הריני כזה:
נהי נמי דתפוס בשערו הריני כזה לא אמר
אמר שמואל
כגון שהיה נזיר עובר לפניו:
הריני מסלסל:
ממאי דהדין סלסול שערא כדאמרה ליה
ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערך
אימא תורה דכתיב {משלי ד-ח} סלסלה ותרוממך
אמר שמואל
הכא נמי שתפוס בשערו:
הריני מכלכל:
ממאי דהדין כילכול שערו הוא
כדתנן סיד ר' יהודה אומר כדי לסוד כילכול
ואמר רב בת צידעא אימא מיזן עניי כדכתיב {בראשית מז-יב} ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו
אמר שמואל
הכא נמי שתפוס בשערו:
הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר:
ממאי דהדין שילוח ריבויא הוא
דכתיב {שיר השירים ד-יג} שלחיך פרדס רמונים
אימא מידי דעבורי כדכתיב {איוב ה-י} ושולח מים על פני חוצות
תנא פרע פרע יליף
כתיב הכא {במדבר ו-ה} קדוש יהיה גדל פרע
וכתיב התם גבי כהן הדיוט {יחזקאל מד-כ} ופרע לא ישלחו
ואיבעית אימא
האי שולח מים נמי ריבוי הוא (כדמתרגם רב יוסף)
דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי:
(דף ג - ב)
הרי עלי ציפרין רבי מאיר אומר נזיר:
מאי טעמא דרבי מאיר
אמר ריש לקיש
ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליודכתיב {דניאל ד-ל} עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפריןרבי מאיר סבר מתפיס איניש במידי דסמיך ליהורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה
ר' יוחנן אמר
דכ''ע לא מתפיסאלא היינו טעמא דר''מדחיישינן שמא צפורי נזיר טמא קיבל עליו
מכדי חיישינן קאמר
דלמא צפורי נדבה קיבל עליו
א''כ הרי עלי קן מבעי ליה
ודלמא הרי עלי צפורי מצורע קאמר
כגון שהיה נזיר עובר לפניו
ודלמא נזיר טמא ולפוטרו מן קרבנותיו קאמר
כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו
מאי בינייהו
איכא בינייהו כגון דאמר ציפרין הסמוכין לשער עלי
לר' יוחנן אע''ג דאמר הכי אי נזיר עובר לפניו אין אי לא לא
לרשב''ל אע''ג דאין נזיר עובר לפניו
[אולי המחלוקת, ריש לקיש סובר שיש למידה בנזירות ודעת, סמיכות מביא לידי למידה, הקשר והשווה בין דברים, ואילו רבי יוחנן סובר שמילה אחת מספיק משום שמדובר שנזיר עובר לפניו, יש גירוי ותגובה לגירוי]
מי איכא למ''ד לא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה
[כלומר עיקר החידוש של הסוגיא היא לריש לקיש לרבנן, נזירות אין בהם סמיכות, למידה, דעת. ורבי מאיר לשיטתו (לשיטתי) שקיים רצף בזמן וסמיכות אפילו בנזיר ולא רק תופעה של ראיה נקודיתית]
והתניא
האומר ימין הרי זו שבועה
מ''ט לאו משום דכתי' {דניאל יב-ז} וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם
אמרי לא
משום דימין גופיה איקרי שבועה
דתניא
מניין לאומר ימין שהיא שבועה שנאמר {ישעיה סב-ח} נשבע ה' בימינוומניין לאומר שמאל שהיא שבועה שנאמר {ישעיה סב-ח} ובזרוע עוזו:
מתני'
הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאההרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו:
גמ'
מתני' דלא כר' שמעון
דתניא
ר''ש אומר אינו חייב עד שידור מכולםורבנן אמרי אפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר
מ''ט דר''ש
אמר קרא {במדבר ו-ד} מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג
ורבנן מ''ט
אמר קרא {במדבר ו-ג} מיין ושכר יזיר
ור' שמעון נמי הכתיב מיין ושכר יזיר
ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא
(דף ד - א)
הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני
אלא
כי הא דאמר רבא
שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיראתיא נזירות חיילא על שבועה
ורבנן נמי הא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות
א''כ לימא קרא מיין מאי ושכר שמעת מינה תרתי
ור''ש היינו טעמא
דכתב שכר לאלופי שכר שכר למקדשדכתיב {ויקרא י-ט} יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתךמה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משקין המשתכרין לא
ולאפוקי מדר' יהודה
דתניא ר' יהודה אומר
אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב
איבעית אימא
ר''ש לית ליה איסור חל על איסור
דתניא ר''ש אומר
האוכל נבילה ביום הכפורים פטור
ולרבנן נמי הכתיב {במדבר ו-ד} מכל אשר יעשה מגפן היין
אמרי לך רבנן התם לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה
ור''ש לית ליה צירוף
דתניא ר''ש אומר
כל שהו למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן:
[מדוע אין איסור חל על איסור, ולאפוקי מר׳ יהודה, מגדירים לר״ש צורך בפירוט וקבלה של כל חלקי הנזירות? ר״ש כמו זה מעשי, רבי יוחנן, או רבנן לריש לקיש, הגיוני ר״ש לשיטתו. איסור לר״ש דבר מעשי, מגושם, ואין מקום לשתי חפצים באותה מרחב פיזי]
מתני' הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון:
