאילו הוא אמר אין ג״ש אחרי היקש במפורש]
ותיתי בג''ש דקדשי קדשים מחטאות
לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בגזירה שוה
ודלמא משום דאיכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות
קדשי קדשים יתירי כתיבי:
[קצת קשה בהבה אמינא, למיפרך - נשמע קל וחמור, אבל הלימוד היא ג״ש. עוד לא מובן מה ׳תיתי בג״ש׳ - שאשם בצפון מחטאת? דיני צרעת? לא נראה. נראה שרבי יוחנן דין בפני עצמו וזה עיקר המקור לדבר הלמד בהיקש לא חוזר ומלמד בג״ש, אלא שרבי נתן בן אבטולמוס מציג עמדה שונה שלא בקודשים...ואני אוהב את תשובה ׳קדשי קדשים יתירי כתיבי׳, יש קבוצה בתורה]
[נראה שלמדנו שאי אפשר ללמוד גזרה שווה אחרי היקש בקדשי קדשים, אבל אולי אפשר בחולין,
ונראה לי שהיקש מהיקש בעייתי משום שמרחיבים את הקשר הדבר יותר מדי, וגזרה שווה מהיקש היא בעיה אחרת, קיימת דין בגזרה שווה ודין זו מיוחד לההקשר המצוצמם שבו היא ניתנה בקודשי קודשים, אבל בחולין יש מקום לדין לעבור מהקשר להקשר, ורציתי להסביר שבחולין עיקר העולם סביב האדם הפועל (עולם המעשה היא עולם הדין) ואילו בבית המקדש יש ניתוק בין פעולות (ודינין) משום שאין אדם המחבר בעולם המעשה (בית המקדש עולם הבריאה)]
(דף נ - א)
דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר
מדתנא דבי ר' ישמעאל
דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בבנין אב
אמר רבי ירמיה
לא לכתוב צפונה באשם ותיתי מבנין אב מחטאתלמאי הלכתא כתביה לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב
וליטעמיך תיתי מבנין אב מעולה
מאי טעמא לא אתי משום דאיכא למיפרך מה לעולה שכן כליל
חטאת נמי איכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות
חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי
מהי תיתי לא נכתוב רחמנא עולה ותיתי מחטאת ואשם מה להנך שכן מכפרין לא נכתוב רחמנא בחטאת ותיתי מהנך מה להנך שכן זכרים לא נכתוב באשם ותיתי מהנך מה להנך שכן ישנן בציבור כביחיד
דבר הלמד בגז''ש מהו שילמד בהיקש
אמר רב פפא
{ויקרא ז-יא} וזאת תורת זבח השלמים [וגו'] {ויקרא ז-יב} אם על תודה
למדנו לתודה שבא מן המעשר
מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר שלמים גופייהו מנא לן
דכתיב {דברים כז-ז} שם {דברים יד-כד} שם
א''ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא
מעשר דגן חולין בעלמא הוא
א''ל
אמר אמרה, למד קדש ומלמד קדש
דבר הלמד בג''ש מהו שילמד בג''ש
אמר רמי בר חמא
תניא {ויקרא ז-יב} סלת מרבכת למדנו לרבוכה שבאה סולתחלות מניין ת''ל חלות חלות רקיקין מניין ת''ל מצות מצות
אמר ליה רבינא
ממאי דמצות מצות מחלות גמר דלמא ממאפה תנור גמר
אלא
אמר רבא
תניא {ויקרא ד-יא} וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלםיכול ישרפנו שלם נאמר כאן {ויקרא ד-יא} ראשו וכרעיו ונאמר להלן {ויקרא א-יב} ראשו וכרעיומה להלן ע''י ניתוח אף כאן על ידי ניתוחאי מה להלן בהפשט אף כאן נמי בהפשטתלמוד לומר וקרבו ופרשו
מאי תלמודא
א''ר פפא
כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו
ותניא רבי אומר
נאמר כאן עור ובשר [ופרש] ונאמר להלן עור ובשר ופרש
מה להלן ע''י ניתוח שלא בהפשט אף כאן ע''י ניתוח שלא בהפשט.
דף נ - ב
דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בק''ו
ק''ו
ומה היקש שאינו מלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינאמלמד בקל וחומר מדתנא דבי רבי ישמעאלגז''ש המלמדת בהיקש מדרב פפאאינו דין שתלמד בק''ו
הניחא למאן דאית ליה דרב פפא
אלא למאן דלית ליה דרב פפא מאי איכא למימר
אלא
קל וחומר
ומה היקש שאין מלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינאמלמד בק''ו מדתנא דבי רבי ישמעאלגזירה שוה המלמדת בגז''ש חבירתה מדרמי בר חמאאינו דין שתלמד בק''ו
דבר הלמד בגז''ש מהו שילמד בבנין אב
תיקו.
דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בהיקש
ק''ו
ומה גזירה שוה שאינה למדה בהיקשא מדר' יוחנן
מלמד בהיקש מדרב פפאקל וחומר הלמד מהיקש מדתנא דבי ר' ישמעאלאינו דין שילמד בהיקשהניחא למאן דאית ליה דרב פפאאלא למאן דלית ליה דרב פפא מאי איכא למימר
תיקו
[זה הכי מוזר, רבי יונחן ורב פפא נראים בסתירה, ומעבר לכך רבי יוחנן אומר משהו כללי ׳אין למד מלמד׳ בקודשים. ועוד נראה לי שמבנה קיאסטי הגענו לאמצע הסוגיא, ללב, ורב יוחנן מככב]
דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בגזירה שוה
קל וחומר
ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקשא מדרבי יוחנןמלמד בגזירה שוה מדרמי בר חמאקל וחומר הלמד בהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאלאינו דין שתלמד בגז''ש
[משלושת הלימודים עם רבי יוחנן, זה היחיד שעומד]
דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בקל וחומר
ק''ו
ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקש מדר' יוחנןמלמד בק''ו כדאמרןק''ו הלמד מהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאלאינו דין שילמד בקל וחומר
וזהו ק''ו בן ק''ו בן בנו של ק''ו הוא
אלא
ק''ו
ומה היקש שאינו למד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינאמלמד בק''ו מדתנא דבי רבי ישמעאלק''ו הלמד מהיקש מדתני דבי רבי ישמעאלאינו דין שילמד בק''ו
וזהו ק''ו בן קל וחומר
דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בבנין אב
אמר רבי ירמיה
תא שמע
מלק ונמצאת טריפה
ר''מ אומר
אינה מטמאה בבית הבליעה
רבי יהודה אומר
מטמאה בבית הבליעה
אמר ר' מאיר
קל וחומרומה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתהנבילת עוף שאין מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתהמה מצינו בשחיטה שמכשרתה באכילה מטהרת טריפתה מטומאתהאף מליקה שמכשרתה באכילה תטהר טריפתה מטומאתה
ר' יוסי אומר
דיה כנבלת בהמה טהורה ששחיטתה מטהרתה ולא מליקתה
ולא היא
התם תיהוי היא משחיטה דחולין קאתיין
(דף נא - א)
דבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בהיקש ובג''ש ובק''ו ובבנין אב
פשוט מהא חדא
מפני מה אמרו לן בדם כשרשהרי לן באימורין כשרלן באימורין כשר שהרי לן בבשר כשריוצא הואיל ויוצא כשר בבמהטמא הואיל והותר בעבודת ציבורחוץ לזמנו הואיל ומרצה לפיגולוחוץ למקומו הואיל והוקש לחוץ לזמנושקיבלו פסולין וזרקו דמן בהנך פסולין דחזו לעבודת ציבור
וכי דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו
תנא מזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה:
שירי הדם כו':
