מתני'
הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו
הרי זה נזיר שמשון:
גמ'
למה לי למיתנא כל הלין
צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא
קמ''ל כבן מנוח
ואי תנא כבן מנוח הוה אמינא איכא דמיתקרי הכי
קמ''ל כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו:
[אני לומד בכיוון של תופעה ומעשה, ולא למידה, צריך פירוט, כנזיר העובר לפניו. ואולי משום נזיר שמשון שונה, ולא סתם נזיר]
מתני'
מה בין נזיר עולם לנזיר שמשוןנזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאהנזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה:
גמ'
נזיר עולם מאן דכר שמיה
חסורי מיחסרא והכי קתני
האומר הריני נזיר עולם הרי זה נזירמה בין נזיר עולם לנזיר שמשוןנזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאהנזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל בתער ואינו מביא קרבן טומא'
[שוב חוזרים לעולמם ל רבי יהודה ורבי שמעון]
(דף ד - ב)
קרבן הוא דלא מייתי אבל נזירות חיילא עליה
מני מתני' לא רבי יהודה ולא ר''ש
דתניא
ר' יהודה אומר
נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא
ר''ש אומר
האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו
מני אי ר' יהודה האמר אפילו לכתחילה ומתניתין קתני אם נטמא
אי ר' שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל
לעולם ר' יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון אם נטמא
לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי
דתנן
הרי עלי כבכוררבי יעקב אוסרור' יוסי מתיר
מאי לאו ר' יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר
ור' שמעון סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן דבר הנידר
לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר
ושאני גבי בכור דכתיב ביה {במדבר ל-ג} לה' לרבות את הבכור
ור' יוסי אמר לך ההוא לה' מיבעי ליה לרבות חטאת ואשם
ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור
מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר
ומוציא אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר
ור' יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא
דתניא
של בית רבינו אמרו מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישושנאמר {דברים טו-יט} הזכר תקדיש
ור' יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש
גבי נזיר נמי הכתיב {במדבר ו-ב} לה'
ההוא מיבעי ליה לכדתניא
אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמי' עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר {במדבר ו-ב} איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'
ושמשון לאו נזיר הוה
והכתיב {שופטים יג-ה/ז} כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ומנלן דאיטמי למתים אילימא מדכתיב {שופטים טו-טז} בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו אלא מהכא {שופטים יד-יט} ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן ויך ויקח כתיב ודילמא גוססין שוינן אלא גמרא גמירי לה ונזיר עולם היכא כתיב דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר {שמואל ב טו-ז} ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון ומגלח אחד לשנים עשר חדש שנא' {שמואל ב יד-כו} ויהי מקץ ימים לימים
דף ה - א
ויליף {ויקרא כה-כט} ימים ימים מבתי ערי חומה מה התם י''ב חדש אף כאן י''ב חדש ר' נהוראי אומר מגלח אחת לל' יום רבי יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע''ש לע''ש מאי טעמא דרבי יליף מבתי ערי חומה והא רבי הוא דאמר אין ימים פחותין משנים האי גזירה שוה משום כובד גמיר ובשני ימים ליכא כובד ואימא ב' שנים דכתיב ויהי מקץ שנתים ימים דנין ימים שאין עמהן שנים מימים שאין עמהן שנים ואל יוכיח זה שיש עמו שנים ואימא ל' יום דכתיב {במדבר יא-כ} עד חדש ימים דנין ימים שאין עמהם חדשים מימים שאין עמהם חדשים ואל יוכיח זה שיש עמו חדשים ואימא מהכא {שופטים יא-מ} מימים ימימה וגו' דנין ימים מימים ואין דנין ימים מימימה ומאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל {ויקרא יד-לט} ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן איכא דאמרי מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא דילמא ארבעה זימני בשתא (א''נ) ארבעה ירחין חד זימנא תרין ירחין בחד זימנא רבי נהוראי אומר מגלח אחת לשלשים יום מאי טעמא גבי כהנים משום דאיכא כובד ה''נ איכא כובד ר' יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת מאי איכא ביניה לשאר אחוהי יום טוב שחל להיות באמצע שבת דאחוהי מגלחין הוא לא מגלח אי נמי לגלוחי מן צפרא דמעלי שבתא אחוהי מגלחין איהו לא מגלח עד פניא הני ארבעים שנה מאי עבידתייהו ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע לקץ מ' שנה ששאלו להן מלך תנא אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי:
מתני' סתם נזירות ל' יום:
